מסירת מידע לנהנה או יורשיו גם שנים לאחר תום הנאמנות

ביחס לטענה כי הבנק סרב למסור מסמכים לתובעים, מפנה הבנק להתכתבויות שנערכו בינו לבין ב"כ התובעים, מהן עולה כי נכון לאותה עת, טרם הוצאו צוי ירושה או צוי קיום צוואה ביחס לרחל ז"ל וכי לא היה ניתן למסור לתובעים את המידע שהתבקש מצידם, בלא מסמכים מאומתים כדין וזאת בהתאם לחובת הסודות והאמון המוטלת על הבנק כלפי לקוחותיו (ר' נספח 6 לכתב ההגנה).

הבנק הוסיף וטען, כי האחיות הטעו אותו או הציגו לו מצג שוא לפיו הן זכאיות לכספים המצויים בחשבון המשותף; הציגו מצג ביחס לזכאותן למשוך את השיקים הבנקאיים; הציגו מצג שוא לפיו הן מאשרות כי השיקים הבנקאיים אינם נושאים ריבית; התעשרו שלא כדין בגין נטילת כספי אהרון; התרשלו בקיום חובותיהן כלפי הבנק ופעלו בחוסר תום לב. הבנק סבור כי בהנתן שהתובעים הם יורשי האחיות, הם נכנסים בנעליהן כמי שאחראים לנזקים הנטענים ולכן עליהם לשפות את הבנק בגינם.

הינה כי כן, הנסיבות העובדתיות שנסקרו לעיל, מגבשות מסקנה ברורה לפיה התובעים יכלו לברר על אודות זכויות אהרון ואחיותיו בחשבון המשותף, לא רק בסמוך לפטירתו בשנת 1994 ולא רק בשנת 1998 עת ניתנו צוים ביחס לעיזבונו אלא גם בשנת 2001, עת התעורר חשדם שכספיו הגיעו לידי האחיות והגישו תובענה בשל כך. העובדה כי התובעים לא מיצו אף אחת מהזדמנויות אלו לשם עריכת הבירור הנידרש ביחס לזכויות המנוח והאחיות, אינה מאפשרת להחיל בעיניינם את החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

ביחס לטענת התובעים לפיה גם לאחר פניותיהם הסתיר מהם הבנק מסמכים רלוואנטיים, טענה זו אין בה ממש לאור העובדה שהתובעים לא פנו לבנק בסמוך למועד בו ניתן צו הירושה וקיום הצוואה בעיניינו של המנוח (בשנת 1998) ואף לא במועד שבו היתוודעו לשיק הבנקאי ששמש לרכישת הווילה בהרצלייה מכספי אהרון, אשר נמשך מהבנק ועליו מופיעים פרטי הבנק (בשנת 2001 - ר' סעיף 10 בנספח 31 וכן נספח 32 ג', לתצהיר התובעת 3).

ככלל, עילת תביעה המבוססת על יחסי נאמן-נהנה תיתגבש במועד שבו היתה כפירה של הנאמן בקיומם של יחסי הנאמנות, או במועד שבו אירעה הפרה של חובותיו של הנאמן, שהובאה לידיעתו של הנהנה (ראו למשל: ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן (29.6.03) סעיף 17; ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (מאגרים, 19.4.12) סעיף 29; ע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עריית פתח-תקוה (מאגרים, 16.2.06)).

...

לכן, אינני מקבלת את ההודעה לצד שלישי ודינה להידחות.

סוף דבר לנוכח כל האמור אני מורה כדלקמן: הבנק ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, את סכומי הריבית בהתאם לשיעור ריביות בנק ישראל על פיקדונות שבועיים בתקופה הרלוונטית, בגין סכום השיקים הבנקאיים שהונפקו לפקודת מלכה (3,000,000 ₪) לתקופה שמיום 19.11.06 ועד ליום 7.10.14, כאשר ביחס לתקופה מיום 19.11.06 עד ליום 5.12.06 יופחת 50% מהסכום בשל אשם תורם.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

קרי בהנתן שאין פרויקטים ייעודיים לשותף כזה או אחר ומשכך כל שותף נהנה או שלא נהנה מחלקו היחסי במכירות השותפות.

