מעמד ועדת חריגים בסמינר הקיבוצים

לטענת המכללה, במתן הסיוע לתובעות בהוצאת המסמכים לבקשת ארגון המורים, אין משום הסכמה של המכללה לשאת בפדיון ימי המחלה מעבר לימי המחלה שנצברו בתקופת עבודתן של התובעות אצלה והמכללה לא הייתה מעורבת בפנייה לועדת החריגים של משרד החינוך.

המכללה לא צריכה לשאת בתשלום זה מכיסה, בהעדר התחייבות מצד משרד החינוך לשיפוי המכללה עבור תשלום זה. משרד החינוך מכחיש את חבותו כלפי התובעות וטוען כי מאחר שהוא איננו המעסיק הישיר של התובעות והן הועסקו ע"י המכללה במכינה לבגרות, שאיננה נמנית על הבעלויות בחינוך העל-יסודי או על המכללות להכשרת עובדי הוראה שבפיקוח משרד החינוך מכוח חוק הפיקוח, אין לתובעות מעמד כלשהוא בפנייתן לשיפוי בגין פיצוי עבור ימי מחלה לא מנוצלים מכוח "נוהל שיפויים לבעלויות על חטיבות עליונות בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים מיום 23.11.2008 (נספח 5 לכתב ההגנה של משרד החינוך) ועל כן, יש להורות על מחיקתו של משרד החינוך.

גם התובעת 2 חזרה על עמדה זו: "כשהתקבלתי למכללת קיי התקבלתי על ידי רות ****י שהייתה מנהלת הסמינר למורים והמכינה, הכל היה מקשה אחת ביחד והיא הסבירה לי מהם התנאים שלי היא אמרה לי שאני אקבל את כל התנאים של עובדת הוראה כולל יתרת ימי מחלה... אני התקבלתי כעובדת הוראה וכעובדת הוראה אני מודעת לזכויות שלי והזכויות שלי הם דרגה, וותק וימי מחלה ותשלום יובל..." (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 18-29).

...

משקבענו כי על הנתבעים חלה חובת היידוע והגילוי כלפי התובעות, אולם בשל היעדר הסמכות העניינית בכל הנוגע למשרד החינוך אנו קובעים כי על המכללה לשלם לתובעות את פדיון ימי המחלה שהצטברו לטובתן ממקומות עבודותיהן הקודמים.

באשר לתביעתן של התובעות לפיצוי בגין עוגמת נפש, אנו דוחים את התביעה בגין רכיב זה. פיצוי בגין עוגמת נפש הוא סעד חריג ביותר ביחסי העבודה והוא לא יינתן כדבר בשגרה אלא במקרים קיצוניים, המקרה שלפנינו אינו מצדיק פיצוי כזה.

סופו של דבר- על המכללה לשלם לתובעת 1 את מלוא סכום תביעתה בסך 60,663 ₪ ולתובעת 2 את מלוא סכום תביעתה בסך 62,909 ₪ עבור פדיון ימי המחלה שהצטברו לטובתן במקומות עבודותיהן הקודמים טרם התחילו עבודתן אצל המכללה.

מעמדו של זה נלמד, בין היתר לטענת הר"י מכך שבמסמכי המשא ומתן שהוחלפו לחתימת ההסכם הקבוצי יש היתייחסות מפורטת למענקים לרופאים במקצועות במצוקה ובפריפריה; כי המענקים שבמסגרת מיסמך המענקים היו מבחינת הר"י תנאי בלתו אין לחתימה על ההסכם הקבוצי; קיימת אמירה מפורשת במסמך המענקים כי מדובר בהסכמות הצדדים; מיסמך המענקים מעגן את מינויה של הוועדה המשותפת; מיסמך הממונה אליו צורף הסכם המענקים נחתם בד בבד עם ההסכם הקבוצי; קביעתו של מיסמך המענקים על הקמתה של ועדה משותפת מעידה אף היא שאין המדובר בהחלטה שלטונית אלא בהסדר שנקבע במסגרת יחסי העבודה; כי הטענה שמדובר בהחלטה שלטונית מנוגדת לטענת המדינה כי הר"י ויתרה על מענקי המומחים שכן אם המדובר בהחלטה שלטונית אין כל נפקות לויתור לכאורה ומדובר בטענות סותרות; כי בכל מקרה אף אם המדובר בהחלטה שלטונית הרי שביטולה או שינויה חייב להעשות על בסיס שיקולים עניינים ללא הפליה ובמתחם הסבירות וכן מחייב אקט פוזיטיבי של החלטה ופירסומה דבר אשר לא נעשה בעניינינו; כי גם מכתבו של פרופ' אידלמן לרופאים לפיו הסתיים פרק המענקים מכוח ההסכם הקבוצי וכי מענקים החל בשנת 2015 יוענקו על ידי המדינה לבדה, מעיד על היותו של מיסמך המענקים מכוח הסכמת הצדדים; כי גם בית המשפט העליון כעולה מפרוטוקול הדיון בבג"ץ 3000/16 סבר שמסמך המענקים הוא חלק מההסכמות הקיבוציות; (סעיפים 26-36 וכן סעיפים 431-444 לסיכומי הר"י).

