מעמד דייר בדיור ציבורי: זכאות לדיור או מעמד דייר ממשיך

מבוא הסוגיה העומדת לדיון בעתירה זו היא גדר מעמדו של העותר בדיור צבורי, בדירה ברח' הגלבוע 40/16 ביבנה – האם הוא זכאי להחזיק בה כ"דייר ממשיך" מכוח סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, או שמא אין הוא ניכנס בגדריו של מעמד "דייר ממשיך" וממילא אינו זכאי להחזיק בדירה (להלן: "הדירה").

סעיף 6.1.2 לנוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים מטעם המשיב (להלן: "הנוהל") קובע כי ביקורי המעגל מהוים מבחן קובע לקביעת רצף מגורים: "החברה תיסתמך על ביקורי מעגל שנעשו לאותן שלוש שנים. אם לא עונה, תידחה החברה את בקשתו". סעיף 6.2.1 לנוהל קובע, כי אין בסמכות הועדה "לאשר מקרים שביקור המעגל הראה כי הדייר החוזי ו/או הדייר הממשיך לא גרו תקופה מסוימת בדירה". בעע"מ 2732/14 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון נקבע כי יש לייחס משקל ראייתי מכריע לדו"חות המעגל: "אלה הם ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת ואין לקבל בדיעבד טענות על שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הבקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים". ערה אנוכי להערותיה של כב' השופטת ברק-ארז בדעת מיעוט, על הקשיים המתעוררים בהסתמכות על דו"חות אלו, בהיותם כוללניים ונעדרים ממצאים אובייקטיביים בדירה, כמו גם קשיי ההבנה של הדיירים את השאלות המופנות אליהם.

...

לפיכך, דין עתירתו להידחות לא כן הוא באשר לתצהירים שהוגשו מטעמו של העותר.

עם זאת, יצוין, כי בהתאם לנהל 08/17 אין עניינו של "דייר ממשיך" מצוי בגדר סמכות וועדה זו, אשר פירוט סמכויותיה בהיר וברור ומעמדו של "דייר ממשיך" אינו כלול בו. שיהוי למעלה מן הדרוש יצוין, כי אף בשל השיהוי הניכר בהגשת העתירה דינה להידחות.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העתירה לפניי עתירה מינהלית נגד החלטתה של ועדת אִכלוס עליונה במשרד הבינוי והשיכון מיום 6.10.14, לדחות את בקשתו של העותר לקבלת מעמד של "דייר ממשיך" בדירה בדיור הצבורי שבה התגוררו הוריו כ"דיירים חוזיים"; זאת לפי הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1998.

לפיכך: ההסדר הישן יחול, אם ביום 1.8.2009 (להלן גם – המועד הקובע) התגורר דייר ממשיך בדירה ציבורית עם זכאי, והוא גר עִמו ברציפות במשך ארבע שנים – בין לפני המועד הקובע ובין לאחריו (לפי סעיף 70(א) לחוק ההסדרים); וכן אם במועד הקובע הזכאי כבר נפטר או עבר למוסד סיעודי, אולם עד למועד זה הדייר הממשיך כבר התגורר בדירה במשך ארבע שנים ברציפות, עם הזכאי או כדייר ממשיך (לפי סעיף 70(ב) סיפא לחוק ההסדרים), והכל – אם לא הייתה בבעלותו דירה כמפורט בסעיף 3(ב) לנוסח הקודם של החוק.

...

בענייננו, לא רק שלא נמסר טעם לאי-נוכחותו של העותר בדירה, אלא שראיות חיצוניות שלא נסתרו ולא הייתה עליהן מחלוקת (רישום מגוריו של העותר במרשם האוכלוסין תחת כתובת במעלה אדומים, בשנת 2012) – תמכו במסקנה העולה מדו"חות ביקורי המעגל, לפיה העותר לא התגורר עם אִמו בדירה, למצער – ברציפות.

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, לא נפל פגם של אי-סבירות בהחלטת ועדת האִכלוס העליונה, או כל פגם מינהלי אחר המקים עילה לביטול ההחלטה.

לפיכך, העתירה נדחית לגופה; וזאת אף מבלי לדון בטענות מקדמיות שהעלה המשיב, בדבר חוסר ניקיון כפיו של העותר.

