בדו"ח הביקור במקום שערכתי ביום 4.7.22 ואשר תואם מראש, תיארתי את שראו עיניי:
"הכניסה הראשית מיועדת לדירת נתבע 1, לעמידר (חדר סגור ללא שימוש) ולתובעת 2. במבואה נמצא ארון החשמל של תובעת 2. במבואה מצויות מדרגות ודלת המובילים אל הגג. הגג מתוחזק ומסודר ועליו דודי שמש (הגג שמעל דירת תובעת 2 מופרד ומתוחם מיתר הגג של הבנין). במבואה נימצאו חפצים של שוכר דירת נתבע 1 (בעיקר על הקירות, נטען שהאיזור פונה לקראת הביקור, תמונות שצולמו טרם הביקור הוצגו ויצורפו ע"י ב"כ התובעים), במבואה נמצאים גם מטאטא ומגב של תובעת 2. בשביל מצד ימין לבנין ממוקמים מתקן דלק ומחסן עץ של תובעת 3, סוג של חבית סגורה שנטען כי זה המקוה שהתקין שוכר דירת נתבע 1 וכעת הוא לא בשימוש, מחסן "כתר" של תובעים 4-5.
בנוסף נידרש צו עשה להסרת מיכשול שהוצב וצו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים מניעת גישה ומעבר לכל חלקי הרכוש המשותף בבניין לכלל בעלי הזכויות בו.
כתב תביעה שכנגד
אופיר חכם טען כי התובעים הישתלטו על הרכוש המשותף, נעלו את החצרות ומנעו ממנו שימוש בחצרות אלו.
רכוש משותף מוגדר בסעיף 52 בחוק המקרקעין כך:
"כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדריגות, מעליות, מקלטים, וכן מתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת."
ס' 55 (ג) לחוק המקרקעין מאפשר הצמדת חלק מסוים של הרכוש המשותף לדירה פלונית, אולם נידרשת הסכמת כל בעלי הדירות לכך, כאמור בסעיף 62 לחוק, או הסכמת שלושה רבעים מהדירות, "לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה", כאמור בסעיף 71 ב(א) לחוק.
אי הסכמת נתבע 1 לשימוש כזה ע"י השוכרים הובעה במפורש גם בדיון (ראו פרו' עמ' 29 ש' 23)
בכל הנוגע למבואת הכניסה, שגם הנתבע 1 אינו חולק שהיא חלק מהרכוש משותף, השמוש היום יומי בה הוא לבאי דירת נתבע 1 ודירת הגב' בן שטרית, כאשר מפעם לפעם נידרש מעבר דרך המבואה לצורך עליה לגג המשותף.
חוסר הנוחות של הדיירים בעת שפוץ דירת הנתבע 1 נגרמה בעיקר לגב' בן שטרית, אשר מפאת מיקום דירתה, ובהיותה מבוגרת ומוגבלת, העדיפה להכנס בכניסה הראשית ולא לטפס במדריגות החיצוניות, ברם איני מכירה כיצד ניתן לשפץ מבלי שחומרי בניה יוצבו בסמוך, מבלי שמכולה תוצב בחניה, ומבלי שיישמע רעש הפועלים והמכשירים השונים, ולכן לא הוכחה בפניי רשלנות בעלי המיקצוע שיעבדו בשליחות נתבע 1.
...
הנתבע לא הוכיח שמי מהתובעים בנה בניה בלתי חוקית ולכן הסעד שהתבקש להשיב המצב לקדמותו ולפרק כל בניה בלתי חוקית, כמו גם הסעד של מינוי כונס נכסים שיפקח על ביצוע הנ"ל, אינם רלוונטיים ונדחים בזאת.
אשר על כן אני דוחה את התביעה במלואה.
סוף דבר
שתי התביעות נדחות, כל צד יישא בהוצאותיו.