לטענת המדינה אין ללמוד מפסק הדין בעיניין ארגון המורים (ס"ק (איזורי ת"א) 125/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות – משרד החינוך, התרבות והספורט, ניתן ביום 9.8.2006) לענייננו שכן במסמך המענקים לא היה מדובר בהמשך להסכם הקבוצי ואילו בפסק הדין באירגון המורים נכתב מפורשות כי הוא בהמשך להסכם שנכרת בין הצדדים.

לטענת המדינה לא ייתכן מצב בו ייאכף מיסמך המענקים כלשונו מקום בו הוראותיו שונו מאז בא לעולם, בפרט כשהדבר נעשה בהסכמת הר"י. טענת הטעות עוד מוסיפה המדינה וטוענת כי ביום 14.1.2013 נעשתה טעות בגינה אושרו מענקים למספר רופאים מומחים ועל כן פנה מר כהן למר גולני, ראש אגף פרט ושכר בשרותי בריאות כללית ובו נכתב כי הוא מאשר באופן חריג מענקי פריפריה למומחים בכללית לפי הרשימה שפורטה וכי מדובר ברשימה סגורה כאשר ככלל אין לאשר מענקים למומחים נוספים אלא אם הועדה תחליט במפורש על כך. לטענת המדינה אין ללמוד מטעות זו על הכלל, כפי שהובהר אף בזמן אמת.

...

לא מצאנו מקום להתייחס לחוזרי הממונה על השכר לשנים 2015 , 2016 ו- 2017 משאין באלו רלבנטיות למחלוקת שלפנינו.

ואולם, מקום בו המדינה לא הפעילה את סמכותה כנדרש ולא התקבלה הסכמה ברורה ומפורשת של הר"י, הרי שאין בטענת השיהוי לרפא את מחדליה של המדינה, מה גם ששוכנענו כי הר"י לכל אורך הדרך, נשאה ונתנה עם המדינה במטרה למצוא פתרון, כאשר מכתבה האחרון למדינה היה בחודש 11/2014 והבקשה לבית הדין הוגשה כבר ביום 26.1.2015.

סוף דבר: א. על המדינה לשלם מענקי פריפריה (מענק פריפריה ומענק מוגדל) לכל המומחים אשר הגישו בקשות למענקים לשנים 2011- 2012 ואשר עומדים בתנאים על פי מסמך המענקים, וכן למומחים אשר נקלטו לעבודה בפריפריה (לאור העובדה כי לא ניתנה אפשרות משנת 2013 להגיש בקשות מומחים למענקים) בשנים 2013-2014 שעומדים בתנאים שנקבעו במסמך המענקים.

לעומת זאת, בפס"ד סקכ 55491-08-10 מדינת ישראל – משרד החינוך נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות, ניתן ביום 1.9.10, נקבע כי השביתה עליה הכריז ארגון המורים בחטיבות הביניים לוקה באי חוקיות, בין היתר, מאחר וארגון המורים לא הוכיח את יציגותו בחטיבות הביניים.

המבקשת מס' 2 אינה עובדת הוראה קבועה, שכן תקופות עבודתה אצל המשיבה כמפורט לעיל, אינן מזכות אותה במעמד של "עובדת הוראה קבועה". עובדי הוראה זמניים, כדוגמת המבקשת, מועסקים עפ"י הודעות השיבוץ, ומודעים לכך כי תקופת העסקתם מוגבלת, וכי עליהם להגיש בקשות לשבוץ חדשות לקראת שנה"ל הבאה.

על אף שניתן לחשוב כי המידע בדבר קרובי מישפחה מצוי בפני ועדת השיבוצים, אנו מקבלים את טענת המשיבה כי, לאור כמות הבקשות המוגשת לוועדת השיבוצים מדי שנה, כאשר לקראת שנה"ל תשע"ד הוגשו 14,000 (!!) בקשות, ובהיתחשב בלוח הזמנים הציפוף של ועדת השיבוצים, לא יכולה הוועדה להיתחקות אחר קרבה משפחתית של מי מהמועמדים ו/או הגשת בקשות לאישור חריג שהוגשו בעבר ע"י המועמדים.

...