לפיכך: ההסדר הישן יחול, אם ביום 1.8.2009 (להלן גם – המועד הקובע) התגורר דייר ממשיך בדירה ציבורית עם זכאי, והוא גר עִמו ברציפות במשך ארבע שנים – בין לפני המועד הקובע ובין לאחריו (לפי סעיף 70(א) לחוק ההסדרים); וכן אם במועד הקובע הזכאי כבר נפטר או עבר למוסד סיעודי, אולם עד למועד זה הדייר הממשיך כבר התגורר בדירה במשך ארבע שנים ברציפות, עם הזכאי או כדייר ממשיך (לפי סעיף 70(ב) סיפא לחוק ההסדרים), והכל – אם לא הייתה בבעלותו דירה כמפורט בסעיף 3(ב) לנוסח הקודם של החוק.

אלו יכולים היו לשמש טעמים רלבאנטיים לוּ הייתה נבחנת הבקשה לפי נוסחו הנוכחי של סעיף 3 לחוק זכויות הדייר, שכן נקבע בו, ככלל, ש"דייר ממשיך" לא יהא זכאי להמשיך להתגורר בדירה – אלא אם יוכח שיש לו מעמד עצמאי בדיור צבורי; אולם בעניינינו אין מחלוקת שחלות הוראות סעיף 3 לחוק הנ"ל בנוסחן המקורי, והן אינן מקימות את התנאי האמור.

...

בנסיבות אלו, סבורני כי הוועדה העליונה העניקה משקל מכריע לדו"חות ביקורי המעגל באורח בלתי סביר, ולא העניקה משקל ראוי לראיות מטעם העותרת, אשר מכרסמות בתשתית הראייתית שעליה נשענה ההחלטה.

על-יסוד האמור לעיל, דינה של החלטת הוועדה העליונה מיום 29.5.2013, לפיה העותרת אינה זכאית למעמד של "דיירת ממשיכה" בדירה נושא העתירה – להידחות; הן הואיל ולא ניתן משקל מספק לראיות שהציגה העותרת, אשר יש בהן כדי להעיד על מגורים בדירה עם המנוחה במשך שלוש שנים לפני שנפטרה; הן היות שבנסיבות העניין ניתן משקל בלתי סביר לדו"חות ביקורי המעגל, על-אף אי-דיוקים שנפלו בהם וחרף ראיות מינהליות סותרות, כאמור; והן בשים לב לכך שבהחלטה ניתן משקל לשיקולים זרים, שאינם ממן העניין.

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, העתירה מתקבלת, ויש לראות את העותרת כ"דיירת ממשיכה" בדירה נושא העתירה, בהתאם להוראות חוק זכויות הדייר ונהלי המשיב, ועל המשיב לאפשר לה להמשיך ולהתגורר בדירה כ"דיירת ממשיכה" – על-פי ההסדר הישן שבחוק הנ"ל. המשיב יישא בהוצאות העותרים בסך של 10,000 ₪.

בית המשפט קמא ציין, בהתייחס לטענותיו אלה, לאמור: "לפני סיום אתייחס עוד לטענה של העותר בעיניין ההשלכות הקשות העשויות להגרם מפינויו מהדירה. הפינוי הוא בודאי אינו דבר קל והעותר אינו אדם אמיד. עם זה כלל לא ברור שמצבו הכלכלי הוא כפי המתואר בעתירתו. יש לו מקום עבודה קבוע לפחות מתון של תלוש משכורת אחד מתברר שהכנסתו החודשית היא פי 4 יותר ממה שהוא טוען וגם אם הכנסותיו אינן מאפשרות חיי[ו] רווחה של ממש לא התברר לי שאין הוא יכול לשכור דירה בתנאי שוק רגילים ולמצוא לעצמו בכך את קורת הגג הראויה. על כל פנים מאחר שהוא אינו עומד בקריטריונים של זכויות דייר ממשיך או זכויות רכישה של הדיור הצבורי יהיה בהענקת מעמד מועדף לו משום פגיעה חמורה באחרים, רבים אחרים, שמחמת מצבם הכלכלי הקשה יותר משל העותר הוגדרו כבעלי זכאות לדיור צבורי". מסכימים אנו לתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא.

...

סיכום לא מצאנו כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט קמא אשר קבע כי בדין נדחתה בקשה המערער להכיר בו כ"דייר ממשיך" ולאפשר לו לרכוש את הדירה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערער ישלם שכר-טרחת עורך-דין בסך של 3,500 ש"ח לכל אחת מן המשיבות.