מעמד ידועים בציבור בחוק הבטחת הכנסה

סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה") מגדיר "בני זוג": "לרבות איש ואשה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו". תקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 קובעת את התנאים לזכאות בנפרד של בני זוג וכך היא מורה: "זכאותו לגמלה של כל אחד מבני זוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק כאמור בסעיף 4(א) לחוק, כל עוד מיתקיים אחד מאלה:

בן הזוג הוסיף וציין כי המערערת מוכרת כאישתו ועל כן כאשר היא רוצה לצאת מהבית היא חייבת להודיע לו על כך. לטעמנו, ביסוס מסקנה בדבר של קיומו של משק בית משותף על יסוד התחייבות המערערת שלא לצאת מביתה ללא רשות בעלה כאשר ברקע הדברים קיימת סיטואציה של אלימות בן הזוג כלפיה וכאשר המערערת מעידה כי קיבלה על עצמה את התנאי מתוך פחד מאלימות ופחד מאובדן ילדיה, חוטא לתכלית הבסיסית של חוק הבטחת הכנסה שעניינו הבטחת קיום מינימלי של מבוטח ובד בבד מנציח את מעמדן החלש ממילא של אותן נשים תוך שהוא מחזק את כבילתן.

...

לא מצאנו כי יש בחשש זה כדי לקבל את עמדת המוסד שלפיה יש לדחות את תביעת המערערת.

עם זאת, מצאנו כי הצדק עם המוסד בטענתו כי מקום שבו מתקבלת תביעה בדבר נפרדות יש לראות את המבוטח/ת כנתפס בהצהרתו ואת הקביעה כי אין מתקיים משק בית משותף כקביעה מחייבת, גם כאשר נדרשים לזכויות אחרות לאחר מכן כגון: זכות לקצבת שאירים וזכויות נוספות הנגזרות מקיומם של יחסי זוגיות (ראו עב"ל 9026-06-12 חגית מוסאיף - המוסד, פסקה 10 לפסק הדין, ניתן ביום 11.7.13).

אחרית דבר לאור כל האמור, משלא מצאנו כי ניתן לראות במערערת ובבן הזוג "בני זוג" המנהלים "משק בית משותף" - הערעור מתקבל.

בשולי פסה"ד בתיק המשפחה העירה השופטת, כי על אף שבמהלך המשפט טענו רבות לעניין מעמדה של המערערת, הרי, זו "לא עתרה למתן צו ירושה לעניין זכויותיה בעזבון מכוח ידועה בציבור כפי טענתה"; אשר על כן - לא מצאה לנכון להכריע בעיניין זה, במסגרת אותו הליך, וקבעה שדין טענות אלה להתברר במסגרת אחרת [פסה"ד הנ"ל, עמוד אחרון, הערה 1].

] כך היתייחס גם המחוקק אל הידועים בציבור, מבלי להכתירם בשם המפורש: "איש ואישה החיים חיי מישפחה במשק בית משותף" [סע' 55 וסע' 57(ג) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965; סע' 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981].

...

דיון והכרעה לאחר שחזרנו ועברנו על טענות הצדדים בסיכומיהם, ושקלנו את הראיות לכאן ולכאן, אנו סבורים, כי ההחלטה שלא לראות במערערת בת-זוג של המנוח, לצורך קבלת קצבת שאיר מהעירייה, היא החלטה נכונה; ננמק מסקנתנו לאחר הצגת התשתית הנורמטיבית, ותוך הבאת העובדות הרלבנטיות למקרה זה. מעמד "הידועה בציבור" אין חולק, כי סעיף 28 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נ"מ], תש"ל-1970 - החל, בהתאמה, גם על גמלאי העירייה - מעניק זכות לקצבת שאיר לבן זוג של זכאי לקצבת פרישה שנפטר (כמו המנוח), אם היה בן זוגו לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירתו [סע' 28(א)(1) לחוק הגמלאות]; כאשר החוק מגדיר "בן זוג" של זכאי לקצבת פרישה - "... אשתו לרבות הידועה בציבור כאשתו" [סע' 1(1), לחוק הנ"ל]; ולעניין הגדרת "שאיריו של נפטר" נאמר: "מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה ..." [סע' 4(א)(1), שם].

