דיון והכרעה
טענת הנתבע כי לא קיבל את מלוא התמורה בעסקת ניכיון השיקים
סעיף 29(א) לפקודת השיטריות, קובע כי:
"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".
לאור לשון סעיף 29(א), מאחר שחתימתו של הנתבע מופיעה בגב השיטריות, חזקה כי קיבל מהתובעת תמורה, ועליו הנטל לסתור חזקה זו.
הנתבע משליך יהבו על העובדה שאחת מהקבלות בגין עסקת הניכיון, זו שבוצעה בתאריך 16.6.16 (קבלה מספר 13)[footnoteRef:2] אינה חתומה על ידיו או על ידי נציג התובעת, והוא רואה בכך ראיה לחזוק טענתו לפיה לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נתנה לו תמורה בעד השיקים המפורטים בקבלה.
בשל אותם תשלומים שבוצעו על חשבון החוב, לא הוגש לבצוע השיק השלישי של חברת צ.ו.
לסיכום הנקודה, אני דוחה את טענת הנתבע לפיה יש להפחית מסכום החוב בהוצאה לפועל את התשלומים ששילם עווידה במסגרת הסכמי הפשרה, או את התמורה שהתקבלה ממכירת הרכב של החברה בתיק הפרוק, מפני שסכומים אלה כבר נזקפו לזכות החוב לפני פתיחת תיק ההוצל"פ.
מעמדה של התובעת, בין היתר על רקע העסקה עם חברת שיא שי בע"מ
בסיכומיו, טוען הנתבע כי כל טענות התובע ביחס לעיסקאות שלה עם שיא שי מהוות הרחבת חזית משום שלא נטענו אלא במהלך חקירתו הנגדית של שי כהן.
"
במועד שבו ביצעה התובעת את עסקות הניכיון עם הנתבע, ביחס לשיקים של חברת צ.ו. היתקיימו בה כל התנאים הנדרשים לאוחז כשורה, כמפורט בסעיף 28(א) לפקודה.
[footnoteRef:16] כהן הסביר, כי התובעת פועלת "כמו בנק", במובן זה שכל העת לקוח יכול ליטול הלוואות, לתת שיקים תמורתן, וכך "העסק מתגלגל". לדבריו, הנתבע היה מגיע ליטול הלוואה כל פעם שהיה צריך כסף לשלם לפועלים, ומעולם לא סורב, עד המקרה נשוא תיק זה. [16: בעמ' 32 לפרוט' ש' 7 ואילך.
"
באותו מקרה, הגיע בית המשפט למסקנה, על פי הראיות שהונחו בפני בית משפט קמא, כי לאמיתו של דבר, עסקת היסוד בין הצדדים לשטר היתה עסקת הלוואה שחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות חל עליה, ושבמסגרתה ניתן השיק כביטחון, כלומר, השיק לא גילם את מלוא העסקה.
...
עם זאת, אני מקבלת את טענות הנתבע ביחס לשיק על סך 30,000 ₪.
לאור האמור אני מורה כדלקמן:
ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יימשכו, ביחס לשני השיקים המשוכים על ידי חברת צ.ו. טכנולוגיות בע"מ, שמספריהם 258 ו- 259, אך ההתנגדות מתקבלת ביחס לשיק ע"ס 30,000 ₪ שמספרו 1120169.
אני מורה למזכירות להעביר לידי התובעת, באמצעות בא כוחה, את הסכום בסך 15,000 ₪ שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט כתנאי למתן רשות להתגונן, כתשלום על חשבון החוב.