מעורבות של חברה בת למשפחה בהליכי הגירושין

מאידך, הנתבעת 2 שהיא חברה שבשליטתו, אינה יכולה להיות, כמובן, בת מישפחה.

לאור זאת, היו מקרים שבהם מצאו הערכאות הדיוניות להעביר הליך לבית המשפט לעינייני מישפחה, גם מקום בו מעורב בו צד שאינו בן מישפחה, וזאת כאשר מדובר היה בסכסוך אשר באופן מובהק עילתו בתוך המשפחה, ותוך הדגשה כי צעד זה יינקט במשורה שכן מדובר למעשה בכפייתו של בית המשפט לעינייני מישפחה לעשות שימוש בסמכותו לצרף להליך צד שאינו בן מישפחה (לדיון בנושא ולגישות השונות ראו תא (רשלצ) 5953/03/10 כהן נ' לוי (9.11.2010); תא (ים) 56125/02/16 פלונים נ' אלמוני (17.4.2016); תא (חי') 32440/08/11 קראוואני נ' סבאג (31.12.2012); והשוו תא 9438/05/16 (רשלצ) אייזיק נ' גולדשלגר (24.11.2017); תא (רשלצ) 53873/09/17 חודורוב נ' פינצי (21.11.2017)).

בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים, ולו בדוחק, להוכיח כי אכן ניתנה על ידיהם הלוואה כלשהיא לתובע ובת זוגו, וקשה להמלט מן הרושם, כי במסגרת הליכי הגירושין המתנהלים בין בני הזוג, ביכרה הנתבעת שכנגד למלט חלק ניכר מן הכספים המוחזקים בחשבון המשותף ע"י העברתם לחשבון בשליטתו של אחיה.

...

בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים, ולו בדוחק, להוכיח כי אכן ניתנה על ידיהם הלוואה כלשהי לתובע ובת זוגו, וקשה להימלט מן הרושם, כי במסגרת הליכי הגירושין המתנהלים בין בני הזוג, ביכרה הנתבעת שכנגד למלט חלק ניכר מן הכספים המוחזקים בחשבון המשותף ע"י העברתם לחשבון בשליטתו של אחיה.

ואולם, לא הונחה לפניי כל תשתית שתבסס את המסקנה כי אכן היו הנתבעים זכאים לקבלת כספים אלו כהחזר הלוואות שלא הוכח שניתנו ולא הוכח ולו בדוחק מה היו התנאים שנקבעו להחזרתן.

העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להתקבל, ודין התביעה שכנגד להידחות, וכך אני מורה.

כגורמי סיכון להישנות מעורבות אלימה במסגרת המשפחתית, צוינו תחושת חוסר שייכות ועיסוק בריכוז עצמי, לצד קשיים במילוי צרכי ילדיו ובקיום תיקשורת בונה עם בת זוגו.

כגורמי סיכוי לשקום, צוין שלנאשם כוחות תיפקודיים ומוטיבציה להוות דמוית חיובית עבור בני משפחתו, והוא אינו מעורב בחברה שולית ופלילית.

לדבריה, מתנהלים הליכי גירושין אך הנאשם מסרב לתת לה גט. המתלוננת שללה חשש מפני הנאשם כיום וכן שללה גלויי תוקפנות ואלימות מצידו מאז שנפרדו.

...

הרתעה אישית על פי תיקון 113 (סעיף 40ו' לחוק העונשין), מצא בית המשפט כי יש לצורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת, וכי יש סיכוי של ממש שהטלת עונש מסוים תביא להרתעתו, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

העונש המתאים-סיכום לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולשיקול ההרתעה האישית, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור עליו צו של"צ ומאסר על תנאי.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים - סוגם ומידתם ואת השפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שלושה חודשים שאותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירת אלימות ויורשע בה בדין בתוך התקופה או לאחריה.

(בני הזוג התגרשו פעמיים בעבר וכעת נמצאים בהליכי גירושין זו פעם שלישית).

בשיחה טלפונית שהתקיימה במהלך הליכי הפיקוח (בחודש נובמבר 2019) תארה המתלוננת שהיא מתגוררת בבניין שבבעלות מישפחת הנאשם, אך אין לה קשר עימם.

עוד נקבע בפסיקה כי נגע האלימות במשפחה פוגע בשלום הציבור ובערכים יסודיים של החברה בישראל, ועל בית-המשפט מוטלת החובה להוקיע מעשים אלו בדרך של ענישה משמעותית, אשר תעביר מסר שפוטי חד וברור לעברייני האלימות במשפחה.

בעפ"ג 24970-08-12 עופר הרשקוביץ נ' מדינת ישראל (11.11.12) אושר פסק דינו של בית משפט השלום אשר הטיל על נאשם 8 חודשי מאסר בפועל בתוספת ענישה נלווית בגין כך שבאחד הימים דחף את אישתו בעודה מחזיקה בידיה את בתם בת השנתיים וחצי, גרר אותה לאמבטיה, משך בשערות ראשה, היכה אותה בראשה עם ידיו וירק עליה.

