מסירת כתבי בי דין לנציג חברה זרה

מבקשי האישור ניסו להמציא את כתבי הטענות לפי תקנה 500(7) לתקנות הישנות, הקובעת שבית משפט רשאי להתיר המצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". ביום 2.6.2016, נעתר בית המשפט המחוזי (הרשמת ה' סילש) והתיר למבקשי האישור להמציא מחוץ לתחום את בקשת האישור לחברות הזרות.

בד בבד ובהתאם לתקנה 482 לתקנות הישנות, מבקשי האישור הגישו בקשה להכיר במסירת כתבי הטענות "למורשה בהנהלת עסקים" בישראל מטעם מי שהיא המשיבה 3 בבקשות רשות העירעור דנן, חברת Panasonic Corporation (להלן: פנסוניק).

בהסדר הדיוני ציינו הצדדים כי בעקבות הסדר הפשרה, פנסוניק ומבקשי האישור הגיעו להסכמה שבהתאם לתקנה 477 לתקנות הישנות, מסירת בקשת האישור למשרד עורכי דין בישראל תיחשב כהמצאה כדין לעורכי דין מטעם פנסוניק.

טקומסה מפרטת שהסיבה שבעטיה המחוקק ראה לנכון להעניק לבית משפט את הסמכות לדחות הסדרי פשרה היא לצורך היתמודדות עם "בעיית הנציג"; בתוך כך, טקומסה הדגישה שאין באירועים שהתרחשו לאחר כריתת הסדר הפשרה כדי להקים "בעיית נציג בדיעבד". לכן, לטענת טקומסה, אירועים מאוחרים למועד הגשת הסדר הפשרה אינם יכולים לשנות את היותו "ראוי, הוגן וסביר" כדרישת סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

...

בתגובה, חלק מהחברות הזרות עתרו לביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום; ובסופו של דבר, ביום 18.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום ביחס לכל החברות הזרות.

אין בידי לקבל טענה זו. בקשת האישור הומצאה למורשה מטעם פנסוניק בהתאם לתקנה 477 לתקנות הישנות והיא הוגשה בהתאם לדרישות הפורמליות ולכללים הפרוצדורליים הקיימים בדין.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור ב-רע"א 2296/19 נדחית.

עניינה של החלטה זו: בקשת התובעת לקבוע כי מסירת כתב התביעה שבוצעה לידי הנתבעת 3, מהוה אף המצאה כדין בעיניינה של הנתבעת 2, שהנה חברה זרה, שמקום מושבה בחו"ל, וכי הנתבעת 3 הנה מורשית לקבלת כתבי בי-דין מטעם הנתבעת 2, בהתאם לתקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע''ט-2018 (להלן: ''התקנות החדשות'').

ביום 14.10.21 הוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעת 3, תוך שהנתבעת 3 ציינה כי היא אינה הנציגה של הנתבעת 2 בכל הנוגע להמצאת כתבי בי-דין בישראל, ומשכך ביקשה להורות לתובעת לבצע מסירה כדין לידי הנתבעת 2.

...

אשר למבחן אינטנסיביות הקשר, נקבע כי יש לבחון האם הקשר בין הנמען למורשה הנטען הינו ברמת אינטנסיביות כזו, המביאה למסקנה שהמורשה הביא לידיעת הנמען את עובדת הגשת התביעה כנגדו.

על פי מבחן זה יש לבחון האם רמת האינטנסיביות של הקשר בין המורשה הנטען לנמען, יכולה לבסס למסקנה, כי המורשה יביא לידיעת הנמען את עובדת הגשת ההליך כנגדו.

ודוק, גם אם הנתבעת 3 לא היתה עושה כן, עדיין ניתן לקבוע כי מדובר בקשר אינטנסיבי דיו, המוליד מסקנה שהנתבעת 3 תביא לידיעת הנתבעת 2 את עובדת קיומו של ההליך.

