מעמד בעל שליטה בחברה כעובד לצורך ענף ביטוח אבטלה

בתאריך 12/1/09 הודיע הנתבע לתובע על דחיית התביעה משום ש- "על פי המידע המצוי בידנו, הנך בעל שליטה בחברת מעטים כמשמעותו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה. לפיכך אינך מבוטח בביטוח אבטלה". טענות הצדדים למען הסדר הטוב יצוין כי לאחר שביה"ד עיין בסיכומי הצדדים, מהם עלה כי התובע כלל לא היתייחס בסיכומיו לסוגיית סעיף 6ב לחוק המל"ל, ניתנה על ידנו החלטה בה קבענו כי התובע יגיש סיכומים משלימים בנושא, מפאת חשיבותו לצורך הכרעה בתיק.

התביעה נדחתה כדין משום שהתובע הוא בעל שליטה בחברת מעטים בהתאם לסעיף 6ב לחוק.

] "לסיווגו של מבוטח כעובד שכיר או כעובד עצמאי, השלכה על תשלום דמי הביטוח וכן על תחולת ענפי הביטוח לגביו, שכן עובד עצמאי אינו מבוטח לפי פרקים ז' וח' שבחוק הביטוח הלאומי...שעניינים ביטוח אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופרוק.

בשנים האחרונות נידרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הבטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה, כי דרקטור ובעל מניות בחברה עשויים להחשב כעובדים שכירים של החברה, בהתמלא תנאים מסויימים.

...

לאור העובדה שהתובע לא הביא כל ראיות בעניין לא מצאנו מקום לבחון את ההיבטים המשפטיים של טענה מסוג זה. לא נעלם מעינינו כי לנוכח האיסור שהוטל על תחום פיטום האווזים, התובע נותר עומד בפני שוקת שבורה בכל הנוגע למקור פרנסתו.

עם זאת, משהוראות החוק בעניין ברורות ומשמצב דומה נכון גם לגבי עצמאים ואף הם אינם זכאים לדמי אבטלה במצבים דומים, הרי שאין מנוס מלקבוע כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה מעצם היותו בעל שליטה בחברת מעטים.

סוף דבר התביעה נדחית.

דברי ההסבר לחוק, אשר פורסמו בהצעת חוק הממשלה, ביום 30.4.03, דנים בבעייתיות שבסיווגו של מבוטח כעובד שכיר או כעובד עצמאי וכן בקושי לעמוד בדיעבד על האבחנה בין "בעל שליטה" לבין "עובד" כאשר מדובר בחברה משפחתית: "...לסיווגו של מבוטח כעובד שכיר או כעובד עצמאי, השלכה על תשלום דמי הביטוח וכן על תחולת ענפי הביטוח לגביו, שכן עובד עצמאי אינו מבוטח לפי פרקים ז' וח' שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 (בפרק זה- חוק הביטוח הלאומי), שעניינם ביטוח אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופרוק מעביד.

בשנים האחרונות נידרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הבטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה, כי דרקטור ובעל מניות בחברה עשויים להחשב כעובדים שכירים של החברה, בהתמלא תנאים מסוימים.

...

ככל שהתשובה לשאלה היא חיובית, והתובע בעל שליטה בתאגיד, כי אז יש לדחות את תביעתו לדמי אבטלה.

לנוכח האמור לעיל אנו קובעים כי התובע היה בעל שליטה בחברת ר. שור בע"מ ולפיכך בדין נדחתה תביעתו לדמי אבטלה.

השופטת אלישבע ברק המערערת מסרבת להכיר במשיב כעובד לצורך תשלום דמי אבטלה.

בעיניין גרוסקופף הנ"ל ציין הנשיא אדלר (בסעיף 6 לפסק הדין): "אבטלה שלא מרצון היא אחד הסיכונים החמורים במשק מודרני. ענף ביטוח אבטלה הוא מרכיב חשוב במסגרת הבטחון הסוצאלי המגן על הכנסתם ורמת חייהם של המבוטח ובני משפחתו, בתקופה של אובדן הישתכרות בעטייה של אבטלה. ביטוח אבטלה מיועד לתמוך כלכלית בעובד המובטל מאונס, במשך פרק זמן סביר, וזאת עד שימצא מקום עבודה חדש במסגרת משלח ידו, התואם את מיומנויותיו. כמו כן, במקרים מסוימים נועד ביטוח האבטלה לעזור למובטל להיסתגל לשינוי תעסוקתי, בלתי נימנע, שמקורו בשינויים בשוק העבודה. בהנתן שרובם של האירועים הגורמים לאבטלה אינם בשליטת העובד, החליטה החברה להגן על העובד מפני סיכון האבטלה". בעיני יש לראות במשיב עובד.

למען יהיו דברי סדורים לקורא אקדים לטיעון את ראשי הפרקים לפיהם לדעתי ראוי המקרה להבחן: תאור תמציתי של העובדות תחילה; לאחר מכן קביעה מיהו עובד בביטוח אבטלה על פי תכליתו של אותו ביטוח; לאור אותה תכלית יידון מעמדו של המשיב כ "עובד" בנסיבות המקרה; ולסיום תפורט ההסתייגות ממבחן "הסטאנדרט הכפול" לבחינת שאלת "מיהו עובד" בביטוח אבטלה.

