מעמד בבקשה לביטול או עיכוב צו הריסה מנהלי

ביום 19.01.2020 הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה לביטול או עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי וכן בקשה דחופה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול הצוו.

מתקשה אני לקבל את הטענה כי למשיבה מעמד של "הרואה את עצמו נפגע מצו מנהלי" אשר היתה רשאית לבקש ביטול הצוו כלשון סעיף 221 (א) לחוק.

...

לדעתי, יש היגיון רב בניסוח הוראת החוק באופן הנ"ל, שכן לא תמיד המפקח יכול להיות נוכח טרם או במועד בניית הבנייה האסורה, ולעיתים הוא מגיע לאזור הבנייה לאחר השלמת הבנייה, ואז לפי המידע שהוא מקבל ממקור אחר (כמו תצלומי אוויר או מעדויות מאנשים שגבה במקום), מגיע למסקנה כי מדובר בבניה טריה וטרם חלפו שישה חודשים מיום בנייתה.

סבורני כי הסתמכות הועדה על הראיות שהונחו בפניה במעמד הוצאת הצו, בין היתר על התצהיר מטעם המפקח, הודעתו מיום 08.12.2019 באשר לעבודות הבנייה נשוא הצו (צורפה כנספח ה' לתגובת המערערת שהוגשה לבית משפט קמא), הסיור שערך במקום ביום 21.11.2019 (כעולה מתצהירו שצורף לתגובת המערערת), התמונות שצולמו על-ידו, ועל המסמך שהוגש מטעם מר מרגי שמעון, עומדת במבחן הסבירות ומהוות ראיות מנהליות מספקות.

בהתייחס לטענה בדבר אכיפה בררנית שהעלה המבקש ברע"פ 755/17 מוסא נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה-ירושלים (30.01.2017), קבע בית המשפט העליון כי: "בית משפט זה עמד על כך שעבירות תכנון ובניה מבטאות זלזול ברשויות ובחוק, ועל הצורך כי בתי המשפט ימנעו מלתת ידם להיגררות ההליכים. בעניין זה צוין, כי הוראות סעיף 238א לחוק התכנון והבניה הן כלי יעיל בידי הוועדה המקומית למיגור הבנייה הבלתי חוקית, וכי ביטולו של צו הריסה מנהלי יעשה במקרים חריגים בלבד". סוף דבר, בהעדר זיקה למקרקעין ולאחר שלא הוכח כי נפל פגם בצו ההריסה, מצאתי לקבל את הערעור.

בפני בקשה לביטול או עיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי.

מדובר, אם כן, בראיות מנהליות שב"כ המבקש לא חלק עליהן, למרות שהיה באפשרותו לעשות כן, עת נקבע דיון אליו הוריתי לזמן את העדים, ובאותו מעמד ניתן היה לחוקר את המפקח אודות המסמכים האמורים ובנוגע להמצאת הצוו, וכן ניתן היה להעיד את המבקש הן בכל הנוגע לקשר שלו למבנה והן בנוגע למועד המצאת הצוו, אך דבר מאלו לא נעשה ואף הועלתה טענה חדשה, לפיה המבנה נמצא בהליך הכשרה, בהתאם למסמך נ/1, ולכן לשיטת המבקש יש מקום לבטל את צו ההריסה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים הרבים שהוגשו לתיק, בבקשה ובתגובה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, וזאת מן הנימוקים הבאים: אכן, צודק בא כח המשיבה כי ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף, משלא הוגשה בהתאם לתקנות התכנון ובניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע- 2010, (להלן: "התקנות").

סוף דבר סיכומם של דברים, בהינתן העובדה כי אין מחלוקת על כך שהבניה נבנתה ללא היתר, כי אין כל אופק תכנוני המאפשר הסדרת הבניה באופן חוקי בטווח הנגלה לעין או בכלל, ומקום בו המבקש כלל לא עמד בנטלי ההוכחה הרובצים עליו, מה גם שדוחות הפיקוח והצילומים מעידים ההפך מטענותיו, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה ולביטולו להידחות.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.