אנמק; נראה כי תקנה 163(ג) לתקנות החדשות למעשה מחליפה במידה מסוימת את תקנה 482(א) לתקנות הישנות, שדנה בהמצאה למורשה עסקים (ראו בעיניין זה ת"א (מחוזי מרכז) 65121-10-21 תומר זרובבל נ' עופר רז (נבו 18.1.22)), אם כי הנוסח מעט שונה שכן המונח "מורשה עסקים" אינו מופיע בתקנה החדשה ובמקומו צוין כי על התביעה להיות נוגעת ל"אותו עניין" שלשמו הוסמך הנציג בארץ מטעם הנתבע הזר (ת"א (מחוזי ת"א) 1354-07-20 בראד מילס נ' משה חוגג (נבו 18.3.21) (להלן: עניין מילס)).

אציין כי בעיניין בר און אמנם התקבלה הבקשה להמצאה באמצעות נציג החברה, אולם צוין כך: "המקרה דנן אינו נופל לגדר החריגים שהובאו בפסיקה, היינו לא מדובר במקרה בו משרד עו"ד  גרוס אינו מייצג את הנתבעת בכל הליך משפטי אחר, או כי יפוי הכח הוגבל (מראש ולא בדיעבד)  להגשת בקשות בסוגיית הסמכות וכיו"ב – שהרי משרד עו"ד גרוס אוחז ביפוי כח "מלא" לייצג את הנתבעת בתביעות השבוב השונות (לרבות בגין הארוע נשוא תיק זה) המתינהלות בבית משפט השלום בתל אביב, ופועל בהתאם דה פאקטו.

נאמר כך: "הפסיקה הכירה באפשרותו של נתבע מחוץ למדינה להגביל את ייפוי הכוח של עורך דינו בישראל כך שהלה לא יהיה מוסמך לקבל עבורו כתבי בי-דין. הטעם לכך, כפי שהוסבר בפסיקה, נעוץ בדיני השליחות, אשר מכוחם פועל עורך דין המייצג את שולחו, ולפיהם יש לפרש את הקף שליחותו של עורך הדין על-פי לשון מיסמך הרשאתו ואומד דעתו של הלקוח-שולחו, תוך העדפת האנטרס שלו על-פני עניינם של צדדים שלישיים [...] משכך, נפסק כי כאשר קיימת הוראה ספציפית ומפורשת בייפוי הכוח אשר מגבילה כאמור את הרשאתו של עורך הדין בדבר קבלת הימצאות, הרי שאין די במסירת כתבי בי-דין לעורך הדין כדי להוות המצאה כדין עבור לקוחו" (רע"א 6484/19 וקנין נ' רביבו, פסקה 10 (2.12.2019)).

...

באשר למבחן אינטנסיביות הקשר אני סבורה כי עצם העובדה שעו"ד וינברג מייצג את החברה באחד מהתיקים שאוחדו, אינה מספיקה לבדה כדי לעמוד במבחן האינטנסיביות של הקשר.

(ההדגשות שלי – נ.מ.ש) בענייננו ייפוי הכח כאמור הוגבל מראש, עוד בטרם הוגשה התביעה שבעניינה מוגשת בקשה זו. לאור האמור לעיל, ולאחר שלא שוכנעתי כי מטרת ההגבלה היתה מתוך מניע של התחמקות מן הדין, אינני סבורה כי יש להכשיר את המצאת כתב התביעה לידי עו"ד וינברג בניגוד להגבלה המפורשת בייפוי הכוח.

הבקשה נדחית.

בהתייחס לתקנה 163(ג) לתקנות, הפנו המשיבות 1 ו – 3 ללשון התקנה, אשר קובעת כי על מנת שניתן יהיה לבצע המצאה מסירה של כתבי בי דין לנמען שאינו מתגורר בישראל, על אותו נמען להיות בעל נציג ישראלי המייצג אותו באופן קבוע בקשר עם ענייניו בישראל, ותנאי זה אינו מתקיי בעניינינו.

