מעבר מפנסיה צוברת לתקציבית אנשי קבע וביטחון

מבלי להדרש לפרטי פרטים, נציין כי ביום 3.3.1999 נחתם ההסכם הקבוצי הכללי למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.

" וכי היא מהוה "הוראת מעבר לפיה בנסיבות המוגדרות  בסעיף "עובד בטחון חדש שמתקיימים בו כל אלה" יהיה זכאי להמשיך ולצבור זכויות במסלול פנסיה תקציבית" (מתוך עע (ארצי) 32616-02-18‏‏ שאדי קבלאן - מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר (31.10.2019)(להלן: ענין קבלאן).

בהודעה זו מסומנות ב-V שתי אפשרויות: "אבקש להיות מבוטח בקרן הפנסיה בה יבוטחו אנשי מישטרה כפי שתיקבע על ידי המשרד לבטחון פנים באישור משרד האוצר" ו- "עד לבחירת קרן כנ"ל, אבקש להיות מבוטח בקרן הפנסיה מקפת החדשה (קרן חדשה בלבד)." (תוספת המילים "מקפת החדשה" הנה בכתב יד).

בית הדין מצא חזוק לפרשנותו המרחיבה גם בתכלית חוק הגימלאות ודברי ההסבר לו. וכך נאמר: "לאחר ששקלנו טענות הצדדים לעניין זה, ולקחנו בחשבון את האמור בהצעת החוק ובדיוני הכנסת ואת לשון החוק והחוקים באותה סוגיה, מצאנו כי המציאות המשתקפת לכוונת בית המחוקקים, והמחוקק, היא כי מי שעבר מזרוע שירות ביטחון אחת לאחרת יש לפרש בהרחבה את הזכות לפנסיה תקציבית. על כן יש לדחות את הפירוש המצמצם של המדינה "שירות בקבע בפועל" שלא מופיע באף דבר חקיקה, ולהבין את החוק לפיו 42 חודשי שירות נמנים מהיום בו התחייב מראש לשרת שירות קבע, שעל פי התחייבות זו גוייס לסדיר, בהסכמה מפורשת עם הצבא על כל החובות והזכויות הנובעות מהתחייבות זו. זו הייתה כוונת שני הצדדים מראש, ולכן ממועד חתימתו על ההיתחייבות יש למנות 42 חודש.

...

וכך נאמר (ההדגשה שלי-ח.א.ג): "במקרה זה לא ניתן היה לקבל את טענת ההטעיה כמקימה זכאות לפנסיה תקציבית. זאת, נוכח המסקנה המפורטת בסעיף 39 לעיל. שכן, כאמור, ממילא לאור הוראות חוק הגמלאות למשיבה כ"עובד חדש" לא היתה ולא יכולה היתה להיות זכאות לפנסיה תקציבית מכוחו, וממילא לא היתה בנמצא אפשרות – שלו היה דבר קיומה נמסר למשיבה – היה באפשרותה כעובדת מדינה להגיע אל חופי הפנסיה התקציבית.

לבסוף, נציין כי הדמיון בין עיסוק המשיב בשירות החובה לבין עיסוקו בצבא הקבע לא אומץ על ידי המחוקק כאמת מידה במסגרת סעיף 108ח, על חלופותיו השונות, ולכן לא מצאנו שיש ליתן משקל לשיקול זה. ממכלול טעמים אלה סברנו כי בהינתן הוראות הדין הנוכחיות אין מנוס מקבלת הערעור.

סוף דבר – הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית הדין האזורי בטל לרבות ההוצאות שנפסקו במסגרתו לזכות המשיב.

רקע מיקוד המחלוקת המערער השתחרר ביום 31.7.2011 משירות קבע, בדרגת רס"ן, בצה"ל. בתקופת שרותו בצה"ל בוטח המערער במסלול פנסיה תקציבית מכוח הוראות חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 (להלן – חוק הגימלאות למשרתי קבע).

בעקבות חתימת ההסכם הקבוצי הכללי מיום 3.3.1999 למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, נחסם בהדרגה מסלול הפנסיה התקציבית למצטרפים חדשים לעבודה בשירות הצבורי, ובסימן ב' של פרק ט' לחוק הגימלאות נקבע כי "סוהר חדש", אשר היתקבל לשב"ס משנת 2004 ואילך, יבוטח בפנסיה צוברת.

עם זאת, על מנת לצמצם את הפגיעה האפשרית של "עובד בטחון חדש" (סוהר, שוטר ועובד שירותי הבטחון) שכבר צבר זכויות במסלול הפנסיה התקציבית, נקבעה בסעיף 108ח'(5) לחוק הגימלאות הוראת מעבר לפיה בנסיבות המוגדרות בסעיף "עובד בטחון חדש שמתקיימים בו כל אלה" יהיה זכאי להמשיך ולצבור זכויות במסלול פנסיה תקציבית: "(א) במועד הקובע הוא היה עובד המדינה, שוטר, סוהר או חייל המשרת בצבא הגנה לישראל לפי התחייבות לשירות קבע;

נדגיש, כי בעיניין בהג'ת נפסק, והמערער אינו חולק על כך, כי תקופת ההפסקה תימנה ממועד תום השרות בצה"ל ועד למועד תחילת השרות כאיש בטחון - ולא עד מועד סיום הליכי הגיוס ואישור המועמדות (שם, פסקה 35) - וכי אין למדינה שיקול דעת במישור המינהלי המאפשר החלת פנסיה תקציבית אם תקופת ההפסקה עלתה על תקופת הפסקה מרבית של ששה חודשים כקבוע בחוק (שם, פסקה 31).

