מסירת מידע בדבר ניסויים בבעלי חיים

רקע ועיקרי השתלשלות העניינים בשנת 1994 נתקבל בכנסת חוק הניסויים בבעלי חיים, שנועד "למצוא את האיזון המתאים בין הצורך להמשיך ולבצע נסויים בבעלי חיים כדי לקדם את המחקר והרפואה, ובין הצורך למנוע נסויים מיותרים ומיזעור הסבל הנגרם לבעלי החיים במהלכם [...] הפיתרון המוצע מאפשר עריכת הניסויים תוך פקוח וניסיון למזער ככל האפשר את הסבל" (דברי ההסבר להצעת חוק צער בעלי חיים, התשנ"ב-1992, ה"ח 2127 (11.3.1992); ראו גם: גיל יוחננוף דיני בעלי חיים 185-169 (2009)).

המערערות הפנו לפרקטיקה הנוהגת במדינות מערביות בנושא, וזו תומכת בטענתן כי אין למסור את שם מוסד המחקר בפילוח מידע לפי היתר לעריכת נסוי בבעלי חיים ספציפיים.

...

משאבים רבים משקיעים המוסדות והחברות במערך הכולל לפני עריכת הניסוי, במהלכו ולאחריו, עד אשר אלה נושאים פרי, ואין לאפשר מצב שבו יפורסם מידע שיאפשר למתחריהם להתחקות באופן קונקרטי אחר התקדמות המחקר אותו עורך מוסד מסוים.

עם זאת, באיזון הכולל של תכליות החקיקה, הזכויות והאינטרסים העומדים על הפרק, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטה שלא לגלות את שם המוסד או החברה שערכו את הניסוי, לצד יתר הנתונים שהוחלט לפרסמם ביחס לכל ניסוי.

ועדיין, נותרת הגנה מינימלית על האינטרסים של מוסדות המחקר, אשר לא מצאנו כי ראוי להתערב בה. אשר על כן, אציע לחברַי לקבל את הערעורים בנוגע לסוגיה שנותרה במחלוקת, במובן זה שהנתון אודות שמות החברות והמוסדות העורכים את הניסויים לא יפורסם, לצד יתר הנתונים שהוחלט לגלותם ביחס לכל ניסוי שאושר.

מכאן החשיבות, אף הצורך, במסירת מידע אודות המתרחש בניסויים בבעלי החיים במוסדות האקדמיים, לציבור.

הוראה סע' 11(א) לחוק הניסויים קובעת כי נסויים בבעלי חיים ייערכו רק על ידי חוקר מוסמך במוסד שאושר על ידי המועצה והוראת סע' 11(ב) מטילה על החוקר לנהל רישומים על פי נוהל שנקבע על ידי וועדת ההיתרים ובסיום הניסוי, ככל שתכלית הניסוי אינו להוראה בלבד, לדיווח לועדה "על תוצאות הניסוי". די אם אומר כי זו ההוראה ויש לעמוד בה תוך הבהרה כי אין מקום להדרש, במסגרת העתירה, למשמעות של ההיגד "תוצאות הניסוי" אם מכוון הוא לגורל בעלי החיים שהשתתפו בנסוי או לתוצאה/התשובה המדעית של הניסוי אף לא לטענות המשיבה 3 בדבר הסייגים שיש בהם כדי למנוע מתן מידע זה גם אם ירוכז.

...

העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).

משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.

סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

מכאן החשיבות, אף הצורך, במסירת מידע אודות המתרחש בניסויים בבעלי החיים במוסדות האקדמיים, לציבור.

הוראה סע' 11(א) לחוק הניסויים קובעת כי נסויים בבעלי חיים ייערכו רק על ידי חוקר מוסמך במוסד שאושר על ידי המועצה והוראת סע' 11(ב) מטילה על החוקר לנהל רישומים על פי נוהל שנקבע על ידי וועדת ההיתרים ובסיום הניסוי, ככל שתכלית הניסוי אינו להוראה בלבד, לדיווח לועדה "על תוצאות הניסוי". די אם אומר כי זו ההוראה ויש לעמוד בה תוך הבהרה כי אין מקום להדרש, במסגרת העתירה, למשמעות של ההיגד "תוצאות הניסוי" אם מכוון הוא לגורל בעלי החיים שהשתתפו בנסוי או לתוצאה/התשובה המדעית של הניסוי אף לא לטענות המשיבה 3 בדבר הסייגים שיש בהם כדי למנוע מתן מידע זה גם אם ירוכז.

...

העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).

משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.

סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

מכאן החשיבות, אף הצורך, במסירת מידע אודות המתרחש בניסויים בבעלי החיים במוסדות האקדמיים, לציבור.

הוראה סע' 11(א) לחוק הניסויים קובעת כי נסויים בבעלי חיים ייערכו רק על ידי חוקר מוסמך במוסד שאושר על ידי המועצה והוראת סע' 11(ב) מטילה על החוקר לנהל רישומים על פי נוהל שנקבע על ידי וועדת ההיתרים ובסיום הניסוי, ככל שתכלית הניסוי אינו להוראה בלבד, לדיווח לועדה "על תוצאות הניסוי". די אם אומר כי זו ההוראה ויש לעמוד בה תוך הבהרה כי אין מקום להדרש, במסגרת העתירה, למשמעות של ההיגד "תוצאות הניסוי" אם מכוון הוא לגורל בעלי החיים שהשתתפו בנסוי או לתוצאה/התשובה המדעית של הניסוי אף לא לטענות המשיבה 3 בדבר הסייגים שיש בהם כדי למנוע מתן מידע זה גם אם ירוכז.

...

העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).

משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.

סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

פסק הדין נתן תוקף להסכמות הצדדים, והוא קבע הוראות בדבר מסירת פרטי מידע שונים שהתבקשו לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, בהם גם רשימת החברים בועדות שפועלות במוסדות וגופים שונים ומאשרות ביצוע נסויים בבעלי חיים.

...

החל מהחריגה מלוחות הזמנים למתן החלטה בבקשת חופש המידע בצורה ניכרת; המשך במתן הסכמות וכדי מתן פסק דין בבית המשפט מבלי לברר עד תומו את המצב העובדתי לאשורו; וכלה בכך שעל אף שהגיעו למסקנה שנפל פגם בהסכמתם ושלא ניתן לעמדתם לקיים את פסק הדין כלשונו במועדים הנקובים בו, וזאת זמן קצר לאחר מתן פסק הדין, הם הגישו את הבקשה לביטול פסק הדין רק לאחר שהוגשה הבקשה למתן צווים לפי פקודת בזיון בית משפט והתקיים דיון בבקשה זו. לא זו ההתנהלות המצופה מרשות מנהלית; לא זו רוחו של חוק חופש המידע ותכליותיו.

כנזכר אין בהחלטה זו כדי לבטל את החלטתי מיום 14.3.2017, בעניין החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

נוכח ביטול פסק הדין, שאת אכיפתו מבקשים העותרים במסגרת הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, נשמט הבסיס תחת בקשה זו והיא נדחית.