מעורבות צד ג בתאונת פגע וברח

מבוא והצדדים לשני ההליכים זוהי תביעת התובע, יליד 1977, שהוגשה כנגד קרנית, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בארוע המהוה לטענתו תאונת דרכים מסוג "פגע וברח" מיום 26.5.15.

בהודעותיה נטען כי צד ג' היה בזמן הרלבנטי לארוע הבעלים הרשום או הבעלים או המחזיק של הרכב הפוגע, שלא דאג לבטח את רכבו על פי פקודת ביטוח רכב מנועי או מבלי שהביטוח שהיה לו באותה עת כיסה את השמוש והחבות הנדונים ועל כן הוא אחראי כלפי קרנית וחב כלפיה בכל סכום שהיא תחויב בו. בסיכומיה טענה קרנית כי עלה בידה להוכיח ברף הדרוש כי מדובר בתאונה מכוונת כמשמעו של מונח זה בפסיקה ולחילופין כי עלה בידה להוכיח שיש לחייב את צד ג' בכל סכום בו תחויב היא, אם תחויב.

לגופו של עניין טען צד ג' כי רכבו כלל לא היה מעורב בארוע הנטען, כי הרכב לא פגע בתובע, כי הוא עצמו לא נהג ברכב במועד הארוע ולא התיר לגורם אחר לעשות שימוש ברכב באותו מועד.

...

בשים לב למהימנות הנמוכה שמצאתי לייחס לצד ג', ולנתון כי שוכנעתי שרכבו היה מעורב באירוע התאונה בניגוד לנטען על ידו בכתב ההגנה - הרי שלא יהיה צו להוצאות בהודעת צד ג'.

תביעת המל"ל בתיק 15632-04-18- נדחית.

עם דחיית התביעה בתיק 25227-01-17 נדחית מאליה גם הודעת צד ג' שהוגשה על ידי קרנית.

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 21997-12-11 חיים ואח' נ' כהן ואח' בפני כב' השופטת הבכירה – אירית מני-גור תובעת מ.ח. ע"י ב"כ עוה"ד נתנאל בירן ואח' נתבעים 1.א.כ. 2.קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים 3.ס.א. ב"כ נתבע 1 ונתבע 3- עו"ד יזיד עומר ב"כ נתבעת 2- עו"ד סלע בורבין עידית צדדי ג': 1. א.כ. 2. או.כ. 3. ש.כ. 4. ס.א. ע"י ב"כ עוה"ד יזיד עומר פסק – דין

בכתב הגנתה בסעיף 3 שבו, טענה כי התאונה איננה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק "בין היתר מאחר והרכב המעורב מ.ר. 20-270-17 חנה כדין". כמו כן, הוסיפה קרנית וטענה בסעיף 8 לכתב ההגנה כי התובעת יכולה להפרע מהנהג , נתבע 1 "והן מן הבעלים של הרכב 20-270-17 שהתיר את השמוש בו – הוריו של הנתבע", וכן יכולה התובעת להפרע "מחברת הביטוח אשר ביטחה את השמוש ברכב מס' 20-270-17 בביטוח חובה כדין". בהתאם, נשלחה הודעת צד ג' לנתבע 1 ולהוריו.

אם נעיין היטב ברישת סעיף 12 לחוק, ניווכח כי הרציו של הוראת סעיף 12 היא לפצות את הנפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד מי שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מאת המבטח מחמת אחת משתי האפשרויות, או כי זהותו של הנהג לא ידועה, כדוגמת תאונה "פגע וברח", או בהעדר ביטוח/כסוי בטוחי.

...

צדדי ג' 2-3 הורי נתבע 1 שלא הוכחה מעורבותם באירוע התאונה או הקשר שלהם לרכב הנדון, דין התביעה נגדם להידחות.

ב"כ התובעת לא חלק על כך, ולפיכך סכום הפיצוי הינו: 121,000 ₪ 5,996 ₪ - _____________ סך הכל 115,004 ₪, ובמעוגל 115,000 ₪ סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 115,000 ₪, בתוספת שכ"ט כדין ובתוספת החזר אגרה.

ההודעות נדחות נגד צדדי ג' 2+3.

לטענת התובע הארוע בו היה מעורב מהוה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל''ה – 1975 (להלן ''החוק'').

הצדדים סיכמו טענותיהם בע''פ. טענות הצדדים בסיכומיהם התובע טען כי התאונה הוכחה על ידי מספר עדים שלא התגלעו סתירות בעדויותיהם וטען כי בגין הנכות שנקבעה לו הוא זכאי לפצוי בשל הפסדי שכר בעבר ובעתיד, עזרת צד ג' והוצאות וכן כאב וסבל.

" כמו כן נישאל מדוע בטופס שצורף על ידי הנתבעת לא מצוין כי היו עדים לארוע טען (עמוד 26 שורות): "לא ביקשו ממני. מה שבקש הבוחן שמתי." במהלך חקירתו של התובע התברר, כי למרות שניפגע לכאורה בתאונה משמעותית בנסיבות חמורות של פגע וברח הוא נקט חוסר מעש מוחלט בבירור נסיבות התאונה.

...