מקובלת עלינו טענת הילדים, שהמנוח יכול היה לתת למי שחפץ את המפתחות ולו היה בקשר עם המערערת, במועד זה, כנטען על ידה, היה נותן לה מפתח אחד, אולם, בפועל - למערערת לא היה מפתח לדירת המנוח, לאחר שהוחלף, המערערת אישרה זאת בתצהירה [תגובת הילדים, נספח 14, סע' 24]; וגם בחקירתה הנגדית, בביהמ"ש למשפחה, אישרה המערערת ששמעה על הפריצה מהמנוח [תגובת הילדים - נספח 6, עמ' 38-36].

מקובלת עלינו טענת הילדים - כי העובדה שהמנוח עבר להתגורר בביתה של גרושתו, לאחר כריתת רגלו, מעידה על כך שלא התקיים קשר זוגי בינו לבין המערערת, במועד זה, שכן, אילו המערערת הייתה ידועתו בציבור או חברתו של המנוח, בזמן הזה, חזקה שלא היתה מסכימה לסידור כגון זה. נהפוך הוא - אילו הייתה למנוח ידועה בציבור בתקופה זו, ברור, כי היא זו הייתה מטפלת בו והוא לא היה צריך לגור אצל גרושתו בתקופה זו. במהלך ההתדרדרות במצבו הרפואי של המנוח, חזר והתהדק הקשר בינו לבין גרושתו, באופן המצביע על העדר זוגיות, בכלל, ועם המערערת, בפרט.

לאור המצטבר, בדין דחתה העירייה את בקשתה של המערערת, להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, ודרישתה של המערערת, לביטול החלטת הממונה על הגמלאות העירייה - לדחות את תביעתה לקצבת שאיר - ולהצהיר על היותה "ידועה בציבור", כאשתו/אלמנתו של המנוח - נדחית.

מסגרת נורמאטיבית- מעמד "הידועה בציבור" סעיף 28 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1980 (להלן: "חוק הגימלאות") מעניק זכות לקיצבת שאיר לבן זוג של זכאי לקיצבת פרישה שנפטר (כמו המנוח), אם היה בן זוגו לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירתו כפי שקובע סע' 28(א)(1) לחוק הגימלאות; כאשר החוק מגדיר "בן זוג" של זכאי לקיצבת פרישה - "... אישתו לרבות הידועה בציבור כאישתו" [סע' 1(1), לחוק הנ"ל]; לעניין הגדרת "שאיריו של נפטר" נאמר: "מי שהייתה אישתו בשעת מותו, לרבות מי שהייתה ידועה בציבור כאישתו וגרה עמו אותה שעה ..." [סע' 4(א)(1), שם].

מישפחה במשק בית משותף" • סע' 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981.

...

התוצאה סיכומו של דבר - התובעת לא הוכיחה שהיא הייתה "ידועה בציבור" של המנוח ולא הוכיחה כי גרה עם המנוח במועד פטירתו.

אשר על כן, החלטנו לדחות את התביעה ולהותיר את החלטת הממונה על כנה.

אנו קובעים כי התובעת אינה עונה להגדרת ידועה בציבור ואינה זכאית לגמלת שאירים מטעם הנתבעת.

על פי הסכם השכירות, על השוכר היה להפקיד בידי המשכיר שטר בטחון על סך 10,000 ש"ח להבטחת מילוי התחייבויות השוכר על פי הסכם השכירות.

מאידך גיסא, משהתחתנה האלמנה פעם נוספת או הקימה תא משפחתי עם ידוע בציבור, חזקה היא שקמה לה הנאה מין השתוף בהכנסות בן הזוג ומין הנשיאה המשותפת בנטל ההוצאות, ואין היא זכאית עוד לקיצבת שארים.לאור החזקה שמקימים מגורים ממושכים באותו מדור, כי המדובר בניהול משק בית במשותף על ידי ידועים בציבור, על הטוענת במקרה שכזה כי אינה בבחינת "ידועה בציבור", להביא ראיות לסתור החזקה.

