מסמכים לצורך קבלת רישיון ממשרד הבריאות לפי חוק חופש המידע

בעיניין זה, העותרת הפניתה בתגובתה לשתיים: ראשית, העותרת הפניתה לבקשה שהגישה למשיבים לפי חוק חופש המידע ביום 6.9.2021, במסגרתה העותרת ביקשה לקבל לעיונה אישורים עדכניים שהועברו למשרד הבריאות מטעם מוסדות רפואיים לצורך הסמיכה להנפקת רישיונות קאנביס רפואי, וזאת ביחס ל-11 רופאים ספציפיים ששמותיהם פורטו בבקשה (ע/17).

תאור זה אינו תואם את המידע נושא המכתב מיום 14.9.2021, שכן הוא אינו נוגע למסמכים ולראיות בעיניינה של העותרת, אלא הוא עוסק במידע רחב יותר שעניינו מנהלים אחרים, בין היתר, לצורך ביסוס טענה לאכיפה בררנית.

...

(ההדגשה במקור) המשיבים הודיעו ביום 6.2.2022 כי הצעתו האמורה של בית המשפט מקובלת עליהם.

לאחר ששקלתי בדבר, אני סבורה כי הדין עם המשיבים, ואסביר.

אשר על כן, ונוכח הטעמים שפורטו, אני מורה על מחיקת העתירה שבכותרת עקב מיצויה במתכונת בה הוגשה.

כן הפניתה ב"כ המבקש להחלטת הח"מ בת"פ (ק"ש) 50545-11-16 שלוחת תביעות מרום הגליל והגולן נ' ליאור גל (11.5.17), שם נקבע כי על המשיבה למסור למבקש נתונים בדבר העמדה לדין של נאשמים בעבירות של החזקת סמים "קלים" במשקל שאינו עולה על 100 גרם, והמחזיקים ברישיון לצריכת קנביס רפואי.

מסלול נוסף אשר הוכר בפסיקת בתי-המשפט הינו בקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998, ואף שבתי-המשפט נעתרו, לא אחת, לבקשות אלה, הודגש כי ככלל, בבקשות של נאשמים בהליך פלילי יש להעדיף את המסלולים שנקבעו במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (עע"מ 2398/08 מדינת ישראל – משרד המשפטים נ' אליצור סגל (19.6.11); עע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' פרופ' הלל וייס (18.11.15)).

בבג"ץ נוה לעיל, בפסק-דינו של כב' השופט י. עמית, בפיסקה 29, צוין: "איננו קובעים מסמרות לגבי רף הנטל הראשוני שנידרש מנאשם, אך ניתן לומר כי הרף לצורך קבלת מידע ומסמכים נמוך מהרף שנידרש להוכחת האכיפה הבררנית עצמה. זאת, בהקש לפסיקה במשפט האזרחי, לפיה נידרשת תשתית ראייתית ראשונית על מנת לקבל גילוי מסמכים במסגרת הליכי תובענה ייצוגית, אך הנטל לשם כך נמוך מהנטל הנידרש לאישור הבקשה עצמה...

...

מקובלת עליי הטענה, אם כן, כי בעבירות מסוג זה יש מקום לבחינה זהירה של מדיניות התביעה בהעמדה לדין בגינן.

לסיכום - בהתחשב בנסיבות המיוחדות והחריגות של העניין, סברתי כי דרוש איזון ראוי בין זכות העיון של המבקש באשר לאכיפה פלילית של מקרים דומים, ובין האינטרס שלא לגרום הכבדה בלתי סבירה על פעולתה של המאשימה, וזאת תוך צמצום התקופה שלגביה יידרש המידע.

לנוכח המכלול המפורט לעיל, אני מורה למשיבה , בשלב זה, להעמיד לעיונו של המבקש את הנתונים הבאים: מספר תיקי החקירה שנפתחו בגין חשד לביצוע עבירה לפי סעיף 2(4א) לחוק הגנת הפרטיות, בארבע השנים האחרונות.

זיס הוסיפה וטענה שאופטיקה הלפרין הפרה את הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה), המחייבות את נותן השרות הרפואי או הפארא-רפואי להעניק למטופל טפול נאות ולספק למטופל מידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם המטפל בו. עוד נטען שאופטיקה הלפרין הפרה את האיסור על היתחזות הקבוע בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בכל הנוגע לשאלה מי רשאי לעסוק באופטומטריה, בית המשפט סקר את תנאי הזכאות לרישיון עיסוק באופטומטריה לפי החוק, מהם עולה כאמור כי לצורך קבלת רישיון נידרש לסיים היתמחות שנקבעה בתקנות.

בהקשר להיעדרן של תקנות המסדירות את ההיתמחות באופטומטריה, בית המשפט הביע תמיהה על עמדת היועמ"ש שלפיה בהעדר תקנות להתמחות ישנם רק שני תנאים מצטברים לקבלת רישיון עיסוק באופטומטריה; ובתוך כך ציין בית המשפט כי תמוה כיצד משרד הבריאות נטל את החרות לבטל למעשה את תנאי הזכאות השלישי שנקבע בסעיף 2 לחוק לצורך קבלת רישיון עיסוק, הוא תנאי סיום היתמחות.

