מעמד הנכסים בעסקת ליסינג בהליך כינוס נכסים

מאפייניו של הליך חידלות הפרעון ומעמד הנושים בגדריו כידוע, המאפיין המרכזי של הליך חידלות פרעון הוא שמדובר בהליך קולקטיבי, במסגרתו פועלים כל הנושים של החייב במסגרת אחת, תוך שהם מנועים מלפעול באופן נפרד ועצמאי (ראו: רע"א 3001/12 עו"ד פז רימר, כונס נכסים זמני נ' משרד התמ"ת – לישכת המדען הראשי (8.10.2013); רע"א 8131/17 מזרחי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 16 (14.11.2017) (להלן: עניין מזרחי); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 25 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס)).

על רקע האמור, ובשים לב לחובות שחלות עליו, אף הודגש בפסיקה פעמים רבות כי הנאמן נחשב ל"ידו הארוכה של בית המשפט" (ראו: ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ברכה, נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 427 (2001) (להלן: עניין לוי); ע"א 1267/16 בלו סקאי ליסינג תיפעולי בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע (1995) בע"מ (בכינוס נכסים, פסקה 13 (1.8.2016); ע"א 2954/17 דוידוביץ' נ' עו"ד מטרי, פסקה 7 (15.5.2017)).

בהתאם לעקרונות שהובאו לעיל, הן ביחס לפרשנות סעיף 182(א) לפקודה והן ביחס לזכות העירעור של מי שאינו צד להליך בהתאם לכללי סדר הדין האזרחי – לקרנית כנושה בהליך אין זכות ערעור, שכן: (1) ההחלטה לא עסקה בזכויותיה הפרטניות או בגובה חלקה היחסי בקופת הנשייה אלא בעיניין שיש בו כדי להשפיע על שווי הנכסים בקופת הנשייה בכללותה, ומשכך היא אינה בגדר "נפגע" במשמעות סעיף 182(א) לפקודה; (2) קרנית לא הייתה צד פורמאלי להליך קמא; (3) לא היתקיים בעיניינה של קרנית הליך אשר הכריע בזכותה ההופלדיאנית.

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, איני נדרשת להכריע במשמעות של נתונים אלה, אך אציין שלא מן הנמנע כי די היה בהם כדי לקבל את הבקשה שלפניי לסילוק ערעורה של קרנית על הסף.

ראשית, אני סבורה כי כוחם של הטעמים שהובאו לעיל יפה אף על רקע הנסיבות הייחודיות של הליך זה. כך למשל, גם במקרה הנדון הגורם המקצועי, המנוסה והאמון על הגשמת מטרות הליך חדלות פירעון הוא הנאמן, ומשכך ניהול ההליך מסור בידיו, לרבות ההחלטה האם לערער על החלטת בית המשפט בבקשתו לביטול הענקה.

על רקע כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לקרנית אין זכות ערעור על ההחלטה מושא הערעור, ומשכך דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להתקבל.

לפיכך טוענת המשיבה כי בהיותה צד שלישי יש לה מעמד של אוחזת כשורה בשיקים ואין למבקשת הגנה מפני התביעה נגדה.

כמו כן, ניתן להבין דברים דומים מפסק דינה של כב' הש' נורית רביב, בת.א 30324/06 (ת"א) פורטל ליסינג והשקעות בע"מ נ' מירקם – סוכנות לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו): "הגישה בפסיקה היא שעסקות ניכיון הן במהותן עסקות הלוואה כאשר מוסר השיק אינו מישתחרר מהסיכון שהשיק לא יכובד. כך למשל, ב-בש"א (ת"א) 22130/04, יורו דיסקונט בע"מ נ' אילן שמעוני, כונס נכסי ג.א. צומן בע"מ (ניתן ביום 13.5.2005), נאמר מפי כב' השופטת ד' קרת-מאיר: "מנהל המבקשת נישאל האם נכון שהמבקשת עוסקת במתן אשראים. לכך ענה כי המבקשת עוסקת בניכיונות, שיקים, המרת מטבע חוץ והלוואות. אינני רואה כל מקום לבצוע ההבחנה בין מתן אשראי לבין מתן הלוואה. עובדה כי המבקשת רואה את עצמה זכאית לפנות ללקוח אשר מסר לה את השיק לניכיון אם השיק חוזר, כאשר השיק מהוה למעשה ביטחון לפירעון הסכום הנקוב בו, תומכת במסקנה כי מדובר במתן אשראי ולא במכר. כך גם העובדה כי המבקשת מחתימה לעתים את מוסרי השיקים לנכיון על ערבות אישית. לערבות מעין זו אין כל משמעות, אם לאחר ביצוע הנכיון היה מסתיים כל קשר בין המבקשת לבין "מוכר השטר". לניסיון דומה להבחין בין נכיון שיקים להוואה מתייחס גם כב' השופט א' מקובר באומרו: "אינני מקבל את החלוקה בין נכיון שיקים לבין מתן הלוואה, לענייננו. גם ניכיון שיקים הנו מתן הלוואה..." (ת.א. (פ"ת) 5179/04, איפלה שלמה נ' כהן מרדכי (ניתן ביום 28.10.2007).