השגות על "מבחן הסטאנדרט הכפול" להגדרת עובד בביטוח אבטלה כיוון שהגדרת עובד בביטוח אבטלה, ראויה להיקבע על פי תכליתו הסוציאלית של ביטוח האבטלה כאמור ותוך היתעלמות מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, כפי שנפסק לא אחת לגבי בעליה של חברה ששילמה לו פורמאלית שכרו מן התשלום שקבלה מצד ג', מעסיקו; הלכה למעשה מן הראוי, כי אותו מבחן של תכלית החוק, ישמש אותנו גם לצורך הקביעה ההפוכה, לגבי המגדיר עצמו כעובד החברה שבבעלותו, שעה שלאמיתו של דבר על פי תכלית החוק אין הוא ראוי להחשב ככזה.

...

כיוון שרק עובד מבוטח בביטוח אבטלה להבדיל מעצמאי - דין תביעת המשיב, לתשלום דמי האבטלה, להידחות.

סוף דבר אם תשמע דעתי יתקבל ערעור המוסד ללא חיוב מי מהצדדים בהוצאות.

סוף דבר הערעור מתקבל ברוב דעות כאמור ובפסק דינו של השופט י' פליטמן בניגוד לדעתם החולקת של השופטת א' ברק ונציג הציבור פ' קציר.

האם היות המערערת בעלת מניות ובעלת השליטה בחברה שוללת את היותה עובדת של החברה לאור מסקנתי שמהות היחסים, אילמלא היתה המשיבה בעלת השליטה בחברה, הם של יחסי עובד - מעביד, האם היות המערערת בעלת השליטה בחברה שוללת את היותה עובדת הלכה למעשה לצורך חוק הביטוח הלאומי, ביטוח אבטלה.

התייחסתי לסוגיה זו: "עצם הקמת החברה אינה צריכה לשנות ממעמדו של המערער כאשר הנסיבות לא השתנו. מעבר לידרוש אציין כי גם אילו המערער היה קודם לכן בעליה של החנות ועל פי הנסיבות היה גם עובד בה, ולימים הקים חברה, הרי זהו שיקול לגיטימי שהקמת חברה ממי שמקים אותה יהנה מיתרונותיה. זוהי המטרה בהקמת החברה. אך זה לא המצב בעניינינו. בעניינינו המערער היה עובד ולאחר הקמת החברה נשאר עובד באותן נסיבות. החנות ניסגרה ועל כן יש לראותו כמי שנפלט ממעגל העבודה". (ראו עבל 20437/97 שלום נווה - המוסד לביטוח לאומי).

בפס"ד גרוסקופף מנה הנשיא אדלר את המבחנים לסיווגו של בעל מניות או דרקטור בחברה כ"עובד" לעניין ענף ביטוח אבטלה.

...

הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2500₪ תוך 30 יום.

סוף דבר - הערעור מתקבל כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין אליו הצטרפו השופט עמירם רבינוביץ ונציגת ציבור הגב' אורלי ביטי כנגד דעתו החולקת של השופט פליטמן ונציג ציבור מר צבי גינזברג.

התובע העיד כי השקיע בתחילת פעילותה של החברה 70,000 ש”ח, ובשלב מאוחר יותר כל אחד מהשותפים השקיע עוד כ-40,000 ש”ח, והיה ערב אישית לסכום של כ-700,000 ש”ח. בית הדין הארצי פסק בענין אחר: "יישום מבחן התכלית החקיקתית לקביעת מעמד המשיב, משהמשיב פיטר עצמו מן החברה שהוא בעל השליטה המוחלטת בה בשל הירידה בהכנסותיה – קשה לראותו כמי שפוטר מעבודתו על ידי מעבידו בעל כורחו על פי מבחן תכלית החוק. לאור זאת, אין הוא ראוי להיחשב כעובד בביטוח אבטלה מן הבחינה המהותית של תכלית תשלומם של דמי האבטלה. ה"עובד" ו"המעביד" לאמיתו של דבר לאור תכלית החוק – חד הם בנסיבות המקרה; ואין המשיב שונה מכל עצמאי בעל עסק פרטי שלא איגד עיסקו במסגרת חברה ואשר מפאת צמצום הכנסות העסק חדל מעיסוקו בו. דין אחד חייב להיות לשניהם.

הוא נהג, אפוא, בחברה, מנהג בעלים, ולטעמנו, אין הוא ראוי להחשב כ"עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה (ר' עב"ל 1271/00 המוסד לביטוח לאומי – דוב קרייזלר, פסק הדין מיום 25.8.02, ועב"ל 20355/97 המוסד לביטוח לאומי – שבתאי בן שם, פסק הדין מיום 8.5.03).

...

מכל האמור לעיל, עולה כי התובע לא קיבל בפועל תמורה מלאה עבור עבודתו.

הוא נהג, איפוא, בחברה, מנהג בעלים, ולטעמנו, אין הוא ראוי להיחשב כ"עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה (ר' עב"ל 1271/00 המוסד לביטוח לאומי – דוב קרייזלר, פסק הדין מיום 25.8.02, ועב"ל 20355/97 המוסד לביטוח לאומי – שבתאי בן שם, פסק הדין מיום 8.5.03).

משהגענו למסקנה, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה, בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, ברי כי לא היה בגדר "מבוטח" בביטוח אבטלה, ועל כן דין התביעה להידחות.