מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

מעידה על מדרכה בדרך מבית הכנסת

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

עדות התובעת התובעת העידה ( ללא תצהיר עדות ראשית) כי התאונה ארעה בסביבות 1 בלילה, עת נסעה עם קורקינט ברחוב בן סרוק, סמוך לבניין 12 (התובעת הכחישה כי האירוע ארע ליד בניינים 14 או 16 – עמוד 5 ש' 29 ), על יד בית הכנסת הגדול שנימצא בסמוך.
חכים העיד, כי אין לומר בודאות שמסמך נ/5 מעיד על כך שלפני התלונה שניפתחה ביום 10.7.18 לא היו כלל תלונות על מפגע באיזור המדובר "אפשר לבקש מהמוקד את הרכוז תלונות, אבל מה שהגשנו זה התלונות בבן סרוק לאותה תקופה." ( שם, ש' 8-9 ).
העובדה שכבר במועד הסמוך ביותר לארוע, מועד הטיפול הראשוני בבית החולים, באישון הלילה, כבר אז התובעת מצאה לדיווח על כך שנפלה כתוצאה ממפגע בדרך, תומכת בגירסתה לקרות הארוע.
עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו.
...
מי שבסופו של דבר ימצאו עצמם ניזוקים כתוצאה מהשקעה נמוכה בצרכי ציבור אחרים, יהיו תושבי הרשות, שמיסיהם ינותבו לסילוק מפגעים זעירים, ולא לפעולות מוניציפאליות חשובות והכרחיות אחרות.
המקובץ מוביל למסקנה כי התובעת נפלה במפגע דרך מובחן, שמפניו היה על הנתבעת להיערך.
סיכום אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 12,600 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרה ראשונה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

אותה עת הלכה הגב' ז.ע (להלן: המתלוננת) במדרכה סמוך לבית המערערת.
סעיף 338(א)(6) לעיל קובע כך: "העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
בית המשפט קמא הגיע למסקנה זו בהתבסס על מיקום הארוע (סמוך לבית המערערת); על דברי המערערת סמוך לאחר הארוע (אישור מצידה כי הכלב ברח מחצר ביתה); על כך שהכלב נראה סמוך לאחר הארוע בקירבת מקום (הגיע מכוון בית כנסת סמוך); על עדותו של העד ציוני שמסר כי המתלוננת מסרה לו סמוך לאחר הארוע כי הכלב מהבית הסמוך – בית המערערת - נשך אותה וכן הוסיף כי כלבה של המערערת נהג לנבוח לעבר עוברי אורח.
הסתמכות בית המשפט קמא על כלל "הדבר מעיד על עצמו" (ס' 41 לפקודת הנזיקין) אינה במקומה, שכן כלל זה חל רק בהליכים אזרחיים, בעוד שענייננו, כאמור, פלילי, על כל המשתמע מכך בהקשר לחובת המאשימה להוכיח את רכיבי העבירה מעבר לספק סביר (ור' בנידון ס' 21 לחוק בהקשר לרכיבי הרשלנות; וכן ס' 34כב' בנוגע לנפקותו של ספק).
...
סבורים אנו, כי הכרעת דינו של בית המשפט קמא חסרה וטעונה השלמה, שכן לא נדונה השאלה האם הוכח שהמערערת התרשלה ולא נקטה באמצעי זהירות מפני הסכנה המסתברת שכרוכה בהחזקת כלב.
שאלה זו יסודית וחשובה, שכן אלמלא היה מוכח שכלבה של המערערת הוא זה שנשך את המתלוננת לא היה מקום להמשיך ולדון בסוגיית הרשלנות; ואולם - וזה הדבר החשוב – משהגיע בית המשפט קמא למסקנה כי כלבה של המערערת נשך את המתלוננת, היתה חובה עליו לדון בשאלת ההמשך המתחייבת והיא - האם הוכחו יסודות עבירת הרשלנות שיוחסה למערערת.
סבורים אנו כי קביעת ממצאים בהקשר זה צריכה להיעשות על ידי בית המשפט קמא, ששמע ראיות.

בהליך חנייה (ח"נ) שהוגש בשנת 2020 בעניינים מקומיים ירושלים נפסק כדקלמן:

כתבי האישום האישום בתיק ח"נ 50849-07-17 ("האישום הראשון") לנאשם נימסרה הודעת תשלום קנס (לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) בגין עבירה של העמדת/החנית רכב על מדרכה שלא נקבעה כמקום חניה מסודר - בנגוד לסעיף 5(א) לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 ותקנה 72(א)(2א) לתקנות.
המסגרת הנורמאטיבית קובע סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960: לא יעצור אדם רכב בדרך, לא יעמידנו ולא יחנהו במקום, באופן ובתנאים הנוגדים את הוראות תקנות התעבורה.
משמע, אפילו לא ברור האם במועדים קונקריטיים יש מדיניות אכיפה זהה כלפי כלל החונים במקום (תוך שממילא אין הם מזוהים באמצעות תו חניה איזורי או אמצעי זהוי אחר), או שמא אין דין זהה לתושב הרחוב לעומת מתפלל המגיע ברכבו לבית הכנסת המצוי ברחוב לעומת מי שמגיע לארוע באולם האירועים תחת בית הכנסת.
מתן פחות משני דו"חות בחודש, ברחוב אשר נטען כי מבוצעות בו עבירות רבות, מעיד על אכיפה זעומה.
...
בהתאם להוראות סעיף 182 סיפה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 , ראשית דבר אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

