מסירת הודעה לנושה בדבר ביטול ערבות

לעמדת התובעות, ערבותו של הנ"ל לא פקעה ולא בוטלה בשום שלב וגם אם ניתנה הודעה על ידו באמצעות ב"כ ביום 4.3.19 הרי שההודעה יכולה לחול רק על חיובים עתידים לבוא נוכח לאותו מועד - דבר שאינו מיתקיים במקרה זה. השאלה העיקרית העומדת לדיון היא: מתי בוטלה הערבות בנסיבות תיק זה והאם המועד בו יקבע בית המשפט כי הערבות בוטלה פוטר את הנתבע מסכומי התביעה כולם או מקצתם? סעיף 15(א) לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967 (להלן - חוק הערבות) קובע כי : "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שניגרם לו עקב הביטול". בת"א (חיפה) 63657-11-17 טל הל יסכה בע"מ נ' אמיר יוסי חקלאות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 19.7.20) קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כב' השופטת למלשטרייך – לטר, כי סעיף 15(א) לחוק הערבות דן במערכת היחסים שבין הערב לבין הנושה, וככזה עורך הבחנה ברורה בין ערבות לחוב קיים לבין ערבות לחוב עתיד לבוא.

בית המשפט הבהיר ביטול הערבות יכול להעשות אך ורק ביחס ל"חוב עתיד לבוא" וזאת על פי הודעה בכתב שתמסר על ידי הערב לנושה, תוך איבחנה בין חיוב שטרם נוצר (דהיינו החיוב עצמו) ובין חיוב שטרם הגיע מועד ביצועו/פרעונו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ביחס לנתבע 3.

בשים לב לכל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: מספר הסעיף בפסק הדין הסכום שנפסק הערות והוראות לעניין הפרשי הצמדה וריבית/ריבית פיגורים סעיף 15 425 ₪ הסכום כולל מע"מ ועליו יש להוסיף ריבית פיגורים על פי הוראות ההסכם מהמועד שהיה קבוע לתשלום כל חיוב ועד התשלום המלא בפועל; סעיף 16 88,045 ₪ הסכום כולל מע"מ ועליו יש להוסיף ריבית פיגורים על פי הוראות ההסכם מהמועד שהיה קבוע לתשלום כל חיוב ועד התשלום המלא בפועל; סעיף 17 16,363 ₪ הסכום כולל מע"מ ועליו יש להוסיף ריבית פיגורים על פי הוראות ההסכם מהמועד שהיה קבוע לביצוע כל חיוב ועד התשלום המלא בפועל; סעיף 18 63,180 ₪ כולל מע"מ. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (9.9.19) ועד התשלום המלא בפועל; סעיף 19 28,761 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בהליכי הפינוי - כולל מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה כאן (9.9.19) ועד התשלום המלא בפועל; סעיף 19 1,314 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה בהליכי הפינוי.

בנוסף, בשים לב לתוצאה אליה הגעתי אל מול סכום התביעה המקורי ויתר הנסיבות אני מורה כי הנתבע 3 יישא בהוצאות התובעות ובשכר טרחת עורכי דינן בגין הליך זה בסך כולל של 25,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הטענה לביטול הערבות ביטול ערבות יש לבצע בדרך המוגדרת בסעיף 15 לחוק הערבות תשכ"ז- 1967: "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא, רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל את ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה". מכאן, שהודעה של הערב על "ביטול הערבות" לאחר שכבר נוצר חוב של הנערב כלפי הנושה, אינה בעלת תוקף כלשהוא, בין אם ניתנה בעל פה ובין אם בכתב; רק ויתור מפורש של הנושה, הנמסר לערב בכתב או באופן שלא ניתן לחלוק עליו ראייתית, יכול לשחרר אותו מחבותו כלפי החוב הקיים במועד הוויתור, ו/או על החוב שיצטבר בעתיד.

ברי כי התובעת לא העלתה על דעתה, במצב דברים זה, לוותר על הערבות, או להתנהל מכאן ואילך מול החברה, באמצעות חברת הבת שיווק, ללא ערבים, ואף הנתבע לא העלה על דעתו בזמן אמת אפשרות כזאת.

...

לפיכך הטענה להגדלת האובליגו ללא ידיעת הנתבע נדחית מחוסר מהימנות ומחוסר נפקות משפטית.

לפיכך אני דוחה את הטענות לחוסר יריבות בין הצדדים ולמילוי שטר החוב ע"י התובעת בניגוד להרשאה.

סיכום לפיכך אני קובעת כי החוב החברה לתובעת הינו בהתאם להחלטת המפרק בתיק הפירוק, היינו מעל סכום השטר שמילאה התובעת בשנת 2018.