לא למותר לציין, כי על פי טענת המוסד, בתביעה להשלמת הכנסה שהגישה המשיבה ביום 14.11.2002, היא לא ציינה כלל שהנה מתגוררת עם שותף לדירה ודיווחה על מלוא שכר הדירה, כהוצאה.לאור האמור לעיל דעתי היא שדין העירעור להיתקבל, באופן שיוצהר, כי לא נפל פגם בהודעת המוסד מיום 22.8.2004, לפיה יופסק תשלום קצבת השארים למשיבה החל מספטמבר 2004.

משזוהי אמת המידה החוקית יש לקבוע לענייננו כי לאלמנה הידועה בציבור קמה החובה, נוכח השינוי המשמעותי שחל בחייה, בהקמת בית עם הידוע בציבור, להודיע על השינוי במעמד תוך שנה מהיום בו הפכה לידועה בציבור.

...

לא למותר לציין, כי על פי טענת המוסד, בתביעה להשלמת הכנסה שהגישה המשיבה ביום 14.11.2002, היא לא ציינה כלל שהינה מתגוררת עם שותף לדירה ודיווחה על מלוא שכר הדירה, כהוצאה.לאור האמור לעיל דעתי היא שדין הערעור להתקבל, באופן שיוצהר, כי לא נפל פגם בהודעת המוסד מיום 22.8.2004, לפיה יופסק תשלום קצבת השארים למשיבה החל מספטמבר 2004.

בכל מקרה יש לדחות את הערעור כאמור בפסק דינה של השופט וירט-ליבנה.

סוף דבר - הערעור נדחה כאמור בפסק דינה של השופטת וירט ליבנה, אליה הצטרפו השופטת ארד ונציג הציבור מר ליברמן, כנגד דעתם החולקת של הנשיא ונציג הציבור מר יצחק ברק.

הערעור נדחה והמוסד לביטוח לאומי ישא בשכר טירחת עו"ד של המשיבה בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ניתנה היום ו' חשוון תשס"ט (4 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המשיב טוען כי לא הובאה הצדקה להתערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי לפיה מערכת היחסים בינו לבין בת זוגו אינה מגעת לכדי מעמד של ״ידועים בציבור״.

לאחר שמיעת עדויות קבע בית הדין האיזורי (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר משה גולדפרב וגב' שרית חן) כי אין לקחת בחשבון הכנסתו של המערער את חלקו בשכר דירה המשולם בגין דירה המצויה בבעלות משותפת שלו, של אחיו ושל אמו, בהתבסס על תקנה 17(11) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ״ב - 1982, וגם אם חלקו מועבר אליו בדרך של היתחשבנות משפחתית.

ביום 24.7.17 אושרה הצעת החוק בקריאה ראשונה, וכעת לפי הידוע מתנהלים לגביה - וכן לגבי הצעת חוק פרטית מקבילה (הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - הגדרת הכנסה), התשע״ו - 2016 - דיונים בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנה לפני קריאה שנייה ושלישית.

...

אשר לאפשרות הראשונה - מקובלת עלי קביעת חברתי כי לא ניתן לראות בתמיכה ככזו הבאה בגדרו של סעיף 2 לפקודה.

משהתמיכה אינה נכללת באיזו משתי האפשרויות הללו ונוכח מורכבות השאלה של ההתחשבות בתמיכה כאמור כגדרה של ״הכנסה״ מקובלת עלי עמדת חברתי כי אין זה נכון שמה שלא הוכנס על ידי המחוקק הראשי או מחוקק המשנה במפורש יוכנס על ידי הרשות השופטת באמצעות פרשנות תכליתית.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, הערעורים בעב״ל 15-10-21688 ובעב״ל 15-10-64075 מתקבלים; הערעורים בעב״ל 13-10-39298, עב״ל 14-08-17457 ועב״ל 15-11-61850 נדחים; והכול כמפורט בחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.