באשר לפורום הנאות, טענו, כי לא מיתקיים ביחס לחברה הזרה מבחן מירב הזיקות, שכן, מקום כריתת ההסכם ומקום ביצוע העבודה היה בניגריה; המבקש עצמו התגורר בניגריה, וניגריה היא כאמור לעיל, גם מקום מושבה של החברה הזרה; שפת ההסכם – אנגלית; מקום תשלום המיסים היה בניגריה והתמורה שולמה למבקש במטבע זר. אשר להחלטתי על מנת שיהיה ניתן להתיר למבקש להמציא את כתב התביעה לחברה הזרה באמצעות המשיבות 1 ו- 2, על המבקש להניח תשתית ראייתית לכך שלחברה הזרה יש נציג מטעמה בישראל המייצג אותה באופן קבוע בקשר לעניינה בישראל.

...

אקדים אחרית לראשית ואציין בפתח החלטתי, כי לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה, ולהלן טעמיי לכך.

בפי המבקש טענה כי יש לראות במשיבות 1 ו- 3 מעסיקות במשותף ביחד עם החברה הזרה, ואציין כבר בשלב זה, כי לאור כתב המינוי מיום 17.12.2015 שניתן ע"י מר ברקוביץ מטעם הנתבעת 3, מן הראוי לברר טענה זו במשיור היחסים שבין המבקש לבין המשיבות 1 ו- 3, ואולם, גם אם יסתבר, לאחר שמיעת הראיות בתיק, כי אכן מדובר במקרה בו יש להחיל את דוקטרינת מעסיקים במשותף, ואיני מחווה על כך דעה בשלב מוקדם זה, אין בידי לקבל כי הדבר מספיק כדי למלא את דרישת תקנה 163(ג).

בהיעדר תשתית ראייתית כלשהי לכך שהמשיבות 1 ו- 3 משמשות כנציגותיה של החברה הזרה בישראל, אין מנוס מדחיית הבקשה.

ביום דיון האמור, ניתנה החלטה לפיה על הנתבעת למסור תגובה, במסגרתה היא תעלה את כל טענותיה, הן לעניין האפשרות שהיא הכתובת למסירת כתבי טענות, והן טענות לגופו של כתב התביעה.

משכך, הנתבעת מציעה כי בית המשפט יפנה לחברת בוקינג העולמית בכדי לברר האם ברצונה להתייחס לסוגייה זו. דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות על צורפותיהם ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הטענות כנגד הנתבעת להיתקבל במובן זה שהיא הכתובת להמצאת כתבי בי דין לחברת בוקינג.

בעיניין תרו האמור, נקבע כי ישנם שלושה תנאים הצריכים להתמלא, על מנת שהנתבעת תוכל לשמש כנציגה של חברת בוקינג העולמית והם כדלקמן: הראשון, הוא טיב הקשר בין החברה הישראלית לבין החברה הזרה; השני, מצריך שתחומי הקשר של החברה הישראלית יהיו באותם עניינים של החברה הזרה; השלישי, מצריך שמשך הקשר בין החברה הישראלית לחברה הזרה יהיה קשר מתמשך, באופן קבוע (שם, עמוד 17 לפסק הדין).

במקרה שלפנינו, יש לבחון האם הנתבעת יכולה לשמש כנציג לשם המצאת כתבי בי-דין לחברת בוקינג העולמית.

...

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי הנתבעת, שנדונה בפני בית המשפט המחוזי, בהליך רת"ק 10589-04-22, בה הנתבעת טענה כי התביעה דנן לא הוגשה נגד חברת בוקינג.קום ישראל הזמנות למלונות אונליין בע"מ, אלא נגד חברת בוקינג העולמית, ועל כן יש לקבל את הערעור.

משכך, הנתבעת מציעה כי בית המשפט יפנה לחברת בוקינג העולמית בכדי לברר האם ברצונה להתייחס לסוגייה זו. דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות על צורפותיהם ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הטענות כנגד הנתבעת להתקבל במובן זה שהיא הכתובת להמצאת כתבי בי דין לחברת בוקינג.

מכל האמור לעיל עולה כי המצאת כתבי הטענות לנתבעת בוצעו כדין, כאשר זאת משמשת כ"נציגה" של חברת בוקינג העולמית.

אני קובע את התיק לתז"פ ליום 5.6.23.