כך, התקבלה טענת היתיישנות במקרה דומה לענייננו בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, שם נדונו טענות נגד העברת עובדים ממסלול פנסיה תקציבית לביטוח בפנסיה צוברת, סע (חיפה) 46001-05-11 מוחמד חושאן ואח' - הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, (5.2.14) (להלן: "ענין חושאן"), וכך נפסק, והדברים יפים ונכונים גם בעניינינו:
"עניינה של התביעה שבפנינו בזכאות התובעים לפנסיה תקציבית וזאת לנוכח טענתם כי העברתם ממסלול של פנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, נעשה שלא כדין, בדרכי מירמה וללא ידיעתם והסכמתם למעבר (סעיפים 4 ו - 32 לכתב התביעה). מכאן, שעילת התביעה נולדה במועד המעבר של התובעים מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, בחודש ספטמבר 2000 (ס' 5 לכתב התביעה).
...
הנתבעת טענה, כי התובעת ידעה היטב כי היא מבוטחת בפנסיה צוברת, ודין תביעתה להידחות על הסף וכן לגופה.
עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת "צו השעה", סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים.
סיכומו של דבר, מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף.
התביעה נדחית מחמת התיישנות ובהיעדר עילה, בהתאם לתקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
