מס עסקים עירוני על גופי התיישבות חקלאית

כך, למשל, חוזי החכירה במיגזר העירוני מבוססים על מתכונות שונות מהחוזים במיגזר החקלאי (דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי – משפט מנהלי כלכלי 597 (2013).

(ע"א 4127/95 י. זלקינד ואח' נ' בית זית – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נב(2) 306, עמ' 314; עעמ 389/13 עופר קרינסקי נ' המשרד לבטחון פנים (פורסם בנבו).

עם זאת, סטיה מההנחיה המנהלית אינה מובנת מאליה ואין לאפשר לרשות חרות בלתי מוגבלת לעשות כן, שכן השמוש בסטיה מהנחיה מינהלית טומן בחובו סיכונים לא מבוטלים כגון פגיעה בערכי ציפיות, וודאות ובטחון משפטי וכלכלי המאפשרים לציבור ולמשק הכלכלי לתכנן פעילותו ומהלכיו, כמו גם הסיכון לקבלת החלטות סותרות ולא אחידות של אורגאנים שונים בגוף המינהלי.

החלטה זו הפוכה למדיניות האחידה שהחלטותיה של הרשות מנסות להנהיג ודוגמא מובהקת לנזקים שעשויות לגרום סטיות לא אחראיות מינהלי רשות ציבורית, עליה מצביע י. דותן בספרו, והבולטים שבהם הם הפגיעה בודאות העסקית והמשפטית של הנזקקים לשירותיה והחשש המובן לאיפה ואיפה וחוסר שויון.

...

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,092,953 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ( 2.01.2014) - 1,109,615 ₪.

בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד, אגרות והוצאות משפט בסך כולל של 80,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כב' השופטת רחל ברקאי ה"פ 2084-07 04 מאי 2014 בעיניין: המבקשים 1. הנחן השקעות בע"מ 2. אגרוטופ בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רונן כהן 3. תימורים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ציון משה המשיבה מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד מאיר אסרף - פמ"ד אזרחי פסק דין

לעמדת המינהל עסקת המקרקעין, אותה מבקשים לאשר הנה עסקה של תעשייה בשטח חקלאי ולכן כפופה העסקה להחלטות המועצה, הרלבנטיות לעסקה זו, בעיניין זה החלטה 717, במובן זה, שהעברת הזכויות במקרקעין יכול שתתאפשר בכפוף לכך שהמושב יחזיק בהון מניות החברות ו/או הגוף אליו יועברו הזכויות בשיעור שלא יפחת מ – 26% מהון המניות הנפרע.

טענות המבקשים: טענות המבקשים בתמצית הנן, כי החלטה 717 אינה מגבילה העברה של זכויות במקרקעין מהמושב לצד שלישי ולכל היותר מתוה היא את אופן ביצוע ההקצאה הראשונית של הקרקע מהמינהל למושב, ובכל מקרה החלטה 717 אינה חלה על ההסכמים שבין המושב לבין המינהל ביחס למקרקעין, בין השאר מכוח העובדה כי חוזה החכירה הרלבנטי עניינו חוזה ערוני ולא חוזה ביישוב חקלאי ואין בו כל הפניה להחלטה 717 או להחלטה 949.

...

נוכח האמור אני מקבלת את טענת המינהל כי טעות נפלה בהחתמת המושב על חוזה חכירה עירוני וכי בפועל חלים על העסקה תנאי חוזה חכירה במגזר חקלאי, לרבות ובהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ובמקרה דנן החלטה 717.

סוף דבר בהינתן האמור, ומבלי להיכנס ליתר טענות הצדדים, שנטענו למכביר, אני סבורה כי המינהל פעל בנסיבות דנן בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ויישם מדיניות זו בסבירות ובשיקול דעת, כאשר סרב לאשר למושב העברת זכויות מבלי שיתמלאו תנאי החלטה 717, המותירה בידי המושב את זכות השליטה בתאגיד רוכש המקרקעין.

בהינתן כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 9350-10-19 22 מאי 2023 לפני כבוד השופט הבכיר, אסף הראל נציגת ציבור (עובדים) – גב' עולא מוסא התובע אילן יוסיפוביץ ע"י ב"כ: עו"ד ש' סזגר הנתבעת בן עמי מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד י' נקדימון פסק דין

עצם העובדה שכנגד התמורה החודשית ששולמה לו הפיק חשבונית מס, כעצמאי, לנתבעת – אין בה כדי לשנות מקביעה זו. העבודה של הפעלת המשק החקלאי והצימרים היתה במסגרת עסק של התובע, וקיומו של עסק זה לא שולל אפשרות שבמקביל להיות עצמאי בתחומי החקלאות והצימרים, היה התובע עובד שכיר של הנתבעת עת כיהן כמזכיר, גזבר ומנהל מוניציפאלי של הנתבעת (ע"ע (ארצי) 300256/98 אייזיק – תה"ל - תיכנון המים לישראל בע"מ פד"ע לו 817, פס' 5 לפסק דינו של הנשיא אדלר (2002)).