כמו כן, בבחינת הפגיעה הנטענת בחופש העיסוק יש להיתחשב בכך שחרף העובדה שלא הותקנו תקנות המסדירות היתמחות, משרד הבריאות יצר פראקטיקה המרככת את הפגיעה הלכאורית בחופש העיסוק והוא מאפשר למי שעומד ביתר התנאים הקבועים בסעיף 2 לחוק לקבל רישיון עיסוק – ויודגש שאינני קובעת דבר במסגרת הדיונית הנוכחית ביחס לחוקיותה של פראקטיקה זו. ומכאן למסמך סיכום הפגישה שאופטיקה הלפרין צרפה לבקשת רשות העירעור.

...

ההנחה היא אפוא שתכלית החקיקה תוגשם אם למונח שמופיע מספר פעמים בדבר החקיקה יינתן פירוש אחיד (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני: פרשנות החקיקה 314-313 (1993)); ואכן תכלית חוק האופטומטריה תומכת במסקנה שלא ניתן לאפשר לעובדים לפעול בהתאם לחריג ההתמחות, כל עוד לא הוסדרה התמחות בתקנות.

סוף דבר בקשת האישור דנן מבטאת נאמנה את החשיבות הטמונה במנגנון התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית שבעזרתו ניתן לקדם ולהעלות על סדר היום אינטרסים ציבוריים, ולהגביר את הפיקוח על פעולות שלטוניות שונות.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

במסגרת הבקשה מיום 27.2.19 (לפי סעיף 108 לחוק) ביקשו הנאשמים לקבל שוב את החומרים אשר התבקשו על ידם בבקשה מיום 27.9.18 (לפי סעיף 74 לחוק), בה ניתנה החלטה מיום 15.11.18 שדחתה את הבקשה, שלפיה: "חומר החקירה הרלוואנטי לכתב האישום כבר נימסר לב"כ הנאשמים. באשר למסמכים ומידע מבוקשים בסע' ב' וג' לבקשה (רשימות הליכים בעיניינם של עובדים זרים ומעסיקי עובדים זרים), אין הם רלוואנטיים לאישום הספציפי. המבקשים רשאים לקבל אותם לפי חוק חופש המידע מרשויות האכיפה...". כאמור על החלטה זו הוגש ערר שנידחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין מיום 13.1.19 (עפ"א 2232-12-18).

בהתאם ל-מ/4 העובד, אזרח חוף השנהב, ניכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול, טופל על ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט, וקיבל רישיון מסוג 2(א)5 "משוחרר בתנאים" עד לתאריך 19.4.12.

המאשימה טענה כי האשרה שהונחה במשרדו של הנאשם טיבה מפוקפק והיה על הנאשם לידרוש מסמכים נוספים מהעובד כדי לאמת את מעמדו בישראל מתחילת העסקתו אצלו ואף את המסמך עצמו (מ/3).

עוד טענה המאשימה כי אשר לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי, לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, מדובר בעבירה עצמאית, והמעסיק נידרש לבטח עובד זר בביטוח רפואי מיד עם קבלתו לעבודה ובמשך כל תקופת העסקתו.

...

אני סבורה כי אין בראיה זו כדי לזכות את הנאשמים כבר בשלב זה, ויש לחקור את הנאשם בעניין.

מקובלת עליי טענת המאשימה בעניין זה. לכן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת הנאשמים כי "אין להשיב לאשמה", שכן אינני סבורה כי ראיות התביעה אינן מבססות לכאורה את אשמתם של הנתבעים, ולכן יש לשמוע את פרשת ההגנה.

לסיכום אני דוחה את הבקשות.

בתשובה זו נרשם על ידי משרד הבריאות (על ידי עוה"ד נועה שר) "שנוסח הצוו אינו קובע את אופן הוכחת הפטור ומבקש הפטור יכול להראות כי התנאים הקבועים בסעיף מתקיימים לגביו באופן שיבחר- בין בדרך של הצגת אישור ובין אם בדרך אחרת. מציין כי הצוו אינו קובע הגבלות לעניין סוג האישור ואינו מחייב הצגת מיסמך רפואי או מידע אישי". עוד צירף הנאשם ציטוט מפרוטוקול ישיבת וועדת חוקה חוק ומשפט מיום 7.3.2022, מיסמך נוסף מאת משרד הבריאות מיום 22.11.2021, המיועד לעוה"ד שילו גדי במסגרת בקשה לקבל מידע לפי חוק חופש המידע.

המסמך אינו מיפרט מהי אותה מיגבלה רפואית למעט "המיגבלה הרפואית מפורטת ברשומה הרפואית אשר הנה חסויה כדין". מעיון באותו מיסמך רפואי עולה שכאמור האישור ניתן על ידי דר' אבני שרישיונו נשלל בתאריך 23.2.2021.

...

משלא התייצב הנאשם לדיון ולא הגיש מסמך רפואי ערוך כדין, ובהתאם לסמכות לפי סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, החלטתי ליתן פסק דין בהיעדר ונימוקיו להלן; טיעוני הנאשם: מכלל המסמכים שצירף הנאשם לבקשותיו השונות עולות למעשה שתי טענות מרכזיות, האחת- חוקיותן ותקפותן של תקנות שעת החירום, וטענתו השנייה- נוגעת לעצם הצגת האישור הרפואי.

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל את המסמך הרפואי להוכחת הפטור מעטיית מסיכה.

סוף דבר מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו בגין אי עטיית מסיכה.