מעביד וצד שלישי כמעוולים משותפים

כלפי הניזוק, המעביד והעובד הם "מעוולים במשותף", דרישת שיפוי של המעביד כנגד העובד או של העובד כנגד המעביד, מושתתת על סעיף 84 לפקודת הנזיקין, הקובע כך: (א) כל מעוול החב על הנזק רשאי להפרע דמי הישתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להפרע דמי הישתתפות לפי סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההישתתפות.

במקרה שלפני טען הצד השלישי כי הגיש תביעה קטנה על הנזקים שנגרמו לרכבו נגד הנתבע וזה לא התגונן, ואף הנתבע אמר ש"אם היה לו ביטוח צד שלישי אני הייתי משלם את הנזק לאוטו של באסם" (פרו' עמ' 40 ש' 21), משמע הנתבע לקח סיכון שכתוצאה מנהיגתו עלול להגרם נזק לרכב של באסם ושהוא יאלץ לשאת בו. אם כך, מה ההבדל בין נזק לרכב המעביד לבין זה שניגרם לצד שלישי, זה בדיוק אותו סיכון.

...

סוף דבר הנתבע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי היה עובד של הצד השלישי, אלא לכל היותר ביצע אותו היום עבודה מזדמנת של קבלן עצמאי, שהתשלום בגינה שולם על ידי אחר (לקוח המשתלה בהר חומה), או אולי לא אמורה היתה להשתלם כלל תמורה, משום שהיתה זו טובה תחת טובה.

גם אם לא נאמר לנתבע דבר אודות ביטוח הרכב, וגם אם ירצה מאן דהוא לטעון כי אף לא מחובתו לשאול ולברר, קודם נהיגתו, לא שוכנעתי שהנתבע היה נמנע מנהיגתו, לו היה יודע את המצב לאשורו.

מכל האמור לעיל, ההודעה לצד שלישי נדחית.

בהיותו מעסיק של החייב המשלם לו את שכרו, הוא חב חובת זהירות גם ביחס לנושי החייב.

מאחר שקבענו כי צד ג' והחייב הם מעוולים במשותף, יש לבחון מה הנזק שניגרם לנושים? צו כנוס שניתן לחייב אינו מדיר אותו מנכסיו, אלא שולל ממנו את האפשרות לנהוג מנהג בעלים בנכסיו.

...

החייב מסר לה, לאחר שהיא שלחה את המכתב התומך בבקשתו לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, כי הוא לא נמצא יותר בהליך פש"ר והיא האמינה לו ולכן לא ראתה כל פסול להיעתר לבקשותיו שחלק מהכספים ישולמו לו באופן עקיף ולא באופן ישיר באמצעות תלוש השכר.

כיצד לפתע החייב "הסדיר את ענייניו"? כיצד חשב מנכ"ל פנחס פיגומים שהצליח החייב לסיים את הליך הפש"ר זמן כה קצר לאחר שהוא ערב לחזרתו ארצה? יתר על כן, התנהלותה של פנחס פיגומים, אשר הסכימה לשלם את שכרו של החייב באמצעות גורמים עקיפים, תוך הצהרת כזב בדבר שכרו האמיתי, מלמדת בבירור שהיא ידעה את מצבו של החייב ורצונו שלא ישולם לו שכר באופן ישיר אלא "מתחת לשולחן". האם זו היתה התנהלותה של פנחס פיגומים גם עם שאר עובדיה? האם לכל העובדים היא הפיקה תלושי שכר פיקטיביים? לאור האמור, אני קובע כי הנאמן הרים את הנטל והוכיח שפנחס פיגומים ידעה אודות היותו של החייב בהליך פש"ר והיא שיתפה עמו פעולה בהברחת נכסיו.

לפיכך, ברור שפנחס פיגומים זכאית לתבוע השבה מהחייב – ולא מקופת הפש"ר - בגין הכספים שעליה לשלם בשנית, לקופת הפש"ר. סיכומו של דבר: על פנחס פיגומים להשיב בתוך 30 יום את מלוא הסך של 1,847,850 ₪ לקופת הפש"ר. ברור כי לא ניתן לאפשר מצב בו "חוטא ייצא נשכר". פנחס פיגומים רשאית להגיש תביעה כספית כנגד החייב להשבת התשלומים שעליה להשיב לקופת הפש"ר. מדובר בחוב שאינו בר תביעה ולכן היא יכולה להגיש תביעה זו גם כשהחייב נמצא בהליך הפש"ר. הגבייה בפועל תעוכב עד להשלמת הליך הפש"ר או מתן החלטה אחרת.