...

כמפורט בפסק דיננו לעיל, אף אם הופרה חובת תום הלב על ידי שב"ס, לא מצאנו כי ענייננו כרוך בהפרת חובות ההגינות, תום הלב והגילוי במידה המצדיקה שימוש בסעד נדיר של אכיפה מכח סעיף 12 לחוק החוזים או של החלת הזכות מכח דיני ההשתק והמניעות.

הנה כי כן, דין ערעור המערער על אי מתן סעד של אכיפה בהתאם להלכת בהג'ת להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

תמצית טענות התובע התובע זכאי להיות מבוטח בפנסיה תקציבית, על ידי שב"ס, בהתאם להוראות החוק, כמפורט להלן: התובע התחייב לשרת בצבא קבע במהלך שנת 2000, לפני "המועד הקובע" –31.12.03, שהינו מועד המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.

על פי חוק המדיניות הכלכלית החל מיום 31.12.03 חדלה המדינה מלבטח את אנשי כוחות הבטחון (החדשים) בפנסיה תקציבית, ותחתיה נקבעו הוראות שונות באשר לביטוחם של העובדים החדשים בפנסיה צוברת, וזאת למעט במקרים חריגים.

התובע ביקש להסתמך על מספר הוראות מחוקים שונים, אשר לשיטתו, מחזקות את הפרשות לה טען, ואלו הן: סעיף 1 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955 אשר קובע כי חייל הנו "אדם הנמנה עם הכוחות הסדירים של הצבא, עפ"י חוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ"ו – 1986 (להלן – חייל בשירות חובה), או על פי היתנדבות, בין בדרך של התחייבות לשירות קבע ובין בדרך אחרת". סעיף 1 לחוק שירות הקבע גימלאות מגדיר מיהו חייל: "חייל כהגדרתו בסעיף 1 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955 (בחוק זה – חוק השיפוט הצבאי) המשרת לפי התחייבות לשירות קבע למעט חייל חדש, כהגדרתו בסעיף 67א'". סעיף 67א' לחוק שירות הקבע גימלאות מגדיר חייל חדש: "חייל חדש – חייל, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק השיפוט הצבאי, שהתחייב לשירות קבע אחרי המועד הקובע, למעט חייל שהתחייב לשירות קבע לראשונה לפני המועד הקובע, והמשרת ברציפות מהמועד הקובע וחייל שהתקיים בו אחד התנאים המפורטים בפסקות (1) עד (4) בסעיף 67ז'". התובע טען כי על פי חוק שירות הקבע גימלאות, חייל אשר התחייב לשירות קבע לפני המועד הקובע ואשר שירת באופן רצוף איננו עונה להגדרת "חייל חדש" ולכן יש להחיל עליו את ההסדר בדבר פנסיה תקציבית, בנגוד לחייל חדש עליו יחול ההסדר של פנסיה צוברת.

...

תמצית טענות הנתבעת התובע אינו זכאי להיות מבוטח בפנסיה תקציבית ודין טענותיו להידחות, מהנימוקים הבאים: החוק, הן על פי הפרשנות המילולית והן על פי הפרשנות התכליתית, אינו מקנה לתובע זכות להיות מבוטח בפנסיה תקציבית.

לפיכך, דין טענותיו, אף בהקשר זה, להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה על כל חלקיה.

התובע ישלם לנתבעת סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובעת הוסיפה, כי בהתאם לסעיף 1א(ב) לחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השילטון, תשכ"ט-1969, בעלי משרה שיפוטית יכולים לצרף תקופות ביטוח בפנסיה תקציבית, וככל שהתובעת היתה נותרת בשירות קבע עד למינויה לכס השיפוט, היא היתה יכולה להיות זכאית לביטוח פנסיה תקציבית כשופטת, ולצרף את הזכויות שצברה במהלך שרותה הצבאי לזכויות שהיא צוברת כשופטת.

ביחס לתיקון לחוק הגימלאות, שקבע שהמגזר הצבורי יעבור מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת וביטל את הסדר הרציפות שהיה קיים עד אז בין שירות בצבא קבע לבין שירות המדינה, הרי שמדובר בפגיעה בזכות הקניין ובזכות לשויון המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, באופן שאינו עומד בפסקת ההגבלה, ולכן דינו להתבטל.