מונחת בפניי שכותרתה "בקשה בהולה נוספת אשר אינה סובלת כל דיחוי מטעם המבקש להארכת המועד לביצועו של צו הריסה מינהלי". במסגרת הבקשה מיפרט המבקש כי ביום 18.2.16 הגיש בקשה לביטול או לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי, וכעולה מעיון בתיק, ניכר כי ביום 23.2.16 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת ליתן תוקף להסכמות שונות, ובכללן, כי יינתן תוקף לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, תוך שצויין כי "המבקש מוותר על כל טענה ובקשה לביטול צו ההריסה המינהלי נשוא תיק הפיקוח 54/16". כן ציינו הצדדים, כי "לפנים משורת הדין", מוסכם כי למבקש תנתן שהות להרוס המבנה בעצמו, וזאת לא יאוחר מיום 21.5.16, וכי ככל שלא יעשה כן, תהא המשיבה רשאית לבצע את ההריסה, החל מיום 22.5.16 ועד ליום 22.8.16.

הלכך, אם המבקש לא הוכיח כי יש לו מעמד בהגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי, פשיטא בעיניי כי זכותו מוגבלת שבעתיים בהגשת בקשה להארכת מועד לבצוע צו הריסה מינהלי, שנולדה אחר הסכמה דיונית לבצוע צו הריסה במועד מוגדר.

...

סוף דבר על פניו, וחרף האהדה שניתן לחוש למקרא הבקשה, מכלול הדברים גם יחד מלמד כי אין מקום להיעתר לבקשה במתכונתה.

בעניין זה ראה גם אשר נקבע בע"פ (תל-אביב-יפו) 70864/00 אלקומברה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (פורסם במאגרים): "אשר לטענותיו הנוספות של המערער בבית משפט קמא, בית המשפט ציין, בצדק, כי סמכויותיו של בית המשפט בדונו בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, מוגבלות והגבלה זו מוצאת ביטוי בסעיף קטן (ח) של סעיף 238(א) הנזכר. האפשרות לקבל היתר בניה בעתיד או בחינת הנזק שיגרם בשל הריסת המבנה, אינם שיקולים שבית משפט רשאי לשקול בדיון בבקשה כזו". בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.

עוד צוין בבקשה: "המבקשת מצהירה ומתחייבת בזאת שלא להגיש כל בקשה נוספת לביטול ו/או להארכה ו/או לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי. המבקשת מצהירה כי ידוע לה שהסכמת המשיבה לארכה ניתנה אך ורק על בסיס הצהרתה בדבר מצבה המשפחתי, כלכלי ובריאותי, וכן על בסיס הצהרתה בדבר כוונתה לבצע הריסה עצמית של המבנה עד למועד ההריסה העצמית, ללא כל זכות להגשת בקשה נוספת להארכה ו/או עיכוב" (ס' 3 לבקשה).

הלכך, אם המבקשת לא הוכיחה כי יש לה מעמד בהגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי, פשיטא בעיניי כי זכותה מוגבלת שבעתיים בהגשת בקשה להארכת מועד לבצוע צו הריסה מינהלי, שנולדה אחר הסכמה דיונית לבצוע צו הריסה במועד מוגדר.

...

ואולם, מאחר שלא מצאנו בתקנות, אף לא בהלכה הפסוקה, אפשרות להגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו, לצורך המתנה להכשרת מבנה חלופי, תחת המבנה אשר נבנה שלא כדין, ובהינתן כי הוכחת הזכות מהווה תנאי הכרחי לפתיחת שערי היכלו של בית המשפט בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי (ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים), קבעתי כי אינני רואה אפשרות להיעתר לבקשה.

ואולם, לא מצאנו בתקנות אפשרות להגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו, לצורך המתנה להכשרת מבנה חלופי, זולת זה הנקוב בצו ההריסה.

בעת"מ (יר') 1209/09 קואסמי נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2009(3), 2853 נקבע: "תקיפת שיקול הדעת של הוועדה המקומית בעומדה לבצע צו הריסה שיפוטי, הליך בו הכיר בית המשפט העליון בבג"ץ 10140/07 הנ"ל, אפשרית אך ורק שעה שביסוד התקיפה נתונים שלא הובאו ולא יכולים היו להיות מובאים בפני בית המשפט שנתן את הצו, כשהדוגמה המובהקת לכך היא שינוי נסיבות שארע לאחר מתן גזר הדין כתוצאה מהשתהות הוועדה המקומית בביצוע הריסה (כפי שארע בבג"ץ 10140/07). לא ניתן לתקוף את שיקול דעתה של הוועדה המקומית העומדת לבצע צו הריסה שיפוטי, על בסיס טענות שהוצגו בפני בית המשפט בהליך הפלילי, ולא הועילו לשנות את החלטתו ליתן את הצו או לסרב לדחות את מועד ביצועו. הוא הדין לטענות שהיו קיימות בעת מתן החלטת בית המשפט בהליך הפלילי, ולמרות זאת לא הוצגו בפניו כנימוק לאי-מתן צו ההריסה או להענקת ארכה לביצועו". סוף דבר צו הריסה מנהלי, מכוחו של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, מיועד לשמש מענה מיידי, יעיל ומהיר נגד בניה בלתי חוקית המצויה באיבה, תוך מניעת יצירת עובדות מוגמרות בשטח, שאחר מעשה יהא קשה לשנותן.