בענייננו מתחדד חידלון זה כאשר לתובע ובנו גישה ממקור ראשון לחומרים העשויים להביא לגילוי זהותו של הנהג – מצלמות האבטחה - אולם הם לא עשו מאום בעניין ואפילו לא התעניינו בכך, ואף לא פנו למשטרה כי תחקור את המקרה והצביעו על ראיה אפשרית זו. יתרה מכך, התנהלות התובע ובנו מצביעה על אדישות לכל הפחות, חוסר אכפתיות וייתכן אף על ניסיון הסתרה של האירוע, המביאה להתגבשותו של המקרה הטיפוסי הרביעי, בעניינו קיימת הצדקה ברורה לאי החלתו של סעיף 12(א)(1) לחוק הפלת''ד. כאמור, נטל ההוכחה בעניין השקידה הסבירה מוטל על התובע והוא לא עמד בו. סוף דבר על כן, מן הסיבות שלעיל, אי הוכחת נסיבות התאונה כמו גם אי הוכחת שקידה סבירה, דין התביעה להדחות.

אני מחייב את התובע בשכ''ט הנתבעת בסך כולל של 7,500 ₪.

על כן, אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 5,850 ₪.

לטעמי, פניית התובע למישטרה לראשונה כשנה וחמישה חודשים לאחר התאונה לשם דיווח אודות התאונה, ובעיקר שמדובר בתאונה מסוג "פגע וברח' עם טענה למעורבות רכב צד ג', ונזק גוף ממשי, הנה השתהות בלתי סבירה, בנסיבות העניין. לא ניתן הסבר מניח את הדעת מצד התובע לפשר השהוי הבלתי סביר שנקט בעיניין זה, וכן לא ברור מדוע לא הסתייע התובע במי מהוריו ו/או בת זוגתו לשם דיווח למישטרה בזמן אמת אודות התאונה, ובעיקר לאור הודאת אביו של התובע בביהמ"ש כי בנו סיפר לו מיד אחרי התאונה איך קרתה התאונה וכי לאחר ליווי בנו לביה"ח ביום הארוע הוא הלך למקום התאונה בניסיון לאתר את הרכב או הנהג הפוגע כדי לקבל פיצויים "כמו כולם" (פ' עמ' 8 ש' 7-8, ש' 25-32), וכן עדות התובע בעצמו בביהמ"ש כי סיפר לאביו בעת שהתקשר אליו שניפגע מרכב ("לא ישר. אמרתי לו שהעיף אותי רכב. כשהתקשרתי אליו אמרתי לו שנפגעתי ברכב", פ' עמ' 5 ש' 27).

...

כאמור לעיל, יש לראות בעדות התובע, בכל הקשור להוכחת הנסיבות שקדמו לפציעתו בתאונה נשוא התביעה, כעדות יחידה של בעל דין, שכן אין חולק שכל העדים שזומנו לעדות מטעמו לא נכחו במקום התאונה בעת התרחשותה, כך שאין באפשרותם להעיד מידיעה אישית, אודות הנסיבות שקדמו לה. להלן אתייחס באופן פרטני להיבטים השונים העולים מעדויות התובע ובני משפחתו בביהמ"ש, אל מול כתבי הטענות, תצהירי התובע ועדיו, ויתר המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש, ועל פיהם אגזור את המסקנה בדבר הוכחת נסיבות התאונה.

הכרעה למרות שגרסת התובע בכתב התביעה לגבי נסיבות פציעתו בתאונה הינה פשוטה, שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי אומנם עלה בידי התובע להוכיח עפ"י מאזן הסתברויות כי נפגע בברכו השמאלית ביום 3.9.17 במהלך רכיבה על אופניים, אולם לא עלה בידו להוכיח ברמה הנדרשת כי הסיבה לאיבוד שווי המשקל על האופניים עליהם רכב, וכתוצאה מכך נפילתו וחבלתו ממעקה בטון שעל המדרכה, הייתה עקב "מגע" בין רכב צד ג' לבין הגלגל האחורי של אופני התובע, כנטען.

די באמור לעיל כדי להוביל מסקנה כי דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. סוף דבר מכל האמור לעיל אני מחליט להורות על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

השאלות המרכזיות ששנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הנן, אם כן: האם בעניינינו 'תאונת דרכים' כמשמע בחוק? האם היה מעורב בתאונה רכב צד ג'? האם, כנטען בכתב התביעה, נפגע התובע עת רכב על אופניו החשמליים כאשר רכב צד ג' "גרם לתובע לסטות ממסלול נסיעתו וכתוצאה מכך הוא היתנגש במדרכה"? אם כן - האם בנסיבות חבה הנתבעת בנזקי התובע על פי החוק [למול הטענה החילופית של "הבהלה הסובייקטיבית" – מטעם הנתבעת]? אם כן - האם אירוע התאונה אכן היה תאונת "פגע וברח", כטענת התובע [שאלת קיומה של "השקידה הסבירה"]? וככל שתיקבע חבות קרנית – מהי הנכות הרפואית והתפקודית שיש לייחס לתובע, בנסיבות? מהו בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפסד שכר בגין התאונה, האם הוכח הפסד שכר לעבר, והאם הוכחה גריעת שכר בעתיד, ומה שיעורה? מהו שיעור הפצוי המגיע על פי הדין לתובע בגין נזקיו בתאונה? אקדים ואומר כי, כפי שיפורט בפסק דין זה, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על פי הדין להוכחת תביעתו.

...

כאמור, לא מצאתי לקבל את התביעה הנדונה, ודינה – להידחות.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעת בגין הוצאותיה בניהול תביעה זו, לרבות - שכר טרחת עורך דין, סך כולל של 8,000 ₪.