הוא טען שמעולם לא העסיק אדם עם עבר פלילי וסביר להניח שגם לא יקבל לעבודה אדם כזה בעתיד.
לאור האמור לעיל, ונוכח העדר עבר פלילי, הודאה בהזדמנות הראשונה, חרטה כנה, חיסכון בזמן שפוטי ותסקיר חיובי – ביקשה ב"כ המאשימה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המיתחם לו עתרה ולגזור עליו 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן והתחייבות להמנע מעבירה.
זאת ועוד, הנאשם מועסק בחברה למעלה מ-8 שנים, לשביעות רצונו של המעסיק, הוא מתמחה בעבודות ברזל, והתרשמתי שחרף העובדה שהמעסיק אינו נוהג להעסיק עובדים בעלי הרשעות פליליות, הרי שנוכח העובדה שקשרי העבודה ביניהם שורשיים, עד שהפכו "כמו בני מישפחה", לדבריו, ועל רקע התמחותו של הנאשם בעבודות ברזל, ניתן להניח שפיטוריו לא יעמדו על הפרק.
...
נוכח נסיבות ביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים ומדיניות הפסיקה הנוהגת, אני קובע שמתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר ל-18 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.
הענישה
חרף המסקנה אליה הגעתי לעיל, שהותרת הרשעתו של הנאשם בדין לא תביא לפגיעה חמורה בשיקומו ובתעסוקתו, הרי שבכל הנוגע לענישה, סבורני שהטלת מאסר בפועל, ולו לתקופה קצרה לריצוי בעבודות שרות, תביא לפגיעה שכזו, ככל שהנאשם ייאלץ להיעדר מהעבודה לתקופה ממושכת – פגיעה שאינה מוצדקת בנסיבות הענין.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
אני מחייב את הנאשם לבצע 400 שעות של"צ, על פי תכנית שיכין שרות המבחן ויגיש לאישורי בתוך 45 יום.