מסירת הודעה על עבירות תעבורה

באשר למקרה שלפני, המחוקק קבע בסעיף 239א( א) לחוק סדר הדין הפלילי כי בעבירות תעבורה ניתן למסור הודעה על העבירה או הזמנה לחקירה, ובילבד שאין המדובר בתאונת דרכים .

...

מסקנה - אין לומר שמדובר באותו מעשה עבירה ועל כן אין סיכון כפול והטענה לבטול כתב אישום מהטעם הנ"ל נדחית.

הטענה בדבר הגנה מן הצדק באשר לטענה שיש לבטל את כתב האישום בגין העובדה שהנאשם לא הוזמן לחקירה בגין העבירה של נהיגה בזמן פסילה , גם היא דינה להידחות.

סיכומו של דבר הבקשה לביטול כתב אישום על בסיס טענות של סיכון כפול או הגנה מן הצדק , נדחית.

ולהלן הנימוקים: הדין סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע: "עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעיניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה." "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שבקש להשפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)". סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו". בתת"ע (תעבורה י-ם) 5103-02-20 מדינת ישראל נ' אליהו נחום ניהול בע"מ (נבו 02.07.20), כב' השופט מהנא צטט בהחלטתו מתוך ע"פ 3584/98 מדינת ישראל נ' הרצל אביב שם נקבע כי "תקופת ההתיישנות היא אכן בת שנה אחת אולם מניינה הוא מיום הגשת הבקשה להשפט. עד אז- אם התובע לא בחר להאשים בגינה ושלח הודעת תשלום קנס – אין העבירה כלל אינה מצויה "בערוץ" של העמדה לדין ודין ההתיישנות כלל אינו חל עליה.

לאחר מסירת הודעה על הרצון להשפט, על המאשימה לשלוח למבקש הזמנה תוך שנה מיום קבלת הודעתו.

...

דיון והכרעה לאחר שהקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי במוצגים ובתיק בית המשפט, החלטתי לדחות את הבקשה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התביעה נשאה בנטל להוכיח שהזמנה לדין שוגרה במהלך השנה מיום שיגור הבקשה להישפט למפנ"א. ועל כן, החלטתי לדחות את הבקשה.

ולהלן הנימוקים: הדין סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע: "עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעיניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה." "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שבקש להשפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)". סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו". בתת"ע (תעבורה י-ם) 5103-02-20 מדינת ישראל נ' אליהו נחום ניהול בע"מ (נבו 02.07.20), כב' השופט מהנא צטט בהחלטתו מתוך ע"פ 3584/98 מדינת ישראל נ' הרצל אביב שם נקבע כי "תקופת ההתיישנות היא אכן בת שנה אחת אולם מניינה הוא מיום הגשת הבקשה להשפט. עד אז- אם התובע לא בחר להאשים בגינה ושלח הודעת תשלום קנס – אין העבירה כלל אינה מצויה "בערוץ" של העמדה לדין ודין ההתיישנות כלל אינו חל עליה.

ומכאן לענייננו אין מחלקת בין הצדדים כי העבירה המיוחסת לנאשם הנה עבירה מסוג הודעת קנס מיום 01.09.20 שנמסרה ביד לנאשם וכי כתב האישום הוגש ביום 08.06.22.

...

דיון והכרעה לאחר שהקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בתגובות בכתב וכן בתיק בית המשפט, החלטתי לקבל את הבקשה.

כמו כן, כי הוגשה בקשה להישפט ובית המשפט נעתר לבקשה ביום 08.08.21.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני לקבוע כי המאשימה לא נשאה בנטל ועל כן החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול כתב האישום.

ולהלן הנימוקים: הדין סעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע: " היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צלום רכב כאמור בסעיף 27א לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעיניינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן: (1) ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה...." בהתאם לתקנה 44א לתקנות: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן" סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו". בתת"ע (תעבורה י-ם) 5103-02-20 מדינת ישראל נ' אליהו נחום ניהול בע"מ (נבו 02.07.20), כב' השופט מהנא צטט בהחלטתו מתוך ע"פ 3584/98 מדינת ישראל נ' הרצל אביב שם נקבע כי "תקופת ההתיישנות היא אכן בת שנה אחת אולם מניינה הוא מיום הגשת הבקשה להשפט. עד אז- אם התובע לא בחר להאשים בגינה ושלח הודעת תשלום קנס – אין העבירה כלל אינה מצויה "בערוץ" של העמדה לדין ודין ההתיישנות כלל אינו חל עליה.

...

דיון והכרעה לאחר שהקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בתגובות בכתב וכן בנספחים, החלטתי לקבל את הבקשה.

יתר המועדים אליהם הפנתה המאשימה, שלא הוכחו, אין בהם להשליך על המועד הרלוונטי לחישוב, הנ"ל. לאור האמור החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות.

ולהלן הנימוקים: הדין סעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע: " היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צלום רכב כאמור בסעיף 27א לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעיניינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן: (1) ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה...." בהתאם לתקנה 44א לתקנות: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן" סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו". בתת"ע (תעבורה י-ם) 5103-02-20 מדינת ישראל נ' אליהו נחום ניהול בע"מ (נבו 02.07.20), כב' השופט מהנא צטט בהחלטתו מתוך ע"פ 3584/98 מדינת ישראל נ' הרצל אביב שם נקבע כי "תקופת ההתיישנות היא אכן בת שנה אחת אולם מניינה הוא מיום הגשת הבקשה להשפט. עד אז- אם התובע לא בחר להאשים בגינה ושלח הודעת תשלום קנס – אין העבירה כלל אינה מצויה "בערוץ" של העמדה לדין ודין ההתיישנות כלל אינו חל עליה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי ובחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, החלטתי לדחות את הבקשה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התביעה נשאה בנטל להוכיח שהזמנה לדין שוגרה במהלך השנה מיום שיגור הבקשה להישפט למפנ"א. ועל כן, החלטתי לדחות את הבקשה.