כך גם ביקש המחוקק לקבוע מנגנון בידי בית המשפט, להורות על ביטול או שינוי תנאי ההלוואה, במקרה ותנאיו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5-7 לחוק (סעיף 9 לחוק), וכן העניק לראש ההוצאה לפועל את האפשרות שלא לנקוט בהליכים כנגד הלווה, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאיה אינם מתאימים לדרישות החוק (סעיף 10 לחוק).

...

כמו כן, ניתן להבין דברים דומים מפסק דינה של כב' הש' נורית רביב, בת.א 30324/06 (ת"א) פורטל ליסינג והשקעות בע"מ נ' מרקם – סוכנות לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו): "הגישה בפסיקה היא שעסקות ניכיון הן במהותן עסקות הלוואה כאשר מוסר השיק אינו משתחרר מהסיכון שהשיק לא יכובד. כך למשל, ב-בש"א (ת"א) 22130/04, יורו דיסקונט בע"מ נ' אילן שמעוני, כונס נכסי ג.א. צומן בע"מ (ניתן ביום 13.5.2005), נאמר מפי כב' השופטת ד' קרת-מאיר: "מנהל המבקשת נשאל האם נכון שהמבקשת עוסקת במתן אשראים. לכך ענה כי המבקשת עוסקת בניכיונות, שיקים, המרת מטבע חוץ והלוואות. אינני רואה כל מקום לביצוע ההבחנה בין מתן אשראי לבין מתן הלוואה. עובדה כי המבקשת רואה את עצמה זכאית לפנות ללקוח אשר מסר לה את השיק לניכיון אם השיק חוזר, כאשר השיק מהווה למעשה בטחון לפרעון הסכום הנקוב בו, תומכת במסקנה כי מדובר במתן אשראי ולא במכר. כך גם העובדה כי המבקשת מחתימה לעתים את מוסרי השיקים לנכיון על ערבות אישית. לערבות מעין זו אין כל משמעות, אם לאחר ביצוע הנכיון היה מסתיים כל קשר בין המבקשת לבין "מוכר השטר". לניסיון דומה להבחין בין נכיון שיקים להוואה מתייחס גם כב' השופט א' מקובר באומרו: "אינני מקבל את החלוקה בין נכיון שיקים לבין מתן הלוואה, לענייננו. גם ניכיון שיקים הינו מתן הלוואה..." (ת.א. (פ"ת) 5179/04, איפלה שלמה נ' כהן מרדכי (ניתן ביום 28.10.2007).

" המסקנה מן האמור לעיל כי היא מעצם העובדה שהמשיבה בחרה לצרף לבקשה לביצוע גם את מר משה שעלן, ניתן ללמוד כי המדובר בעסקה שהיא בגדר מתן הלוואה חוץ בנקאית, ולפיכך, היה על המשיבה לצרף את ההסכם המעיד על תנאיה של העסקה, וביניהם: הסכום שנמסר בפועל לידי החייב מס' 2, סכום הריבית אשר נקבע, תנאי ההחזר וכיוצ"ב תנאים שסוכמו בין הצדדים.

יוצא אפוא, כי בשלב מקדמי זה עומדת למבקשת הגנה לכאורה, הנשענת על כך שעסקת היסוד, נשוא השיקים שהוגשו לביצוע, יכולה להחשב כעסקת הלוואה חוץ-בנקאית ועל כך שהמשיבה מצידה, בבקשה לביצוע שהופנתה גם כלפי הלווה משה שעלן (החייב מס' 2), לא צירפה את הסכם ההלוואה, בניגוד להוראת סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

לפיכך נטען כי אין לתובעות כל מעמד, בין אם מאחר ובוטלו העיקולים בהליכי פשיטת הרגל ובין אם בחוסר התוחלת בהליך זה שכן הסמכות לקבלת הכספים מסורה לכונס הנכסים של החייבים.

במועדים אלו, הקודמים להטלת העיקול, בוצעו מספר עיסקאות ברכבי ניר 2006, בעיקר מול חברות החכר (ליסינג) מהם שכרה ניר 2006 את הרכבים.

לא מצאתי כי המסמכים האמורים, לרבות ההסכמים מול חברות הליסינג, מעידים כי במועד מתן צו העיקול החזיקו הנתבעות נכסים של החייבים.

...