על אף שניתן לחשוב כי המידע בדבר קרובי משפחה מצוי בפני ועדת השיבוצים, אנו מקבלים את טענת המשיבה כי, לאור כמות הבקשות המוגשת לועדת השיבוצים מדי שנה, כאשר לקראת שנה"ל תשע"ד הוגשו 14,000 (!!) בקשות, ובהתחשב בלוח הזמנים הצפוף של ועדת השיבוצים, לא יכולה הועדה להתחקות אחר קרבה משפחתית של מי מהמועמדים ו/או הגשת בקשות לאישור חריג שהוגשו בעבר ע"י המועמדים.

סיכום – לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין הבקשה להורות על ביטול פיטוריה של המבקשת מס' 2 ושיבוצה בחטיבת הביניים בכסרא סמיע – להידחות בזאת.

כך למשל, בשנה"ל תשס"ח המבקשת מס' 2 שובצה בביה"ס היסודי כממלאת מקום לחמישה חודשים, מאחר ולא נמצאה עובדת הוראה בעלת תעודה מתאימה במועד זה. לאור קביעותינו כי, הליך סיום העסקתה של המבקשת מס' 2 לאור ביטול שיבוצה בחטיבת הביניים כתוצאה מטעות בשעות תקן, נעשה כדין, אנו קובעים כי דין תביעותיה של המבקשת מס' 2 לסעדים כספיים – להידחות בזאת.

אמר על כך השופט דב לוין בהילכת בזק: "הינה כי כן במוקד דיוננו חירות (השביתה – י.פ.) העומדת ברמת זכות חוקתית המעוגנת היטב במשפט הישראלי על ענפיו השונים - מעמד שמתחזק והולך עם הזמן...". השופט חיים כהן הגדיר את זכות השביתה במשפט הישראלי בפסק דין פינשטיין (ע"א 25/71 פינשטיין ואח' נ' ארגון מורי בית-הספר העל-יסודיים ואח', פ"ד כ"ה(1) 129, עמ' 131) כ "מסורת מקודשת עד כי אין מתירים להרהר אחריה עוד." (וראו גם עס"ק 23/17 חברת החשמל - ההסתדרות הכללית, ניתן ביום 10.10.2007; להלן – פסק דין חברת החשמל).

על עיקרון האחריות הציבורית, החל ביתר שאת בשירות חיוני, נפסק בעיניין עובדי הרכבת (בר"ע 50556-09-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה איגוד עובדי התחבורה - חברת רכבת ישראל בע"מ, ניתן ביום 28.9.2011) על ידי חברתי הנשיאה, כזאת: "היתנהלות ארגונית מידתית, סבירה ואחראית, במסגרתה נידרש פקוח על עוצמת המחאה ומשכה. יש לזכור כי מדובר בציבור עובדים המופקד על מתן שירות צבורי חיוני. מציבור עובדים שכזה נידרשת מידה מוגברת של אחריות בבואם לנקוט צעדים אירגוניים לגטמיים". בהתאם לאמור, הצהיר יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, מר ניסנקורן, בדיון מיום 3.9.2013 לגבי מידתיות השביתה ככל שתותר, כי: "אנחנו נפעל באחריות ולא נתחיל בשביתה מלאה אלא בעיצומים כי אנחנו רוצים לייצר משא ומתן ואיזונים נכונים. בודאי שנעשה את זה לפני גמר החג וגם אם תנתן הזכות לשבות גם היום וגם מחר נשב שלא לייצר את המשבר אם אפשר בשביל לייצר את האפשרות (למשא ומתן – י.פ.). הדבר השלישי שאנחנו לא מייצרים נזקים בלתי הפיכים, לא תוצרת חקלאית, תרופות או בטחונית ותהיה וועדת חריגים ואין לנו בעיה שבוועדת החריגים יהיה נוכח נציג התעשיינים. המטרה היא לא לשבור את המשק וליצור איזונים...". כפי שנקבע והובהר, אזי בנסיבות המקרה שלפנינו, נוכח סרוב המדינה לקיים הליך הידברות כמתחייב מן הדין עם ההסתדרות קמה להסתדרות לעת הזו בהיבט העקרוני הזכות לשבות.

יחד עם זאת, הלכה היא מימים ימימה, כי ככל שלהחלטות המעסיק, או המדינה, השלכות במישרין או בעקיפין על זכויות העובדים, על תנאי עבודתם ובטחונם התעסוקתי, מוטלת על המדינה או המעסיק, בהתאם לנסיבות ולפי העניין, חובת הידברות עם נציגות העובדים בתום לב, ובהגינות, כחובות מוגברות ביחסי עבודה בכלל וביחסי עבודה קבוציים בפרט [עס"ק (ארצי) 7/23 חברת החשמל לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית החדשה (10.10.2007); להלן – עניין חברת החשמל; עס"ק (ארצי) 400005/98 ההסתדרות, הועד הארצי של עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים – מדינת ישראל, פד"ע לה 103 להלן – עניין ועד עובדי מינהל ומשק; ס"ק (ארצי) 20/07 מדינת ישראל – ארגון המורים בתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות (4.12.2007); להלן – עניין ארגון המורים].