זאת כאשר לא חל שום שינוי במצב הביטחונות שהנתבעים מסרו לבנק, ולהיפך, מאוחר יותר היתממשו אכן חששות הבנק, הוגשה בקשה לפירוק הנתבעת 1, הוטלו עליה עיקולים וחולטו ערבויות בנקאיות לצדדים שלישיים, דבר שהצדיק העמדת כל החוב בחודש נובמבר 2018 לפרעון מיידי.

סעיף 15 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, מחייב לצורך ביטול ערבות לחיוב עתיד לבוא, ליתן הודעה לנושה על ביטול הערבות.

לא למותר בעיניין זה גם להפנות לפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 43233-10-17 נעאמנה פהמי נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ [ניתן ביום 26.6.2018], לפיה גם אם מוכחת הפרת חובת הגילוי על פי הוראות המפקח על הבנקים, אין הדבר גורר באופן אוטומאטי את בטלות הערבות, אלא יש לבחון עד כמה הפרת החובה פגעה ביכולת הערב להסכים לערוב ולהבין את תנאי הערבות (וראה: ע"א 4415/03 אהרנשטם נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ, פ"ד נט (1) 799, 814 (2004)).

...

הטענה בדבר זהות הערבים בערבויות עליהן חתמו הנתבעים וחובות הגילוי בהן אני דוחה את טענת הנתבעים כי הערבות המתמדת עליה חתמה הנתבעת 2 פקעה.

נוכח כל האמור, אני מקבל את התביעה בהפחתת הסכום המוזכר בסעיף 27 לעיל ועל כן אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 988,892 ₪ בצירוף הריבית המקסימלית הנהוגה אצל התובע לגבי חיובים ללא מסגרת אשראי מאותו מועד – 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

היות שכך, חל בעניינינו סעיף 15(א) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן - "חוק הערבות"), בו נקבע כך: "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שניגרם לו עקב הביטול." עולה מן האמור, שערב רשאי לחזור בו מערבות המתייחסת לחיוב עתידי, והוא איננו רשאי לחזור בו מערבות לחיוב קיים.

ויודגש, אדרי עצמו בכתב ההגנה שלו, מאשר כי נידרשת מסירת הודעה בדבר ביטול הערבות, ואף טען שמסר הודעה שכזו (ראו בסעיף 5 לכתב ההגנה).

...

לאור כך, אני דוחה את הטענה, כי בין ימיני לבין ינאי מרכז הפרי נוצרה התקשרות נפרדת מזו שסוכמה בחודש פברואר 2020 בין אדרי לבין ינאי מרכז הפרי.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שינאי מרכז הפרי הסתמכה על כתב הערבות עליו חתם אדרי, שעה שסיפקה ירקות ופירות למרכול שהופעל על-ידי החברה החייבת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

מתן הודעה לתובעת על ביטול ערבותו של הנתבע סעיף 15(א) לחוק הערבות שכותרתו "ערבות לחיוב לעתיד לבוא", עוסק ביחסים שבין ערב, אשר מבקש לבטל את ערבותו, לבין הנושה שלטובתו ניתנה הערבות, והוא קובע כך: "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שניגרם לו עקב הביטול". על פי הוראת הסעיף, הערב רשאי באמצעות הודעה חד צדדית שנמסרה בכתב, להודיע לנושה על ביטול ערבותו לחיוב עתידי.

בפסיקת בתי משפט השלום חזרו בתי המשפט על הנקבע כי "דרישת הכתב הנה הוכחתית למקרה של מחלוקת ובמקרים מתאימים ניתן לקבל טענה בדבר ביטול ערבות לעתיד לבוא גם בהיעדר הודעה בכתב" (ראו לדוג' ת"א 74014/04 בנימימן ישראלי נ' סונול דן 1992 בע"מ, (בש"א 151230/05) (5.5.05); ת"א 24788-09-10 בלוקל רביד מוצרי בניה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' סלומון פרץ (עמ' 5); תא"ק 21899-07-11 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' משקאות לרוויה בע"מ (26.5.16), עמ' 7-8).

...

בנוסף, סבורני כי ניתן היה לפעול בדרכים אחרות, כגון: השגת הסדר בין הצדדים לפינוי המושכר ואיתור שוכר חילופי על ידי התובעת, או בדרך של מימוש הציוד והמכונות שהיו בבעלות החברה ואשר נטען כי לבסוף הועלמו מהמושכר.

כן סבורני כי ניתן היה לנקוט באמצעים אלה בצורה יעילה יותר, ככל שהתובעת היתה מקדימה ומיידעת את הנתבע בחובותיה של החברה, לפני שאלה הלכו ותפחו כמו גם חובותיו של עיוש, עד לכניסתו להליך של פשיטת רגל ביולי 2018.

סוף דבר לאור קביעתי האמורה אני דוחה את דרישת התובעת לחיוב הנתבע בכלל חובות החברה, למעט סך של 83,560 ₪ (היינו חוב דמי השכירות בסך של 138,060 ₪ בניכוי הסכומים ששולמו עד וכולל נובמבר 2017, בסך כולל של 54,500 ₪ ).