..אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היומיום" (הדגשה אינה במקור- א.ב.(
דיון והכרעה
השאלה העיקרית סביבה יסוב עיקר הדיון להלן: האם בנסיבות המקרה דנן ועל בסיס המסכת הראייתית שנפרשה בפני בית המשפט, עמד התובע בנטל השיכנוע להוכיח:
ראשית, מהו המפגע הנטען על ידו בעטיו לטענתו מעד ונפל
ושנית, האם המפגע לו טוען עולה לכדי "סיכון צפוי ובלתי סביר", אשר הוא בלבד מקים היתנהגות עוולתית ביחס לנתבעת?
במסגרת הראיות הוגש תצהירו של התובע בצרוף תמונות שצילם לטענתו "יום-יומיים" לאחר הארוע המתעדות את פני המדרכה (על בסיסן הוגש כתב התביעה המקורי) וכן תקליטור ובו הסירטון המתעד את הנפילה בזמן אמת (על בסיסו הוגש כתב התביעה המתוקן).
מנגד, טוען התובע כי הסירטון הועבר אליו על ידי עובד או חבר מועצה של הערייה שמתפלל עמו באותו בית כנסת ונשלח אליו על ידי אותו אדם באמצעות המייל.
ייתכן ועקיפת הסכך כנטען על ידו לא נקלטה בסירטון הקצרצר אולם בכל מקרה, נראה כי ההתקלות/המעידה של התובע נעוצה במשהו שהיה על שפת המדרכה עצמה, בין אם בשל חלק אבן שפה שניתזה ממקומה, בין אם בשל חסר או מגרעת של חלק משפת מדרכה באופן שיצר הפרש גובה, כאמור מהסרטון לא ברור בדיוק מהו אותו גורם שגרם למעידה, אבל יהא אשר יהא גורם זה, בכל מקרה, אין בינו לבין הסכך הנטען, שהוא נזכיר המפגע הנטען עליו משליך התובע את יהבו בתובענה זו, ולא כלום.
כאמור לעיל, בכתב התביעה המתוקן ובמסגרת הגשת הראיות, התובע אינו טוען עוד כי נפגע בשל היתקלות בסכך שהיה מונח על המדרכה כפי שטען בכתב התביעה המקורי ובתצהיר התשובות לשאלון, אלא כי נפגע בזמן הירידה לכביש וכתוצאה מכך שנאלץ לרדת לכביש בשל מערום הסכך שנקרה בדרכו והפריע בהמשך ההליכה הרציפה על המדרכה לעבר תחנת האוטובוס.
...
לאור כל האמור לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להרים את נטל השכנוע ולהוכיח רשלנות של העירייה לפגיעתו.
סוף דבר
אין מחלוקת על כך שהתובע מעד ונפגע בשל כך. עם זאת, ברגע שנותק קשר סיבתי משפטי בין הסכך הנטען כמפגע מסוכן, לבין היותו הגורם למעידה כפי שארעה הלכה למעשה, לא צלח התובע להצביע על מהו אותו מפגע אשר גרם למעידה כנצפה בסרטון, לא צלח להוכיח קיומו ו/או טיבו וטבעו של מפגע העולה לכדי סיכון צפוי ובלתי סביר והמקים חבות לפתחה של הנתבעת.
מכאן אין מנוס מהמסקנה לפיה דין התביעה להידחות.