נקבע שם – "המערער ביקש להסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 3463/07 אילוז נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (4.3.2010), ולפיו המבחן הוא על מי חלה חובת הביטוח... מכל מקום, איני סבור כי יש בפסק דין זה כדי להועיל למערער בהיותו הבעלים של הרכב והבעלים של החברה, ומשהעמיד את הרכב לרשות החברה ולרשותו-שלו, ונפגע תוך כדי עבודה בשירות החברה, יש לראותו כמי שנהג ברכב המעביד ובשרות המעביד ולכן אינו זכאי ל-25% מהנזק. גם על פי מבחן חובת הביטוח, הרי שזו מוטלת גם על מעביד שהרכב אינו בבעלותו, אם הוא מחזיק את הרכב ומתיר בו את השמוש לעובד לצורכי עבודתו (ע"א 5584/01 עיזבון המנוח שמואל מנשה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(4) 677 (2004). אציין כי באותו מקרה המעביד היה שוכר של הרכב ולא בעליו). באספקלריה זו יש לראות את החברה כמי שמחזיקה ברכב, וכמי שהתירה את השמוש בו למערער שהוא עובד שלה לצורכי העבודה. לכן, גם במקרה הנוכחי חובת הביטוח הוטלה על החברה, ולאור זאת נשללת זכותו של המערער ל-25% מהנזק..." וכך, כאשר מצטרף מל"ל לתביעה נזיקית שהגיש ניזוק, שבתורו תובע הן המעביד והן צד שלישי כמעוולים, הרי שתביעת המל"ל מכוונת אך כלפי הצד השלישי , ובהתאמה יש לנכות מתביעת המל"ל את החלק היחסי המשקף חלקו של המעביד באשם (במבחן האשם המוסרי המשמש לחלוקת האשם בין מעוולים במשותף).

...

אני מחייב את קרנית לשלם לתובעים את הסכומים הבאים במצטבר: 918,624 ₪.

אני מחייב את הצד השלישי מס' 1 לשפות את קרנית בסכום המצטבר בו חויבה לשפות את התובעים, בתוספת הוצאות משפט כלליות של קרנית בסך 18063 (נספח יד למוצגי קרנית) וכן שכ"ט שתשלם קרנית לבא כוחה בתביעה העיקרית ובהודעה על פי חשבונית שתוצג, ובתוספת אגרות בהן תחוב או חויבה קרנית.

התביעה כנגד צדדים שלישיים 2,3,4 נדחית בלא צו להוצאות.

משמע, מבחינה נורמאטיבית נושאים אותם שני נהגים דימיוניים באותה מידה של אשם – והם (השוכנים במקרה באותו גוף גשמי) בבחינת מעוולים במשותף כלפי צד ג'.

עם זאת, ביחסי הנתבע 1 למול מעסיקתו, דהיינו צד ג', ומשזו לא הגישה כתב הגנה על אף שההודעה הומצאה לה כדין לכתובתה הרשומה עוד ביום 7.11.21, זכאי הנתבע 1, שולח ההודעה, לפסק דין כנגדה.

...

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בראיות ובסיכומי הטענות, ומתוך הדין הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 להתקבל, דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להימחק בהעדר אסמכתא על המצאת כתב התביעה לידיה, ודין ההודעה לצד ג' להתקבל.

" כך גם בעמ' 319, ובהפניה לדברי בית המשפט בת.א (ת"א) 154390/02 איילון נ' אמזלט (29.1.04): "מי שנוטל על עצמו נהיגת מכלול משולב של גורר ונגרר, נוטל על עצמו חבות נורמטיבית לנהוג בשני כלי רכב בו זמנית. הנהג ה'גשמי' משלב בתוכו שני 'נהגים נורמטיביים': שניהם כאחד היו מעורבים בתאונה אחת ללא שניתן להבחין בין האחריות של שני הנהגים לתאונה. מבחינה פיסית, השילוב התפקודי של הגורר והנגרר מונע ייחוס חלק גדול יותר באחריות לפעולתו של אחד מהם. מבחינה נורמטיבית, לא ניתן להבחין בין מידות האשם שיש לייחס לשני הנהגים (הנורמטיביים). מכיוון שהם אדם גשמי אחד, שניהם חשו אותן תחושות שקלו אותם שיקולים וטעו אותן טעויות. בהמשך לאמור לעיל מגיע בית המשפט למסקנה הבאה:

סיכומו של דבר, התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 מתקבלת והם ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הנזק המוכח בסך 36,888 ₪, בצירוף הוצאות המשפט בסך 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,743 ₪.

חריג לכלל של "ביחד ולחוד" בתביעת השבוב של המל"ל, אנו מוצאים בסעיף 331 לחוק הביטוח הלאומי, כאשר אחד המזיקים הינו המעביד: אין המעביד חב לצד שלישי היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש גם עילה לחייב את המעביד, נוסף לצד שלישי, לשלם פיצויים לזכאי לגימלה לפי פקודת הנזיקין, לא יהיה הצד השלישי זכאי לתבוע מהמעביד להישתתף בתשלום הפיצויים שהצד השלישי חייב בו לפי סעיף 328(א), על אף הוראות סעיף 84 לפקודה האמורה, וסכום הפיצויים האמור יוקטן בסך שבו היה המעביד חייב בהישתתפות בתשלום הפיצויים אלולא הוראות סעיף זה. הוראת סעיף 331 באה להסדיר מצב שבו המעביד והצד השלישי הנם מעוולים במשותף שגרמו לנזק בגינו שילם המל"ל גמלאות לנפגע: "בעבר נפסק כי כאשר 'צד שלישי' ומעביד מעוולים ביחד ולחוד, זכאי המל"ל לתבוע מהצד השלישי את מלוא הגימלה ששילם ושהוא עתיד לשלם לניזוק, מבלי להיתחשב בכך שהמעביד נמצא אחראי לנזק יחד עם הצד השלישי... בעקבות פסיקה זו תוקן חוק הביטוח הלאומי.

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סיכומו של דבר, שאין לטענת המערערות על מה לסמוך, והכלל של "ביחד ולחוד" חל כלפי הניזוק וכלפי המל"ל שנכנס בנעליו.

סוף דבר אשר על כן, ערעור המערערות נדחה על כל חלקיו.