בעניין זה ראה גם אשר נקבע בע"פ (תל-אביב-יפו) 70864/00 אלקומברה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (פורסם במאגרים): "אשר לטענותיו הנוספות של המערער בבית משפט קמא, בית המשפט ציין, בצדק, כי סמכויותיו של בית המשפט בדונו בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, מוגבלות והגבלה זו מוצאת ביטוי בסעיף קטן (ח) של סעיף 238(א) הנזכר. האפשרות לקבל היתר בניה בעתיד או בחינת הנזק שיגרם בשל הריסת המבנה, אינם שיקולים שבית משפט רשאי לשקול בדיון בבקשה כזו". בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.

לפיכך, אם המבקש לא הוכיח כי יש לו מעמד בהגשת בקשה לביטול או לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי, פשיטא בעיניי כי זכותו מוגבלת שבעתיים בהגשת הבקשה דנא "לעיכוב ביצוע ובקשה להורות כי פג תוקפם של הצוים", שנולדה אחר שהמשיבה הגישה בקשה להארכת מועד ביצוע הצוו.

...

בהחלטתי מיום 1.8.14 קבעתי: "נוכח האמור, לאחר עיון בנימוקי הבקשה מיום 30.7.14 ובתצהירים הנלווים, ובשים לב לכך שכנטען אין בידי המבקשת לבצע את צו ההריסה טרם המועד הקבוע בדין, ללא סיוע ממשטרת ישראל, בפרט על רקע הנסיבות המפורטות בבקשה, ובהינתן כי הבקשה הוגשה בתוך סד הזמנים הקבוע בדין לביצוע ההריסה, כמו גם על רקע הסכמת המשיב - אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מועד ביצוע הצו עד ליום 30.11.14. בהקשר זה ייאמר כי נתתי דעתי לעובדה שמדובר בארכה משמעותית, ואולם, בהתחשב בכלל הטעמים המפורטים בבקשה, כמו גם בהסכמת המשיב, סבורני כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר למכסת הימים במלואה". כעבור שלושה חודשים, בקירוב, ביום 26.10.14, הגיש המבקש את הבקשה המונחת בפניי, ובאמתחתו שני טעמים בגינם ביקש כי יעוכב ביצוע הצו בהליך דנא, כמו גם בהליכים נוספים, ובה בעת, ביקש כי ביהמ"ש יורה "כי פג תוקפם של הצווים": הטעם האחד, כי הארכת מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי, ניתנה חרף העובדה כי תצהירו של המפקח "הדומיננטי", כהגדרת המבקש, מר אילן אוחיון, לא צורף לבקשה להארכת מועד שהגישה המשיבה.

צירופם של דברים עד הנה, מוביל למסקנה כי בשל העדר זכות עמידה בהגשת הבקשה, כמו גם בשל הגשת הבקשה באיחור, לא הוכיח המבקש כי זכותו במאזן האינטרסים, שוקלת לעבר קבלת הבקשה, בפרט כאשר מנגד קיימים שיקולים כבדי משקל שהניחה המשיבה, כמסד להצדק הארכת מועד ביצוע צו ההריסה.

סיכום לא מצאתי כי יש בטענות המבקש יסוד כלשהו לביטול החלטתי מיום 1.8.14, או לעיכוב ביצוע הצווים "ולהורות כי פג תוקפם". המבקש לא הוכיח כל זכות במקרקעין, לא הגיש את הבקשה במועד, ודרך הילוכו מלמד כי בחר לפרוס את ההיבטים העובדתיים אשר היו נוחים בעיניו בלבד.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.