עוד נטען כי דרישה זו ולפיה המסמכים יהיו רלוואנטיים לשותף המוגבל, הוספה על מנת שחובת העיון לא תחול על מסמכים הרלוואנטיים רק לשותפים ספציפיים כגון- דוחות לרשויות המס שנמסרו לשותפים אחרים או לשם הדוגמא מסמכים הנוגעים לרישום ירושה שהועברו על ידי שותף כזה או אחר.

עוד נטען כי בנגוד לטענות המשיבה בדיון בפני בית המשפט, הרי שתוקפו של סעיף 2.5 בתוספת משנת 2016, לא פג בתום שנת 2016.

זאת הואיל והוא משמש כמנהל חברת סטונהייג' מאז חודש פברואר 2014, משמש גם כדירקטור חברת צ'סרל שהיא הדירקטורית היחידה במבקשת, הוא היה מעורב משנת 2014 בניהול המבקשת והיה אף זה אשר חתם על התוספת משנת 2016, לאחר שהטיוטה הוצגה לו הוסברה לו והוא נתן עליה הערותיו.

זאת הואיל והמשיבה מהוה אמונאית כלפי המבקשת וכלפי יתר השותפים המוגבלים, מכוח הוראותיו המפורשות של סעיף 29 לפקודת השותפויות, הקובע כי חובתם של כל השותפים היא, בין היתר, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף חשבונות נכונים ומידע שלם בכל עניין הנוגע לשותפות.

עוד נטען כי חובת אמון זו גם הוכרה בפסיקה במסגרתה נקבע כי לשותף, המנהל את עסקי השותפות, יש חובת נאמנות כלפי יתר שותפיו.

נוסף על כך, נטען שגם לגישתו של העד מטעם המשיבה, אליוט, עד לשנת 2019, לא היו כל קושי או בעיות בהעברת המידע בין המשיבה לבין אנשי סטונהייג' וכי היוזמה ל"מסע דייג" נולדה רק בשנת 2019, על ידי דירקטורים שלא היו מעורבים עד לאותה עת בשום צורה ביחסים עם המשיבה והקרן.

...

ריכוז עדותו של גרופמן מלמד כי בכל הנוגע לזכות העיון התגלעה מחלוקת בין השותף הכללי לבין מספר שותפים מוגבלים, באשר השותף הכללי מזה סבר כי אין לאפשר גילוי בכל מסמכי השותפות ואילו השותפים המוגבלים אשר פנו, סברו כי קיימת זכות כאמור.

זאת ועוד, בכל הנוגע למועדים עליהם חלה תוספת זו הרי שאין בידי לקבל את עמדת המשיבה ולפיה תוספת זו חלה רק למחצית השנייה של שנת 2016.

סוף דבר; התביעה מתקבלת – הנני קובעת בהתאמה כי המבקשת רשאית לעיין במסמכים כפי שהתבקשו על ידה, בכפוף לאמור בסעיף 37 לעיל.

בנוסף, היה עליו למסור את המסמכים בסיום הטיפול בתיק ללקוח או ליורשת שלו תוך זמן סביר, והיה עליו להחזיק במסמכים לכל הפחות למשך עשר שנים בהנתן המקובל בתחום עריכת הדין.

כשם שהמנוח לא יכול היה לידרוש עוד כספים אלה לאחר שקבל את מלוא התמורה כך גם היורשת שלו, שבאה בנעליו, לא תוכל לעשות כן. על רקע זה אין בעובדה שהנתבע היתנגד לעדותו של עו"ד מרקוביץ כדי לשנות.

אך גם אם הוראות החוק לא חלות במקרה שכזה, נוכח חלוף זמן ניכר מסיומה של הנאמנות, עדיין יש לגזור מחובת הנאמן לנהוג באמונה את החובה למסור מידע לנהנה על עינייני הנאמנות, בהנחה שהמידע נמצא אצל הנאמן בחלוף השנים, או שניתן להשיגו שלא במאמץ ניכר, ואין סיבה שלא למסור אותו.