...

באותה החלטה קבענו כך: "מתוך בחינת עמדות הצדדים, טובת המשק, קידום נושא הרפורמה הדרושה בנמלים ומתוך שלא מצאנו תימוכין ראויים לטענת המדינה כי עיכוב קל בהליכי המכרז האמורים, שהוחלט עליהם בחודש זה, ייגרם בעטיו נזק בלתי הדיר גדול מנזקי שביתה צפויה, לאור כל זאת הגענו להחלטה הבאה:

יובהר שוב שדו שיח זה אינו על פתיחת הנמלים, אלא על טענות העובדים לפגיעה שתיגרם להם כתוצאה ממהלך זה. אם המדינה תסרב ללכת בדרך ההידברות או דו שיח שאנו מורים לה, אזי מלבד זה שתפר הוראה של בית הדין, וברי שלא כך תנהג, אפשר שבמקרה כזה יפתחו לעובדים גם אפיקי תגובה נוספים.

לסיכום אני מסכים לחוות דעתה של חברתי השופטת גליקסמן, ולתוצאה האופרטיבית כאמור בסעיפים 78 עד 83 לחוות דעתו של חברי, סגן הנשיאה השופט פליטמן.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הרינו מורים כך: על הצדדים להידבר ביניהם לאלתר, בכל הנוגע להשלכות החלטת הממשלה על הקמת נמלים פרטיים לגבי זכויותיהם, תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי של עובדי הנמלים.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ק 57846-02-21 24 אוגוסט 2021 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל נציג ציבור (מעסיקים) מר אהרון אזון המבקש: כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי ע"י ב"כ: עו"ד דוד לופו המשיב: 1. ועד ראשי המכללות הציבוריות – ע"י ב"כ עו"ד נעה בר שיר 2. המכללה האקדמית של ת"א-יפו ע"י ב"כ עו"ד מיה קליימן רוזנטל 3. מכללת עזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים 4. המכללה האקדמית אשקלון- ע"י ב"כ עו"ד יעקב ביטון 5. המכללה האקדמית ספיר – ע"י ב"כ עו"ד רמה לשם 6. המכון הטכנולוגי חולון – ע"י ב"כ עו"ד יעל טבק 7. המכללה האקדמית כינרת –ע"י ב"כ עו"ד חוטר ישי 8. המרכז האקדמי רופין 9. המכללה האקדמית הדסה ירושלים 10. סמינר הקיבוצים – המכללה לחינוך, לטכנולוגיה ולאומנויו – ע"י ב"כ עו"ד חן סומך 11. שנקר הנדסה. עיצוב. אמנות. (חל"צ) 12. המכללה האקדמית אחווה – ע"י ב"כ עו"ד שלומית ארליך 13. המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן בע"מ (חל"צ) – ע"י ב"כ עו"ד יאיר זלנפרוינד 14. מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד רביד אבוקרט 15. המועצה להשכלה גבוהה/המשרד הראשי ע"י ב"כ עו"ד חיה שפיגל החלטה

עוד נפסק כי לעולם יעדיפו בתי משפט את בירור התובענה גופה על פני סילוקה על הסף, ואפילו סכויי התובע קלושים, לא יחסמו בפניו את הדרך לבירור תביעתו אם קיים סיכוי כלשהוא על פי כתבי הטענות כי התובע יצליח בתביעתו (ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי, פ"ד לה(2) 811,812).בהתאם לפסיקה בית הדין ייעתר לבקשת דחייה או מחיקה רק במקרים חריגים כאשר הוא משוכנע, כי אם יוכיח התובע את כל האמור בתביעתו, לא יזכה הוא בסעד בהתאם לדין החל.

כן נקבע 'מבחן הכשירות' לאורו מוענק מעמד של צד לסכסוך קבוצי למי שיכול להיות צד להסכם קבוצי מיוחד.

...

כמו כן משעה שהאיגוד מייצג את הארגון היציג במבקשת בבקשת הצד ומשהמבקשת תושפע מתוצאות ההליך כעולה מסעיף 15 לבקשה, אין להיעתר לבקשה.

עם זאת, אנו סבורים כי קיימת יריבות עקיפה בין הצדדים הנלמדת ממעורבות המבקשת בתהליך המשא ומתן הארצי אשר התקיים במטרה למניעת השביתה.

סוף דבר הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.