לקחתי בחשבון את גורמי הסיכוי עליהם עומד שרות המבחן, לכך שהמדובר באדם אשר מתפקד במהלך השנים באופן תקין, ללא מעורבות שולית ופלילית, המבטא אחריות כלפי משפחתו.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם ביחס לכלל האירועים הינו החל ממאסר למשך מספר חודשים שיכול וירוצה על דרך עבודות השירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

באיזון בין מכלול השיקולים החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 4.5 חודשי מאסר שירוצו על דרך עבודות השירות.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1325589/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב מיכאל עמוס המערער: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד יהונתן קניר) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ציפי פיק) הנידון: מניעת איזון זכויות בן זוג בחברה משפחתית על ידי העברת חלקן בעין לבת זוגו; דרך שומתן של הזכויות בהיתחשב במיסוי עתידי פסק דין

אומנם מכיוון שהחברה היא חברה משפחתית של האחים, והאשה אינה מעורבת ומצויה בדרכי נהולה – במקרה שכזה בלאו הכי אין לחלק החברה בעין, וכמו שנכתב בפסק דינו ובהוראתו המנחה של השופט א' רובינשטיין, בבע"מ 1681/04 המעלה את הבעיתיות בפרוק שתוף על ידי חלוקה בעין.

ואכן, הפסיקה הצביעה – מחד גיסא – על הנזקים העלולים להגרם לחברה המשפחתית כתוצאה מהעברת בעלות במניות, ונקבע כי זיכויו של בן הזוג גם באספקטים הניהוליים של המניה "עלול להביא לשיבוש חמור והרסני של החברה", וכי "זכות לשיתוף בנכסים אינה מקנה זכות לחדור לחברה פרטית, שמתנהלת תוך הרמוניה ושתוף פעולה בין חבריה ובין מנהליה" (ה"פ (ת"א) 39/89 ברנוביץ נ' ברנוביץ (להלן – פרשת ברנוביץ [10]), בפסקה 6).

בע"מ 2943/16 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 8.12.2016), אשר פורסם חודשים מספר לאחר מכן, ציין השופט מזוז כי: אכן, השאלה האם יש לנכות מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, היא שאלה עקרונית שלמיטב ידיעתי טרם הוכרעה בפסיקה.

אומנם מכיוון שדבר זה לא ראוי שייעשה, שמניות החברה המשפחתית יהיו בחלקם בבעלות האשה אחרי הגירושין, היה מקום לומר שיש להפחית כפשרה את אחוז שיעור המס שיופחת מחלק האשה.

...

עלתה גם טענה לגבי ניכוי חובות, אולם בדיון לפנינו התברר כי ישנה הסכמה בין הצדדים לגבי עניין זה. דיון והכרעה עתה נבוא להכריע לגופם של דברים: לגבי הטענה כי חברת [א'] הוקמה מכספים שהיו בבעלות המערער ממכירת חברת [ב']: לא מצאנו טעות בהחלטת בית הדין האזורי.

בית הדין ניתח את העובדות והגיע למסקנה שהחברה היא ברת־חלוקה, ובהתבסס גם על הבהרת המומחה מיום כ' בשבט התשפ"א (2.2.21) שעיקר כספי המכר של חברת [ב'] לא הושקעו מעולם בחברת [א'] ושגם מקצת הכספים שייתכן שהושקעו ניתנו בתור הלוואת בעלים שהוחזרה.

טענה זו נדחית, שכן אי אפשר להעביר את המניות בפועל מבלי לפגוע ישירות בערכן, וזאת בשל מצב היחסים בין הצדדים שוודאי אינו תקין.

לפי פסק הדין: שווי הנכס לצרכי איזון יחושב ברוטו, אך במקרה של מכירת מניות ותשלום מס בעתיד – תשלם בת הזוג את סכום המס בגין חלקה במניות עד למועד הקרע, בכפוף "להצגת אישור מטעם רשות המיסים עם הסכום הסופי שעל התובעת לשלם בפועל". בפסק דין (890096/7) שניתן בבית הדין הגדול (ושחתומים עליו שניים מהחתומים מטה) נקבע: לאחר העיון ולאחר שמיעת דברי הצדדים בשאלה עקרונית זו אנו מקבלים את הערעור גם בנקודה זו: שווי העסק לאיזון יהיה שוויו לאחר ניכוי מס חברות משוויו לפי הערכת שמאי.

לדבריה ההצעה ניתנה על מנת לפצות את התובעת שהינה בת מישפחה [עמ' 8 ש' 21].

הנתבעת נישאלה מדוע שלחה את דרישת הפינוי לתובעת רק שנתיים לאחר הפרידה, ולדבריה העיכוב נבע כתוצאה מהעובדה כי התובעת והנתבע היו בהליך גירושין [עמ' 15 ש' 33].

עוד אפנה לאמור בעיניין ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק, (פורסם במאגרים המקוונים) כדלקמן: "מטרתו של הסדר מקרקעין היא לקבוע ולרשום כראוי את הזכויות בקרקע המוסדרת. הכלל הוא, שהרישום בפנקס החדש של מקרקעין מוסדרים "יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום..." (סעיף 81 רישה לפקודה), וכן שה"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו.

האם בעדותה אמנם ניסתה להרחיק עצמה מכל הארוע, חזרה וטענה כי אין בידה מידע כלשהוא, ואולם אינני מקבל טענה זו. גם לדברי הנתבע, האם היתה מעורבת בכל ההליך, כולל בהליך הגישור שהתקיים טרם הגשת התביעה [עמ' 45 ש' 14].

...

התביעה לסילוק יד – התביעה נדחית.

התביעה לדמי שימוש – התביעה נדחית.

אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.