שעה שהנאמן מסרב לסייע בקבלת מידע גם כאשר בידיו לעשות כן, הרי שהוא מפר את חובתו, גם אם הפניה מגיעה שנים לאחר תום הנאמנות.

...

התוצאה אני דוחה את טענת התובעת כי על הנתבע לשלם לה 450,000 ₪.

אני דוחה את טענת התובעת כי הנתבע הפר את חובותיו כנאמן שעה שלא שמר על המסמכים הנוגעים לנאמנות שהסתיימה כתשע שנים לפני הגשת התביעה.

אני מקבל את טענת התובעת כי הנתבע הפר את חובתו כנאמן שעה שלא השיב כלל לפנייתה לקבל מידע בעניין הנאמנות, ומחייב אותו לפנות לבנק הרלוונטי כדי לראות האם ברשותו מסמכים הנוגעים בנאמנות.

המבקשים טוענים כי האחים אלמונית ואלמוני ז"ל ניצלו את תום לבם וגרמו לכך שהמנוח יחתום על צוואה שכלל לא הבין על מה חתם.

תיקון ובטול של צו ירושה ושל צו קיום (א) נתן רשם לעינייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו, ואולם, ראה רשם לעינייני ירושה שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לביהמ"ש. "

במהלך כל אותם שנים לא פעלו לידרוש הסברים מאלמוני ז"ל, גם לא כאשר החזיק בנכס, שיפץ והרחיב אותו וכאמור נהנה מפירותיו.

המבקשים כאמור אישרו בפה מלא בפני בית המשפט כי במשך שנים רבות ידעו דבר קיום הצוואה ואף לטענתם ביקשו לקבל העתקה של הצוואה ואולם לא פעלו בענין זה כנדרש, אלא רק לאחר פטירת אחיהם אלמוני ז"ל. הובהר על ידי המבקשים בדיון כי דבר קיום הצוואה היה ידוע להם כבר בסמוך לפטירת אביהם המנוח ודובר בין האחים אפילו במהלך ימי השבעה ואולם לא הובא בפני ביהמ"ש כל נימוק מדוע לא פעלו במשך החודשים, או במהלך השנים הראשונות לאחר פטירת אביהם לקבל מידע רישמי בענין זה, אלא רק בחלוף 13 שנים.

המבקשים לא מוסרים הסבר כלשהוא לשהוי הניכר שבו נקטו במהלך שלוש עשרה שנים וההסבר היחיד שניתן ע"י המבקשת להמתנה נוספת לאחר שכבר קיבלה את צו הקיום קשור להתפשטות נגיף הקורונה : "שנה של קורונה שלא

...

על פני הדברים, דין הבקשה להידחות בשל השיהוי בו נקטו המבקשים.

(377 ( 516/80 לשינסקי נ' שפירט פ"ד ל"ו( בתיק זה שוכנעתי כי המבקשים נהגו בשיהוי קיצוני ובלתי מוצדק של שלוש עשרה שנים, כאשר ההסבר שלהם בדיון חושף גרסה הסותרת את הנימוק שאותו ציינו בבקשה בענין השיהוי.

לאור האמור הבקשה לביטול צו קיום צוואה נדחית על הסף.

דוח כספי של החברה לשנת 1987 - מיסמך זה הוגש אף הוא כראיה מטעם התובעת (נספח יא' לתצהירה) והיא העידה לגביו, כי נימסר לידיה לאחר מות אביה ובתקופה בה התנהלו השיחות הנ"ל שלה ושל אמה, עם מאיר ועם בעלי המניות וידר וז'ק. התובעת העידה, כי דוח כספי זה נימסר לידיה באמצעות עורך הדין של החברה, עו"ד ונגלניק, וצרפה בנספח יא' הנ"ל את צלום המעטפה המצויה בידיה, הנושאת את לוגו משרדו של עורך הדין.