הנתבעת טוענת כי דיווח על הכנסות וניכוי הוצאות הנעשה מאותו תיק ברשויות המס מלמד שמדובר במסגרת עסקית אחת של בעל עסק על פי פסק דין ע"ע (ארצי) 414/05 בן חיים – כדורי פיתוח ערוני בע"מ, פס' 16 (8.1.2007) (להלן – ענין בן חיים) (סיכומי הנתבעת בעמוד 36 לפרוטוקול שורות 27-30).

המקרה של כותה שונה מעניינינו: כותה נתן שירותים מהעסק שלו לגופים נוספים (חוץ מעריית רעננה – הנתבעת בענין כותה), כמו עריית ראשון לציון.

...

טענת הקיזוז אנו דוחים את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת (סעיף 51 לתצהיר דוד), לפיה יש לקזז מהסכום שייפסק בהליך כאן את התמורה ששולמה לתובע בגין הימים בהם יצא לחופשה מעבר למספר הימים להם זכאי על פי חוק חופשה שנתית.

לא מצאנו ממש ביתר טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת (סעיף 39 לכתב ההגנה), עת קבענו שהשכר החלופי זהה לתמורה הקבלנית ששולמה לתובע.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע תוך 60 ימים מעת שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים – סך של 67,691 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 8.9.18.

הן נדרשו לשלם מס עסקים לעירית תל-אביב-יפו על-פי פריט 39 לחוק-עזר לתל-אביב-יפו (מס עסקים ערוני), תשכ"ז-1967 (להלן-חוק-העזר), המורה; בחלקיו הנוגעים לעניננו, כדלקמן: "39. השקעת כספים, חיסכון, שיכון, פיתוח-כולל פיתוח מכרות או מחצבות או חפושי נפט-או התיישבות...

עובדת השתייכותן של המערערות לגופי התיישבות חקלאית היא הסיבה שהניעה את העיריה להעמיד את המס המגיע מהן על 50% מהמס הנקוב בפריט 39, וסיבה זו אושרה על-ידי שר הפנים באשרו את חוק-העזר שפריט 39 מהוה חלק ממנו.

...

נוכח מסקנה זו, אין אני מוצא לנחוץ לחוות דעה בערעור זה בשאלת החריגה מסמכות.

(פורסם בנבו) וגם ע"א 1014/01 סלע נגד כפר יחזקאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ].

ראה: תא (רמ') 4676/95 הועד המקומי כרמי יוסף נ' זמיר משה, עמ' 418 בספרו של הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית.

ברם, במסגרת תיקון לחוק הנ"ל (שתוקן בחודש יוני 1994 (תיקון מס' 4) תשנ"ד 1994, התווסף סעיף 3(ג), אשר זו לשונו: "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה". בתיקון האמור התווסף גם סעיף 7א לחוק הערר, ולפיו: "בהודעת תשלום על ארנונה כללית תפרט הרשות המקומית את הזכויות והמועדים להשגה ולערר האמורים בחוק זה". הגישה הרווחת בעיניין זה היא כי יש לפרש בהרחבה את סמכותם של גופי הערר השונים.

התובע טוען כי הנתבע מנהל במבנה זה בית ממכר ומתנהלת בו פעילות עסקית, שאינה עולה בקנה אחד עם פעילות חקלאית כפי שטוען הנתבע.

...

כבר עתה יאמר כי לעניין טענתו של הנתבע בנושא המצאות שטחיו בתחום המוניציפאלי של התובע הנני קובע כי על סמך חומר הראיות, בין היתר לאחר בחינת המפה המתארת את גבולותיה המוניציפליים של יקנעם מקבל אני את עמדתו של התובע באשר להימצאותם של שטחי הנתבע בתחומה המוניציפלי של התובע.

אשר על כן הנני קובע כי בגין שנת 2008 הנתבע חייב בתשלום ארנונה בסך של: 32,941.92 ₪, לפי סיווג של בית ממכר ועבור המחצית השנייה של המבנה המשמש כמבנה חקלאי סך של: 232.32 ₪.

הואיל וכך אני מקבל את התביעה וקובע כי הנתבע ישלם לתובעת סך מעוגל של 120,070 ₪, תוך 60 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בפועל ועד לתשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ + מע"מ כדין.