במקרה שלפנינו, עולה השאלה האם הנתבע הטעיה את התובעת במסירת מידע שגוי שהוביל אותה להגיש את תביעתה לקיצבת זקנה לאחר שלוש שנים מיום הגעתה לגיל פרישה ועל כן עומדת לה הזכות לתשלום רטרואקטיבי של קצבת זקנה מיום זכאותה, או שמא אין לקבל את טענת ההטעיה ויש להניח כי התובעת פעלה על דעת עצמה, תוך שהיא מניחה שאי הגשת התביעה בחודש יוני 2016, תזכה אותה, בכל מקרה, בתשלום קצבת זקנה, רטרואקטיבית מיום הפרישה – הנחה שאינה מתיישבת עם הוראות סעיף 296 לחוק.
באשר לפסק הדין אליו הפנה ב"כ התובעת בכתב התביעה ולפיה יש לשלם את הגימלה רטרואקטיבית בהתאם להתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות (דהיינו: 7 שנים) (ב"ל 12992-09-16 שלווה בר יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.7.2018) נציין כי מדובר בפסיקה אזורית וממילא, על פסק דין זה הוגש ערעור מטעם המל"ל ובמסגרת הליך העירעור הגיעו הצדדים להסכמה שפסק הדין מבוטל על כל המשתמע מכך.
...
נזכיר, כי קצבת זקנה הינה מסוג הקצבאות שנועדו למחייתו השוטפת של המבוטח, ואף טעם זה תומך במסקנה המצדיקה תשלום הקצבה באופן רטרואקטיבי לתקופה מוגבלת בלבד (עב"ל (ארצי) 96/03 דוד פריג' - המוסד, 31.12.03).
לפני סיום, סבורים אנו כי ראוי שהנתבע – בתוקף תפקידו ומעמדו כגוף המופקד על הענקת זכויות סוציאליות לציבור – יפעל להרחבת המידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם.
סוף דבר:
התביעה נדחית.