מכל מקום, משציפורה ירשה את מניות מאיר לאחר פטירתו, לרבות על כל המשתמע מכך בהיבט יחסי הנאמנות בין הצדדים אשר ידונו להלן, הרי שממילא היא כבולה כיום ומחויבת בהתחייבויותיו של בעלה המנוח מכוח הסכם המכר כלפי אברהם ויחסי הנאמנות בין מאיר ואברהם בנוגע להסכם מכר זה. באשר לסוג המניות שנרכשו, הרי שלטענת הנתבעות בשנת 1973, מועד ההיתקשרות הנטענת, החזקותיהם של מאיר וציפורה במניות רגילות ובמניות יסוד כללו החזקה של 24.3% ממניות היסוד בחברה ו- 32% מהמניות הרגילות בחברה.

כאמור לעיל, בהתקיימם של יחסי נאמנות, רשאי הנהנה – או יורשתו רינה במקרה דנן, להניח כי נאמנות זו תקפה וקיימת, כל עוד לא נודע לו אודות הפרתה של חובת הנאמנות או כפירת הנאמן בחובה זו. כמבואר להלן, תמונת הראיות הכוללת שהונחה לפני מלמדת, כי למרות חלוף השנים, התובעת לא קיבלה אינדיקאציה כלשהיא מציפורה בדבר הפרה, כפירה בחובת הנאמנות או התכחשות לזכויותיה של התובעת לרישום המניות מושא ההליך על שמה.

דברים דומים נקבעו בע"א 3322/95 גמזו נ' גושן, פ"ד נ(4) 520 (1997): "יחסי נאמנות משפיעים על דיני ההתיישנות בשתיים אלה: ראשית, אמת המידה לזהירות הסבירה הנדרשת לעניין גילוי העובדות המהוות את עילת התביעה נקבעת על יסוד הכלל שבאין מידע סותר רשאי נהנה להניח כי הנאמן ממלא את חובתו...ושנית, תקופת ההתיישנות של תביעה להחזרת הנכס מתחילה רק בתום יחסי הנאמנות. החזקת נאמן בנכס אינה החזקה נוגדת, שכן הנאמן מחזיק בנכס כנאמנו של הנהנה ואין הוא יכול להשמע בטענת היתיישנות, שהיא, למעשה, טענה לבעלות [...] ואולם, כלל זה אינו ישים כאשר הנאמן כופר בהחזקתו את הנכס כנאמנו של הנהנה, או מפר את חובתו כנאמן. במקרים כאלה נולדת עילת התביעה מרגע הכפירה או הפרת החובה, ובכפיפות להוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק מתחילה תקופת ההתיישנות באותו מועד". (שם, בעמוד 526; וראו גם: פסק דיני ב-ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב ז"ל (14.02.2011), שם בפסקה 49).

...

התבטאויותיו של מאיר בנושא זה בשיחה המוקלטת עמו, אשר חלקים ממנה אף צוטטו לעיל, לצד גרסתה של התובעת עצמה בדבר השתלשלות העניינים לאורך השנים, תומכות במסקנה זו, לטעמי ולהתרשמותי באופן מובהק, ומלמדות על מהלך מוסכם ומודע, הן של מאיר והן של אברהם, לכך שהמניות שנרכשו יוותרו בשלב הראשון על שם מאיר וציפורה, כחלק מאחזקתם הכוללת במניות החברה בשיעור כולל של 51%.

במקרה דנן, וכפי שנסקר וצוטט לעיל בהרחבה, אכן הוצגה לבית המשפט תמונת ראיות מגוונת המבססת מסקנה בדבר התקשרותם של מאיר ואברהם בעסקה למכר המניות מושא ההליך וכן הסכמה ביניהם, ובהמשך בין מאיר ליורשותיו של אברהם, כי הבעלות הרשומה במניות שנרכשו תישאר לפי שעה, בשל שיקולים והעדפות כאלו או אחרים של מאיר, על שמם של מאיר וציפורה (היינו, הם יוותרו למרות עסקת המכר עם בעלות רשומה ב-51% ממניות החברה, על כל המשתמע מכך).

נוכח הקביעות לעיל ויישום המסגרת המשפטית הרלבנטית אשר נסקרה אף היא לעיל, נדחית טענת הנתבעות להתיישנות עילות התביעה או לשיהוי בהגשתה.