אבני הדרך שנצרך לפרטן לצורך תאור תמונת המצב הרלבנטית לעתירה הזו
העותרת – אזרחית רוסיה, ילידת 19.6.85.
על פי סעיף זה של פסק הדין שניתן ביום 10.7.22:
"לאחר ששמעה את הערות בית המשפט, ולאחר שנועצה עם הגורמים הרלבאנטיים, ביקשה ב"כ המשיב להחזיר את עניינה של העותרת 1 לבחינה ולמתן החלטה מחודשת בגדרה יישקלו כלל השיקולים הרלבאנטיים, בשים לב גם להערות בית המשפט, כמו גם שיקולים נוספים שמנתה ב"כ המשיב ובכלל זה חלוף הזמן ומצב הדברים כיום. בכפוף לאמור לעיל, ובהסכמת העותרות אני מורה על מחיקת העתירה".
ואולם, חשיבות רבה יותר גלומה בדברי בית המשפט במהלך הדיון (עמ' 2 משורה 4) ולפיהם, על פי הפרוטוקול – "קודם להפסקה העיר בית המשפט ביחס לשיקולים שלא הובאו בחשבון בהחלטת המשיב, ובכלל זה, העידר היתייחסות להליך הגיור שעברה העותרת 1, על שלביו ועל היתרשמות הגורמים האחראיים לו; לתמונה העולה ביחס להשתלבותה של העותרת 1 בקהילה; ולכך שהליך הגיור החל בעת שטרם הוכרו גיורים שנערכים אצל העותרת 2, כפי שאף הובהר לעותרת 1 על שיכול לעלות מכך".
פסק הדין אף נקב בתקופה של 120 יום לקבלת החלטה.
במקרה דנן, מרשתך עברה הליך גיור מוכר וכן המציאה את מיסמכי הגיור הנדרשים לצורך בחינת הבקשה, אולם מתקיימות בעיניינה נסיבות כבדות משקל, המעלות חשד מבוסס כי הליך הגיור שעברה מרשתך נועד לקבלת מעמד בישראל, וכי הוא אינו כן, מהימן ורציני זאת בשים לב לנסיבות שהייתה בישראל לאורך השנים, וכן לכך שפנתה להליך הגיור במקביל להתערערות הקשר הזוגי אשר הקנה לה את הרישיון לישיבת אירעי.
...
לסיום יצוין, שהכיר בית המשפט העליון במאמץ רציף בתקופה שקדמה לגיור, למצוא דרך להישאר בישראל, כאינדיקציה ראייתית שלילית כלפי כנות הגיור הנדון, והדברים רלוונטיים מאד גם לענייננו:-
"במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, נדרש בית המשפט לשאלות כגון מניע וכוונה, שאינן נמדדות במדדים פיזיים. חרף ייחודן של שאלות מעין אלה, גם בהן מכריע בית המשפט בהתאם לדין ולעובדות שבפניו. יש לזכור, כי במסגרת בחינת השאלה האם יש להכיר בגיור לצורך חוק השבות, אין התוצאה תלויה אך ברצונו הסובייקטיבי של האדם. 'תחולתו של חוק השבות מותנית בהפעלתו של מבחן אובייקטיבי, שעל-פיו מצטרף אדם אל העם היהודי, ובקיומם של אמצעי בקרה ופיקוח ראויים להגשמתו של מבחן זה ולאי-ניצולו לרעה' (הלכת טושביים, בפסקה 10 לדברי הנשיא א' ברק). ומן הכלל אל הפרט. המשיב מעלה חשש לעניין כנות הגיור של העותר ממכלול הנסיבות והחומר שבפנינו נראה כי חשש זה הוא מבוסס ואינו חשש בעלמא. הסממנים המעוררים אותו הם רציניים ומשמעותיים: עולה כי העותר כבר ניסה לקבל מעמד בדרכים שונות אך לא צלח בכך, ועל רקע זה הגיש בקשה להכיר בגיורו. וביתר פירוט, העותר היה נשוי מספר פעמים לתקופות לא ארוכות ובהפרשי זמן קצרים. מכוח נישואין אלה ביקש או החל לבקש מעמד בישראל. במסגרת השימוש בבקשה למעמד מכוח נישואין, שנערך ארבעה חודשים לאחר שקיבל העותר תעודת גיור, לא צוינה עובדה זו ולו ברמז... המשיב הצביע גם על טענות עובדתיות סותרות בשימועים השונים שנערכו לעותר.. קושי נוסף שמתעורר קשור להתנהלות העותר ביחס לגיורו ויהדותו ממועד הגעתו לארץ ועד שהחל שהליך הגיור.. מדובר ב'חלל זמן' ארוך ומשמעותי שסימן שאלה מרחף עליו. הנה כי כן, התנהלות העותר במשך הזמן מעלה תהיות חזקות בדבר כנות גיורו.. בנסיבות אלה, סבורני כי החלטת המשיב שלא לקבל את בקשת העותר היא סבירה ומעוגנת בעובדות ובנסיבות הקונקרטיות... יודגש כי סימני השאלה לגבי גיור העותר עולים מכוח התנהגותו הוא, ברבדים שונים של חייו, כפי שתואר לעיל. לכך יש להוסיף כי הכלל הוא ששיקול הדעת בגון דא מסור למשיב, ובית המשפט לא חליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו. מסקנתי היא, איפוא, כי החלטת המשיב מעוגנת בעובדות המקרה ואינה מצדיקה התערבות". (בג"ץ 3994/12 ראול אלקון אספחו נ' משרד הפנים (15.6.2015) )
סוף דבר
אין בית המשפט בוחן כליות ולב, ולא לי היכולת לקבוע את כנות גיורה של העותרת, אך זו אף אינה השאלה שבפניי.
ולאחר שניתנה הדעת לכל האמור לעיל, דומה, שיש להשיב לשאלה זו בשלילה: סברת המשיבים, שהיעד הסופי של העותרת היה להכשיר את שהייתה בישראל, היווה את תכלית מעשיה השונים, מתיישבת בצורה סבירה עם תמונת המצב שעמדה נגד עיני המשיבים במועד בו קיבלו את החלטתם.
משכך, העתירה נדחית.
