במסגרת הליך מיכרזי זה מתחרים המציעים על מבחני איכות שונים, בהנתן תעריף אחזקה אחיד (להלן: תעריף האחזקה), שנקבע על ידי משרד הרווחה בהתבסס, בין היתר, על המלצות "הצוות לבדיקת מודל דמי החזקה של מסגרות חוץ ביתיות לטפול בילדים בסיכון בראשות מר גדעון שלום" (יולי 2012) (להלן: ועדת גדעון).
המיכרז מושא ההליך דנן הוא נדבך מיתקדם בתהליך ההפרטה הנ"ל, ועל חשיבותו ורגישותו ניתן ללמוד מסעיף המטרה שלו: "מטרת המיכרז היא לאתר גופים, צבוריים או פרטיים, לשם הפעלת פנימיות לילדים ובני נוער בגילאי 6-21 הזקוקים לצורך התפתחותם התקינה ורווחתם הנפשית למעטפת טיפולית חינוכית מחוץ לביתם... צורך זה יכול לנבוע מקושי מהותי באחד או יותר ממעגלי טובת הילד: מוגנות רגשית-נפשית ופיזית, שייכות, רצף ויציבות, יצירת שיפור – מימוש פוטנציאל ההתפתחות" (סעיף 1.2.3 למכרז; צורף כ-מע/16 למוצגי המערערות).
...
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, ולאחר ששמענו את באי כוחם בהרחבה, באתי למסקנה כי אין לפנינו טעמים המצדיקים את דחיית עמדת משרד הרווחה.
למסקנה זו אני מגיע משני מישורי התייחסות: האחד, הכללי, עניינו בהיקף הביקורת השיפוטית על קיום דרישת ההלימה; השני, הפרטני, עניינו בטענות הקונקרטיות המועלות על ידי המערערות ביחס לתעריף האחזקה.
סוף דבר
לנוכח כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור, וממילא לבטל את הצו הארעי שניתן ביום 20.10.2020.