בצילומים שהוגשו, ניתן לראות כי מדובר במפגע על מדרכה שעומקו כשני ס"מ במקום שבו צפויים לילך תושבים רבים, בסמיכות לבית-כנסת ובדרך המובילה אליו, במדרכה ראשית הממוקמת בלב ליבה של שכונה מיושבת.
אמנם אין מדובר במפגע הבולט באופן קצוני, המעיד על עצמו, אולם זהו בהחלט מפגע שהוא בבחינת זאב בעור של כבש, שכן דוקא מפגע קצוני עשוי היה להזהיר את התובעת ואת עוברי הדרך מפניו, ואילו מפגע שכזה, כמתואר בתמונות, הטומן בחובו פוטנציאל נזק, שאינו בולט למרחק, עלול בהחלט לשם מיכשול קשה בפני תושב העיר והתובעת שאינם צופים את קיומו.
...
מעבר לרושם הישיר הבלתי אמצעי, המהימן והאמין, שעשתה התובעת בעדותה, באופן המאפשר לקבל את עדותה, כנדרש בהליך זה, על אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, אני מקבל את עדותה כבסיס לקביעת ממצאים, גם משום שהיא נתמכת בעדותו המהימנה והאמינה של בעלה והיא מוצאת ביטוי בתלונתה המידית, כמתועד במסמך הרפואי של מוקד "טרם". ניתן למצוא את תמצית גרסתה במסמכים הרפואיים, ובעיקר במסמך הרפואי הראשון של "טרם", בו ביום, משעה 18:21 וכן במסמך רפואי מאת ד"ר ציון עידו מתאריך 20.11.11 נרשם: "חבלה סיבובית אתמול בהליכה במדרכה כף רגל שמאל. טופלה בטרם סד אחורי". בהתאם לטענת הנתבעים, העובדה שהמסמך הראשון של מוקד "טרם" אינו מציין במפורש את גרסתה של התובעת, לאמור נפילה עקב מפגע במדרכה, מלמד כי גרסתה של התובעת אינה מהימנה.
תוצאה: אני מקבל את התביעה נגד הנתבעות 1 ו – 2.
התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.
ההודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת 3 לנתבעות 1 ו – 2 נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

..אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היומיום" (הדגשה אינה במקור- א.ב.( דיון והכרעה השאלה העיקרית סביבה יסוב עיקר הדיון להלן: האם בנסיבות המקרה דנן ועל בסיס המסכת הראייתית שנפרשה בפני בית המשפט, עמד התובע בנטל השיכנוע להוכיח: ראשית, מהו המפגע הנטען על ידו בעטיו לטענתו מעד ונפל ושנית, האם המפגע לו טוען עולה לכדי "סיכון צפוי ובלתי סביר", אשר הוא בלבד מקים היתנהגות עוולתית ביחס לנתבעת? במסגרת הראיות הוגש תצהירו של התובע בצרוף תמונות שצילם לטענתו "יום-יומיים" לאחר הארוע המתעדות את פני המדרכה (על בסיסן הוגש כתב התביעה המקורי) וכן תקליטור ובו הסירטון המתעד את הנפילה בזמן אמת (על בסיסו הוגש כתב התביעה המתוקן).
מנגד, טוען התובע כי הסירטון הועבר אליו על ידי עובד או חבר מועצה של הערייה שמתפלל עמו באותו בית כנסת ונשלח אליו על ידי אותו אדם באמצעות המייל.
ייתכן ועקיפת הסכך כנטען על ידו לא נקלטה בסירטון הקצרצר אולם בכל מקרה, נראה כי ההתקלות/המעידה של התובע נעוצה במשהו שהיה על שפת המדרכה עצמה, בין אם בשל חלק אבן שפה שניתזה ממקומה, בין אם בשל חסר או מגרעת של חלק משפת מדרכה באופן שיצר הפרש גובה, כאמור מהסרטון לא ברור בדיוק מהו אותו גורם שגרם למעידה, אבל יהא אשר יהא גורם זה, בכל מקרה, אין בינו לבין הסכך הנטען, שהוא נזכיר המפגע הנטען עליו משליך התובע את יהבו בתובענה זו, ולא כלום.
כאמור לעיל, בכתב התביעה המתוקן ובמסגרת הגשת הראיות, התובע אינו טוען עוד כי נפגע בשל היתקלות בסכך שהיה מונח על המדרכה כפי שטען בכתב התביעה המקורי ובתצהיר התשובות לשאלון, אלא כי נפגע בזמן הירידה לכביש וכתוצאה מכך שנאלץ לרדת לכביש בשל מערום הסכך שנקרה בדרכו והפריע בהמשך ההליכה הרציפה על המדרכה לעבר תחנת האוטובוס.
...
לאור כל האמור לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להרים את נטל השכנוע ולהוכיח רשלנות של העירייה לפגיעתו.
סוף דבר אין מחלוקת על כך שהתובע מעד ונפגע בשל כך. עם זאת, ברגע שנותק קשר סיבתי משפטי בין הסכך הנטען כמפגע מסוכן, לבין היותו הגורם למעידה כפי שארעה הלכה למעשה, לא צלח התובע להצביע על מהו אותו מפגע אשר גרם למעידה כנצפה בסרטון, לא צלח להוכיח קיומו ו/או טיבו וטבעו של מפגע העולה לכדי סיכון צפוי ובלתי סביר והמקים חבות לפתחה של הנתבעת.
מכאן אין מנוס מהמסקנה לפיה דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו