מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

מעבר לחלופת מעצר במוסד גמילה

בהליך ערר מ"ת (עמ"ת) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא כאשר הורה על שיחרור המשיב לחלופת מעצר במוסד גמילה "תמר", שהרי נהרות של דיו נשפכו על הסוגיה של שיחרור לחלופה במוסד גמילה, החל בבש"פ 6641/01 אלבז נ' מדינת ישראל ובהמשך, בפסיקה עקבית של ביהמ"ש העליון בבש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל, בבש"פ 8386/05 אברהם נ' מדינת ישראל ובהמשך גם הפניתה לפסיקת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעמ"ת 71030-11-20 מדינת ישראל נ' בן יאיר (כב' השופט סילמן).
עוד הפניתה העוררת להתנהלות המשיב בעת האחרונה, אשר ביקש מרופאת שב"ס להקטין את המינון של תחליף הסם, לאור רצונו לצאת לאשפוזית, אולם תוך פחות משבועיים שב והגדיל את מינון התחליף, כפי שניתן לאות במסגרת תגובת רופאת שב"ס. עוד מוסיפה העוררת כי בדיון האחרון שהתקיים בפני בימ"ש קמא טען המשיב כי מזה 5 ימים הוא לא לוקח כל תחליף סם ועובר ייסורי גמילה במעצר, ללא כל תמיכה, לבדו, והכל על מנת להוכיח רצונו, יכולתו ונכונותו לעבור גמילה.
...
בהמשך, ביקש הנאשם להפנותו לבדיקה ולחלופת מעצר באשפוזית "טמרה" לשם בחינת קבלתו לגמילה וקהילה טיפולית, וביהמ"ש קמא נעתר לבקשתו.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ונתתי דעתי להלכות המחייבות בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה, ולא בלי התלבטות, כי דין הערר להידחות.
נוכח האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערר.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

עם זאת, לאור מכלול הנסיבות ובפרט מסוכנותו הגבוהה של המשיב, העובדה שהפר לא מזמן באופן בוטה את תנאי מעצרו בפקוח והושב למעצר, ולאור עמדת שרות המבחן, לפיה אין בחלופה המוצעת כדי לתת מענה למסוכנותו של המשיב, כל אלה אינם מאפשרים את שיחרורו של המשיב בנקודת זמן זו, גם לא למוסד הגמילה "בראשית". כך גם אני ער לקשיים, שעומדים בפני המשיב לעבור הליך גמילה במסגרת שב"ס. עם זאת, אינני סבור כמו ב"כ המשיב, כי הדבר אינו אפשרי, מהטעם ששב"ס אינו נותן מענה, ולו הבסיסי, למי שנתון בהפרדה.
...
סיכויי גמילה - לאחר שעיינתי בתסקירים, בתכתובות שב"ס ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור, שלא הוכחו סיכויי גמילה גבוהים.
לסיכום, לא הוכחו סיכויי גמילה גבוהים, ואף לא סבירים, ובהתאם לא מתקיים גם התנאי השני.
לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2022 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

דיון בפתח הדברים ייאמר, כי לא נהירה לי הודעת המבקש מהיום לפיה אין מדובר בחלופה לשקום, וזאת שעה שמדובר בחלופת מעצר בעמותה שמנהלת מרכז גמילה ושקום, ומפעילה פרויקטים לטפול ושקום; ובבקשה עצמה נטען מפורשות כי "...רצונו של המבקש לעבור תהליך שקומי ארוך שיש בו כדי להשליך בסופו של יום על העונש..." (סעיף 4 לבקשה), ו"רצונו להשתקם" (סעיף 7 לבקשה); וגם ב'תוכנית חלופה למעצר' שצורפה לבקשה נכתב, כי "העצור מבקש להשתקם ולהשתלב בחלופה המוצעת – במסגרת 'בית חם'. " (עמוד 3 פסקה אחרונה).
וראו גם בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סוויסה, סד(3) 101 (2011:, פסקה 9ז: "יש מקרים בהם האפשרות לשלוח נאשם לחלופת מעצר למוסד גמילה מתעוררת סמוך לפני סיום התיק העקרי או אפילו לאחר שהנאשם כבר הורשע בתיק העקרי. לטעמי, במקרה מעין זה, ראוי לשופט המעצרים שלא להורות על חלופת גמילה באשר יש בכך מעין היתערבות, מעין הסגת גבולו של ההליך התלוי ועומד של גזירת העונש (השוו בש"פ 267/11 מדינת ישראל נ' ברמוחה (לא פורסם, 13.1.2011), בפיסקה 7 (השופט פוגלמן); החלטתו של כב' השופט מצא בעיניין יוסף ביטון המוזכר לעיל; בש"פ 8386/05 יבדייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.2005) (השופטת נאור); עניין שפק. באם ימצא המותב הדן בתיק העקרי כי במסגרת גזר הדין יש לשלוח את הנאשם לגמילה, יעשה כן במסגרת גזר הדין. אך אם סמוך למתן גזר הדין נשלח הנאשם לחלופת גמילה, גזר הדין עלול לקטוע את הליך הגמילה הארוך ו"מה טעם בהתחלת תהליך גמילה ... כשתוצאות הדיון בעיניינו עלולות לסכן תהליך זה"? (בש"פ 523/95 מדינת ישראל נ' עזמי (לא פורסם, 24.1.1995) (השופט אור)).
...
בענייננו, אני סבורה, כי עניין המבקש אינו נופל בגדרי החריג לכלל לפיו העיתוי הראוי להליך טיפולי הוא בשלב גזר הדין ולא בשלב המעצר; ואין מקום להורות על שחרורו לחלופה המבוקשת בעמותת 'בית חם'.
יתרה מכך, לא שוכנעתי כי המגורים בתנאי פנימיה לחלופות מעצר, יש בו כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מהנאשם.
לפיכך, הבקשה לעיון חוזר לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר ב'בית חם' נדחית.

בהליך ערעור פלילי גזר דין (עפ"ג) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

על המשיב נגזרו 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, ארבע מאסרים מותנים (3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור כל עבירה של השארת ילד ללא השגחה; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור כל עבירת רכוש מסוג עוון; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור כל עבירת אלימות), פיצוי בסך 40,000 ש״ח, התחייבות כספית וצו מבחן למשך שנה.
המשיב היה במעצר 13 חודשים, לאחר מכן בית המשפט הורה על שיחרורו בתנאים לחלופת מעצר, מוסד גמילה "אילנות" כאשר שם עבר דרך מרשימה.
...
כבוד השופט קרא פסק: "דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים. טרם שגזר את עונשו של המבקש, נתן בית משפט השלום את דעתו לשיקולים הרלוונטיים הנדרשים על פי תיקון 113 לחוק, לרבות נסיבותיו האישיות, והליך השיקום המשמעותי שעבר.......אין בידי לקבל את טענתו של המבקש לפיה היה מקום לחרוג לקוּלא ממדיניות הענישה ההולמת בעבירות כגון דא, נוכח האמור בסעיף 40ד(א) לחוק. בית משפט זה עמד לא אחת על כך ששיקול השיקום איננו חזות הכול ולצדו ניצבים שיקולים רבים נוספים וכי בשקילה בין השיקום מחד לעקרון ההלימה מאידך, הבכורה ניתנה לעקרון ההלימה (ראו למשל: ע"פ 2337/13 קואסמה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.9.2013); רע"פ 8408/15 חביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (09.12.2015); רע"פ 9269/17 אבו עישא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.1.2018))". וברע"פ 3063/11 אפרים כהן נ' מדינת ישראל דובר במי שהורשע בהתפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, נגזרו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי, 220 שעות של"צ ופיצוי למתלונן, בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו והעמידו על שנתיים מאסר ובית המשפט העליון פסק: "כפי שציין בית המשפט המחוזי, ענישתו של המבקש בעבר לא הרתיעה אותו מביצוע עבירות נוספות, ועל כן אין מקום ליתן משקל של בכורה לשיקומו של המבקש מחוץ לכתלי הכלא. יתרה מכך, עבירות התפרצות למעונו של אדם וגניבה או נסיון לגנוב את תכולתו, מתרחשות בחלק ניכר מדי יום בלא שעולה בידיהן של רשויות האכיפה לאתר את העבריינים. והנה בינתיים בא אדם לביתו, מוצא מהפכת סדום ועמורה, ומי שלא עמל ולא טרח בו עמד עליו לגזול יגיע של הזולת ולגרום לו חסרון כיס, מפח נפש ואימה. על כן לא יתכן, אלא בהתקיים נסיבות חריגות במיוחד, כי כאשר נלכד העבריין בעבירה מסוג זה, ייגזר עליו עונש שאינו מאסר בפועל, ואין בכך חידוש; קל וחומר, כאשר למבצע העבירה עבר פלילי עשיר". בע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל נפסק: " אכן, סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין קובע כי ככלל לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם במקרים שבהם "מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה", אך אף במקרים אלו האפשרות של חריגה מהמתחם אינה נשללת כליל, וניתן להיזקק אליה מקום בו בית המשפט מצא כי קיימות "נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן" המצדיקות זאת.
מאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, החלטנו להעמיד את עונשו של המשיב על 30 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו.
אלא שלעיתים, כמו במקרה דנן, כאשר העונש שהוטל על ידי בית משפט קמא סוטה במידה כה רבה מהענישה ההולמת, אין די בכלל זה כדי למנוע את התוצאה האמורה, ואין מנוס ממנה.
למצער, יש לקוות כי סנגורו מבהיר לו מצב דברים זה. עם זאת, ענישה בפער גדול בין זו שהוטלה בבית משפט קמא לבין זו שנקבעה בערכאת הערעור, גם אם היא מחויבת המציאות, כבמקרה דנן, אינה מצב רצוי ויש בה כדי לגרום עוול של ממש, לא רק לעניין הציבורי, אלא, ובעיקר, לעניינו הפרטי של הנאשם שנוצרת אצלו מידה כזו אחרת של תקווה וציפייה כי עניינו יסתיים בדרך אחת כאשר בסופו של דבר עניינו מסתיים בדרך אחרת לחלוטין, על כל המשתמע מכך.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