התובעת הוסיפה, כי היא עומדת בתנאי התקשי"ר לקליטה בדרך של העברת חיילים, בהתאם לסעיפים שהיו תקפים במועדים הרלוואנטיים לשחרורה מצה"ל. בסיכומיה, התייחסה התובעת גם לפן הראייתי וטענה, כי הנתבעת לא הזמינה לעדות אף אדם מהאנשים שטיפלו בקליטתה לעבודה בפרקליטות חיפה, למעט הגב' אירית צייגר, מנהלת תחום בכיר (שכר וגימלאות) במרד האוצר, שפתח חקירתה הנגדית העידה שכלל לא טיפלה בעיניינה של התובעת.

...

האם התובעת, שופטת בית משפט השלום בחיפה, זכאית להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, חרף העובדה שכאשר מונתה לכהונת שיפוט היתה מבוטחת בפנסיה צוברת? זו השאלה בה עלי להכריע בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי.

לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת, לפיה מדובר בהוראות חוק שמצופה מהתובעת להכיר ולפעול על פיהן גם ללא הנחיה של המעסיק, אלא שבנסיבות העניין, ובמיוחד לאור דפוס העסקתה של התובעת בשנותיה הראשונות בפרקליטות עד לקבלת כתב המינוי – דפוס העסקה שנכפה עליה וששירת בראש ובראשונה את הפרקליטות עצמה, שביקשה להשאיר אותה בתפקידה, סבורני כי יש לייחס למדינה חובה מוגברת של גילוי ויידוע.

לסיכום, התנהלות הנתבעת כלפי התובעת, החל מהאופן בו קלטה אותה, עבור דרך האופן בו מינויה הזמני שב וחודש, לרבות באופן חריג, וכלה בכך שחרף פניותיה לגורמים הרלוונטיים השונים מבעוד מועד, אף גורם לא טרח לעדכן אותה בדבר האפשרות העומדת לה לשמור על זכויותיה בפנסיה תקציבית, תוך מתן תשובות, שהטעו אותה, ולמצער, לא הציגו בפניה פרטים מהותיים, דבר שגרם לכך שאיבדה זכות להמשיך ולהיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, ולכל הפחות, איבדה את הזכות להגיש בקשה בעניין לגורם האחראי.

אחרית דבר התביעה מתקבלת וניתן בזאת סעד הצהרתי, לפיו התובעת זכאית לפנסיה תקציבית החל ממועד תחילת עבודתה כעובדת מדינה, תוך צירוף תקופת שירותה הצבאי, תוך עריכת התחשבנות מתאימה, בין היתר, ביחס למענקים הכספיים שקיבלה עם שחרורה מצה"ל ולאחרונה, המענק הכספי שקיבלה כשופטת.

תוכנית חיסכון בחשבון (על סך 8,566 ₪) ויתרת זכות בעו"ש (על סך 143,550 ₪) יועברו לידי האיש, חיובי האשראי יהיו באחריות האיש ויבוטלו כרטיסי האשראי; כן תבוטל הוראת הקבע לתוכנית החסכון של האיש.

" לגירסתו, הסכים לחתום על ההסכם מאחר והיה זכאי לפנסיה תקציבית ממשטרת ישראל, וככזו, להבדיל מפנסיה צוברת – ישנם תנאים לקבלתה בעת עזיבת הארץ לחו"ל ומשכך, על מנת שזכאותו זו לא תפגע נקבעו הוראות בהסכם.

הנתבע מטעים שבקש לדחות את מועד הדיון שנקבע לאישור ההסכם אך האשה הציעה לו בעל פה שההסכם יאושר והם יפעלו לפיו רק לאחר שיסתיימו ההליכים המשפטיים אותם ניהל כנגד משרד הבטחון ואשר חייבו אותו להשאר בארץ.

בעניינינו, מצאתי שאף לא אחד מהתנאים מיתקיים: כקבוע לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שהסכם נשוא המחלוקת נכרת לבקשת האיש, ובמסגרתו הסדירו הצדדים את מערכת היחסים הרכושית לרבות במקרה של פרידה; מעדויות הצדדים התרשמתי שעובר לחתימת ההסכם נערכו בו שינויים לבקשת האיש, ומצאתי לדחות את הטענות ולפיהן האיש היה תחת מצוקה או שהאשה פעלה שלא בתום לב. התרשמותי מהאיש שהנו אדם משכיל, רחב אופקים ומבין היטב את מעשיו ותוצאותיהם.

...

תביעת האישה לאכיפת ההסכם; נוכח הכרעתי ולפיה תביעת האיש לביטול ההסכם נדחית וקביעתי כי ההסכם שריר וקיים על מלוא הוראותיו, דין תביעת האישה להתקבל; מטענות הצדדים עולה שהאיש עזב את דירת המגורים ועל כן מתייתר הצורך במתן סעד לעניין זה. ככל והאיש טרם נטל את כל חפציו האישיים עליו לעשות כן תוך 10 ימים מיום קבלת פס"ד שאם לא כן יחשב כמי שוויתר עליהם והאישה תוכל לעשות בהם כרצונה, תוך שלא תקום לו כל טענה כנגדה.

סוף דבר; תביעת האישה מתקבלת במלואה, וכמפורט בסעיפים 59-60 לעיל.

תביעת האיש נדחית במלואה.