מספר שרים וסגנים בממשלה

מסקנה זו מתבקשת גם לנוכח המאטריה שבה מדובר: בנגוד להוראת השעה שעיכבה את כניסתו לתוקף של התיקון הראשון לחוק יסוד הממשלה השלישי – במסגרתו הוגבל מספר השרים וסגני השרים, ונשלל מינוי שרים ללא תיק – חוק יסוד הוראת השעה יוצר שינוי של ממש במאזן הכוחות בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

...

מצרף אני לפיכך את דעתי להשקפת חברתי וחברי, שהגיעו למסקנה שאכן בנסיבות שלפנינו בכינון התיקון נעשה לכאורה שימוש לא נאות בהליך – בעת שהוא כונה: הוראת שעה.

ג) אם התיקון נעשה שלא בתום לב, במשמעותו ובנפקותו המשפטית העמוקה של מושג זה (עילה זו היא הבסיס לסעד "התראת הבטלות" לעתיד, שעליו החלטנו בפסק דין זה).

העולה מכל המקובץ מלמד כי יש מקום לתוצאה אותה הציע חברי, המשנה לנשיאה (בדימ'), השופט א' רובינשטיין, מטעמיו ומהנימוקים הנוספים שפורטו על-ידי חברתי וחברי וכן על-ידי בחוות דעת זו. לסיום אדגיש כי הנני מקווה שהתראת הבטלות לעתיד, אותה הוצאנו כאן – תרתיע, ולא יהיה צורך לממשה כדי להבטיח את: כבוד הכנסת ועצמאותה, שמירת מעמד האופוזיציה ומרכיבי הקואליציה, והכל למען ביצור הדמוקרטיה הישראלית.

בדברי ההסבר הובא הרקע לתיקון: "מוצע להגביל את מספר השרים וסגני השרים בממשלה. בעבר לא הוגבל מספר השרים בממשלה, ומספרם בממוצע במועדי סיום כהונת הממשלות, היה כעשרים שרים וכשישה סגני שרים. מחקר שפורסם הראה כי בהשוואה למדינות אחרות גודל ממשלות ישראל אינו תואם את גודל האוכלוסייה ואת גודל בית המחוקקים (ברנע, דריישפיץ, שרקנסקי "פחות זו יותר: גודל ממשלות", תיקון שיטת המימשל בישראל, גדעון רהט, שלומית ברנע, חן פרידברג, עופר קניג, עורכים, 2013, ר' בעמ' 423, 429).

...

הנחת התיקון בידי ממשלת מעבר אף אין בידי לקבל את טענת העותרת, לפיה נפל פגם מהותי בכך שהתיקון הונח על שולחן הכנסת על ידי ממשלת מעבר.

סוף דבר: העתירה נדחית.

כך למשל, בתקופת כהונתה הקצרה של הכנסת ה-23 תוקנו חוקי היסוד 13 פעמים בדרך של הוראות שעה, אשר היו, מטבע הדברים, בעלות תחולה מיידית (עניין שפיר, בפיסקה 21 לחוות דעתי), ותיקון מס' 42 לחוק-יסוד: הכנסת – המכונה "החוק הנורבגי" – אשר אפשר את התפטרותם של שרי הממשלה וסגני השרים מהכנסת על מנת לאפשר למועמדים הבאים ברשימותיהם להכנס לכנסת, נחקק והוחל אף הוא מיידית בתקופת כהונתה של הכנסת ה-20.

...

השופט ג' קרא: אני מצטרף למסקנת חבריי – הנשיאה א' חיות והשופטים נ' הנדל, י' עמית, נ' סולברג, ד' ברק-ארז, ע' ברון וד' מינץ – כי דין העתירות להידחות.

בכל הנוגע לצו על תנאי הראשון, אני סבור, כדעת חברתי, השופטת ברק-ארז, כי הטענות שהועלו ביחס להסדר אי-האמון שבתיקון מס' 8 לחוק-יסוד: הממשלה, מופנות הלכה למעשה כלפי תכניו המהותיים ומצריכות, לשם בחינתן, להיזקק לדוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי (פסקאות 13-12 לחוות דעתה).

נוכח כל האמור, אני סבור כי דין העתירות להידחות.

כן ביטל התיקון את המגבלה שנקבעה בסעיף 37(א) לחוק-יסוד: הממשלה, שלפיה מספר סגני השרים לא יעלה על שישה.

...

דין העתירה להידחות.

לעתירה לא היה איפוא יסוד, והיא נדחית.

בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם התובעת – מר אפרים סנה (חבר כנסת בשנים 2008-1992 וכן כיהן בתפקיד שר וסגן שר במספר משרדי ממשלה: שר הבריאות, סגן שר הבטחון, שר התחבורה); מר ניסים חסון (בעל השליטה ומנכ"ל ווטאירפול); מר עודד גורודצקי (עבד בשב"כ בשנים 2005-1997); מר גבי אופיר (מנכ"ל רש"ת בשנים 2008-2002); מר צביקה וולפסדורף (עבד ברש"ת ככלכלן וכלכלן בכיר בשנים 2014-1982); ד"ר ג'וזף קוזנצקי (עבד בפיליפס גרמניה במספר תפקידים ומייסד אקסילון); מר היו קופמן (עבד באקסילון בשנים 2010-2003).

...

אני מחייב את הנתבעת (סמית') לשלם לווטאירפול סך 10,970,700 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מחודש ינואר 2010.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי בהשוואה לסכום התביעה אני מחייב את סמית' בהוצאות בגובה מחצית אגרת בית המשפט.

כן אני מחייב את הנתבעת בסכום נוסף בגין עלויות שמיעת עדיה הזרים של ווטאירפול, התרגומים למיניהם וצילומי המסמכים והמוצגים בסך 75,000 ₪ זאת על דרך האומדנה.