לפי גישה זו, אין להעתר לבקשת נאשם לשחררו לחלופת מעצר במוסד לגמילה, אלא במקרים בהם הוא החל בהליך טפולי טרם מעצרו (ראו גם ביטוי מוקדם יותר לעמדה זו בבש"פ 3701/95 ביטון נ' מדינת ישראל (03.07.1995)).
זאת, ראשית, נוכח הרצון להמנע מסיכול תהליך גמילה שכבר החל ונימצא בעיצומו (בש"פ 171/11 איתן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.01.2011)); שנית, כדי לא לפגוע בציפיות הסבירות שפיתח נאשם מהסתמכותו על כך שיתאפשר לו לעבור הליך טפולי שלם (השוו: בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (01.06.2008); בש"פ 7750/17 מדינת ישראל נ' פרוס, פסקה 15 (17.10.2017)); ושלישית, כדי לא 'לבזבז' את ההקצאה שניתנה לנאשם במוסד בו הוא נמצא, שהרי אילו מוסד זה היה יודע מראש כי הנאשם לא ישלים את ההליך הטיפולי, ייתכן והיה מקצה את מקומו לאחר.
...
אך יחד עם זאת, נקבע, כי בנסיבות המקרה, כאשר לא ניתנה החלטה סופית אם לשלב את העורר במעגלים; וכאשר ממילא הדיון לטיעונים לעונש נקבע לחודש ינואר 2023 – אין מניעה להיעתר לבקשתו.
לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נעתר לבקשתו לדחות את הטיעונים לעונש ב-4 חודשים לצורך בחינת אפשרות שילובו במעגלים.
יחד עם זאת, סבורני כי מדובר במקרים שאינם משקפים את הכלל, וממילא אין בכך כדי להפחית מטעם זה. שכן, לאחר מתן הכרעת הדין, פרושה לפני המותב שדן בהליך העיקרי התשתית העובדתית המלאה, כלל הראיות (שבשלב זה עומדות ברף הפלילי ואינן בעלות אופי 'לכאורי'), וכפועל יוצא – יכול מותב זה להעריך בצורה מדויקת יותר את העילה למעצרו של הנאשם.
שכן, "הענישה והמעצר הן טריטוריות שונות ואין לאפשר לאחת להסיג את גבול רעותה" (בש"פ 4829/13 מדינת ישראל נ' טספיה, פסקה 5 (21.07.2013)).
אשר על כן, הערר נדחה אפוא.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו