מסירת הודעה מוקדמת בימים קלנדריים

בפועל, ניתנה לה הודעה מוקדמת של תשעה ימים קלנדריים.

אנו מקבלים את גרסת התובעת, כי הודעה על פיטוריה נימסרה לה בעל פה על ידי טובי בשיחה ביניהם ביום 5.2.13 מבלי שנערך לה שימוע, כאמור (סעיף 14 לתצהירה).

...

גרסתה של התובעת כי מעולם לא חלה ירידה במכירות שלה (עדותה בעמוד 18 לפרוטוקול), לא מקובלת עלינו בשים לב לנתונים שהציגה הנתבעת.

משכך, יש לדחות את התביעה שעניינה פיצוי בשל פיטורים משיקולים לא ענייניים.

סיכום אנו מחייבים את הנתבעת, תוך 30 ימים מעת שיומצא לה פסק דין זה, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 25,427.15 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.8.2009.

בנסיבות אלה, בשים לב לכך שהתובע היה עובד יומי ועבד 25 חודשים, היה עליו ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת בת 21 ימים קלנדריים (סעיף 4(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001), שהם 18 ימי עבודה.

דו"ח שירות התעסוקה הוא דיווח שנימסר לרשויות המדינה ונדרשת תשתית ראייתית רחבה ומשכנעת על מנת לקבוע את אשר מבקש התובע, היינו כי הנתבעת דיווחה דיווחי שקר לרשויות.

...

בנסיבות אלה, דין התביעה ברכיב זה להתקבל, בהתאם לחלקיות משרתו של התובע.

לאור הוראות הדין והצהרת התובע בישיבת הקד"מ, דין התביעה ברכיב זה להידחות בשל התיישנות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי.

מפנה אותך לתלוש פברואר 2014 , יש 28 ימים קלנדריים, בפועל לפי אישור המחלה ואתה היית במחלה עד לתאריך 10.2.2014 כאשר בתלוש מופיע שעבדת 18 ימים, לפי הטענה שלך אתה עבדת תוך כדי שהיית בחופשת מחלה ? לא הבנתי מה אתה מתכוון.

נסיבות סיום יחסי העבודה וזכאות התובע להפרשי שכר ופיצויי פיטורים אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת, אלא שהתובע טוען כי מדובר בהתפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה המזכה בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים), ואילו הנתבעת טוענת כי התובע נטש את עבודתו בנתבעת, ולא זו בלבד שאינו זכאי לפצויי פיטורים, אלא שאף יש לחייבו בדמי הודעה מוקדמת בגין אי מסירת הודעה מוקדמת טרם נטישתו.

...

יוער, כי תחשיב הנתבעת על פי 11 ימי הבראה בלבד אינו מביא בחשבון את וותקו של התובע בנתבעת, ומשכך דינו להידחות.

סיכום לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד מסירת פסק דין זה לידיה, את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 900 ₪; פיצויי פיטורים בסך 4,969 ₪; הפרשי שכר בסך 750 ₪ (300 ₪ בגין חודש 6/2015 ו- 450 ₪ בגין חודש 7/2015); פיצוי בגין היעדר הפרשות לפנסיה (תגמולי מעסיק) בסך 1,128 ₪; דמי הבראה בסך 1,225 ₪; פדיון חופשה בסך 2,880 ₪.

התובעת זכאית ל-37% משכרה כפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת (11 ימים קלנדריים מתוך 30 יום), ובסך הכול זכאית התובעת לפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 2,590 ₪.

לא עלה כי בין הצדדים נתגלעו מחלוקות, אשר עומדות ביסוד טעם הטלת החובה על מסירת ההודעה על תנאי עבודה – כך , לא הייתה מחלוקת על גובה שכרה של התובעת, על אורך יום העבודה ויום המנוחה השבועי, על הזכויות המגיעות לה וכו'.

...

הנתבעת לא פעלה כן. ס' 13א(ב) לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן - (1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור.

התובעת טוענת לזכאות לדמי הבראה בסך של 1,890 ₪ (378 ₪ ערך יומי * 5 ימים) – וכך אני קובעת.

פיצוי בגין הפרש תשלום דמי לידה ושמירת הריון לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין שמירת הריון, שכן ממילא התשלום בגין שמירת הריון מכוסה במסגרת הפיצוי שקיבלה התובעת בגין הפסד שכר עבודה.

משכך, נדחית התביעה בגין רכיב זה. סוף דבר הנתבעת 3 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים(בסוגריים – הסכום בו תישא ביחד ולחוד עם הנתבע 1 או הנתבעת 2): פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 2,590 ₪.

ביום 31.3.16 הודיעה חברת פלאפון כי קו הטלפון שהוצהר כי הוא של התובע אינו בחברת פלאפון ועל כן אינה יכולה למסור פרטים לגבי הבעלים של אותו קו. בהמשך, לגבי קו הטלפון שנטען כי הוא של הנתבע, פלאפון הודיעה בהמשך כי המנוי שייך ל"עבודות גינון אחמד מסעוד עלי ת.ז..

תמורת הודעה מוקדמת בסך 740 ₪ (כעובד בשכר, התובע היה זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בת 16 ימים קלנדריים (סעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001), שהם 4 ימי עבודה).

...

מסקנה זו מתיישבת עם נתון אחר העולה מפירוט השעות והוא שהתובע לא עבד בחודש פברואר 2014 ובחודשים אחרים עבד ימים בודדים (יום אחד ביולי 2013 – 18.7.13; 8 ימים באוגוסט 2013, 17 ימים בספטמבר 2013, 5 ימים באוקטובר 2013, 9 ימים בנובמבר 2013, יום אחד בדצמבר 2013 – 5.12.13, יום אחד בינואר 2014 – 5.1.14, 13 ימים במרץ 2014, 19 ימים באפריל 2014, 20 ימים במאי 2014, 13 ימים ביוני 2014, 10 ימים ביולי 2014, 4 ימים באוגוסט 2014, יום אחד בספטמבר 2014 – 29.9.14, 3 ימים באוקטובר 2014 ושלושה ימים בנובמבר 2014).

בנסיבות העניין, בשים לב למחלוקת שבין הצדדים לגבי עצם העסקתו של התובע, הנתבע ישלם לתובע פיצויים בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בכתב ואי מסירה תלושים, בסך 10,000 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיף 15 לפסק הדין.