בהמשך, ובהתאם לבקשת המנהלת המיוחדת הורה בית המשפט בתיק פש"ר 18709-10-12, בהחלטה מיום 21.2.13, כי יש לקבל את הבקשה לביטול העיקול בת"ט 26612-06-11 (העיקול מושא התביעה) ולהעביר את כל הכספים שמחזיקה השותפות לקופת הכונס הרשמי.

סוף דבר התובעות המנסות בהליכים רבים להפרע מהחייבים, ומתנגדות בתוקף להלכי פשיטת הרגל של ניר ויונה, הגישו בקשה לאישור עיקול כלפי 11 מחזיקים שונים.

אשר על כן, דין התביעה להדחות.

כונס הנכסים חלק על חוקיותה של אותה העברת מניות, וטען בהתאם, כי בדומה ליצחק, גם למשה אין מעמד להיתנגד להצעת המכר.

נוכח הסכמת הבנק להצעת המכר, בא בית המשפט לכלל מסקנה, כי "לא ניתן היה הלכה למעשה לקבל הצעות טובות יותר, והעובדה שהנושה המובטח מוכן להסתפק בסכום שניתן לכנותו 'נזיד עדשים' ביחס לכלל החוב החלוט כלפיו, היא הנותנת והיא הראייה הטובה ביותר לכך שלא ניתן היה לקבל הצעה טובה יותר". אשר להליך ביצוע המכירה, קבע בית המשפט, כי "אכן דרך המלך למכור נכסים במסגרת הליכי כנוס נכסים היא באמצעות פירסום לציבור הרחב, אלא שהמקרה הנוכחי הוא מקרה חריג". בהקשר זה צוין, כי מורכבות העסקה נובעת, בין היתר, מכללי רשות מקרקעי ישראל, לפיהם יש לשריין לטובת הקבוץ 26% מכל תאגיד שירכוש את המלון.

לעומת זאת נטען, כי כל עיכוב נוסף במכירת הנכס יעמיד את עסקת המכר בסיכון.

בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי "במרוצת השנים התגבש נוהג של בעלי תפקידים לממש נכסים בדרך של היתמחרות, אך נוהג זה אינו מחייב בכל מקרה והשיקול העקרי שצריך בעל התפקיד לשוות לנגד עיניו בבחירת הדרך לבצוע המכר הוא השגת התמורה הגבוהה ביותר האפשרית עבור הנושים" (ע"א 1267/16 בלו סקאי ליסינג תפעולי בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע 1995 בע"מ, פסקה 11 (1.8.2016)).

...

דיון והכרעה למקרא החלטת בית המשפט המחוזי, הבקשה לעיכוב ביצועהּ, והתשובות לבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

קביעה זו מנומקת כדבעי, ועל פני הדברים – משכנעת ומקובלת עלי.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי – נדחית; הצו הארעי מיום 17.12.2019 – מבוטל.

בית משפט השלום בעכו ת"א 5609-12-17 עואד נ' קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ג'ני טנוס תובע כאיד עואד על ידי עורך דין רג'א ח'טיב נתבעות 1. קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ 2. קידום ליסינג בע"מ שתי הנתבעות על ידי חברת עורכי הדין קיירה-יהלומי פסק דין

בהתייחס לטענות התובע, הנתבעות טענו כי רכב הפסאט היה רשום על שמו במשך 24 חודשים והתובע עצמו היה בקשר עמן בתקופת ההלוואה ואף עם כונס הנכסים בהליך מימוש הרכב.

ויודגש, אין חולק כי מנהל הנתבעות ויתר נציגיה לא פגשו את התובע אישית ולא נכחו במעמד העברת המסמכים לשם אישור עסקת המימון או במעמד החתימה על הסכם המימון ונספחיו, וכל מי שטיפל בשמן ועבורן בבצוע העסקה, בהעברת המסמכים ומתן ההלוואה היה מחמוד מנהל המיגרש.

...

על יסוד האמור לעיל טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה, ובפרט שבישיבת ההוכחות הודה התובע כי החתימה המתנוססת על הסכם המימון היא חתימתו, בניגוד לטענתו בכתב התביעה כי מדובר בחתימה מזויפת.

יוצא אפוא, כי תלושי השכר עליהם הסתמכו הנתבעות אינם אותנטיים, ומאחר שלא נטען וממילא לא הוכח כי התובע זייף את תלושי השכר, הרי שאין לייחס לו מעורבות כלשהי בעריכתם או בהצגתם לנתבעות, לא כלשכן בהצגתם על מנת לקבל הלוואה בכוונת מרמה.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומצהירה כי התובע לא רכש מהנתבעות את רכב הפסאט, לא ביקש ולא קבל מהן את ההלוואה נשוא תיק ההוצל"פ, ולמעשה לא התקשר עמן בעסקה כלשהי, ולכן אינו חב להן דבר.

אשר על כן, אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ כנגד התובע.