מנכים תביעת קיפוח משותפים בחברה

על פי כתב התביעה המשיב מס' 2 הוא רב [להלן: "הרב אלכסנדר"], המשיבה מס' 2 היא אישתו [להלן: "רבקה"] ובני הזוג הם אזרחי הממלכה המאוחדת ותושבי לונדון, אנגליה, "שנפלו קרבן בידי הנתבעים שהוציאו מהם כספים באמצעות מצגי שוא ותחבולות". בתצהיר התומך את בקשותיו הציג עצמו המבקש מס' 1 [להלן: "דוד"] כאיש עסקים ובעל המניות בנתבעת 2 [להלן: "החברה"] ועמד על כך כי ההכרות הראשונית בינו לבין מי מהתובעים נעשתה באמצעות קרוב מישפחה משותף, שלאחריה הפציר בו הרב אלכסנדר כי ברצונו "ליטול חלק בהשקעותיי ובמיזמים שלי ושל חברתי", ואף "לחץ עלי חזור ואמור לעשות כן", עד שבעצה אחת עם דוד החליט הרב אלכסנדר להשקיע במיזם תיירות באיטליה, ולצורך כך נחתם בין רבקה לבין החברה ביום 22.6.18 הסכם שכותרתו "הסכם הלוואה ואופציה" [להלן :"הסכם ההלוואה ואופציה"], וביום 2.7.18 הועבר מחשבון הבנק של רבקה לחשבון הבנק של החברה סך של 1,700,000 ₪.

למצער, לשיטת המבקשים די בכך על מנת לקבוע כי התביעה לא הייתה ראויה לכותרתה, שהרי אין בידי המשיבים מיסמך בכתב הקשור לדוד ו/או מיסמך בכתב הקשור לרב אלכסנדר, וכלל ידוע הוא כי מקום בו חלק מרכיבי התביעה אינם מתאימים להידון בסדר דין מקוצר הרי כל התביעה אינה מתאימה לדיון בהליך זה. לחילופין גורסים המבקשים כי "המשיבים הם אלו שהפרו את ההיתקשרות ביניהם ולא ההיפך", בכך שהעבירו סך של 1,700,000 ₪ בלבד מתוך הסך של 3,000,000 ₪ הנקוב בהסכם ההלוואה והאופציה, ומחדל זה "מהוה הפרה ראשונה מיני רבות של המשיבים כלפי המבקשים" וכי עומדת למבקשים טענת "קזוז מלאה" כנגד התביעה וזאת בגין "קפוח המבקשים" המתבטא בכך שהמשיבים נישלו את המבקשים מהשקעתם בפרויקט אחר בלונדון, ממנו הם מרויחים כיום "על חשבון המבקשים", ומשעקב כך "לי ולחברה נגרמו נזקים רבים ועוגמת נפש אותם בכוונתנו לתבוע בתביעה שכנגד את המשיבים". בנוסף מפנים המבקשים לכך שעל פי הסכם ההלוואה והאופציה המדובר היה בהלוואה המירה שתנאי השבתה, ככל שיחליט המלווה שלא לממש את הזכות העומדת לו להמירה בקבלת מניות בחברה הייעודית שתוקם לצורך המיזם באיטליה, הנם בעשרה תשלומים החל מיום 23.6.21, ומועד זה טרם הגיע ביום הגשת התביעה.

...

מנגד, גורסים המבקשים כי על פי הסכם ההלוואה והאופציה "כל יריבות ועילה ככל שישנה הינה בין החברה ובין רבקה בלבד, ואין כל ו/או יריבות בין אלכסנדר ורבקה ובין דוד", ומשכך יש לדחות את התביעה כנגד דוד, ולדחות את תביעת הרב אלכסנדר.

עוד הוסיפה כי ככל שיקבע כי רובל נטלה את הכספים ולא התובע, הרי שיש לחייב את התובע בעילה של הרמת מסך שכן הוא פעל תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של רובל לפרוע את חובותיה ובאופן שיש בו כדי לקפח ולהונות את החברה.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע כי יעקב הורה על העברת 100,000 ₪ לחודש לרובל מיוזמתו ועל מנת שהתובע יועל להיתמקד בעבודתו בחברה, כאשר כוונת הצדדים הייתה שרובל תהנה מהכנסות מפעילות משותפת ותוכל בעתיד להחזיר את ההלוואה.

משזו מסקנתנו, אנו מקבלים את תביעתה של החברה לקזוז סך 124,153 ₪ בגין הכספים שקבל התובע על חשבון בונוסים שלא הגיעו לו. לשאלת חיובם של הנתבעים ביחד ולחוד התובע טען בכתבי הטענות כי יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד הן מכח דוקטרינת הרמת מסך והן מכח התחייבות אישית שנטל יעקב, בשם החברות, להעסיקו ביחד ולחוד ובנוסף, התחייב במסגרת פסק הדין באופן אישי, כי התובע ימשיך להיות מועסק וכי ככל שיפוטר, הוא יקבל הודעה מוקדמת ואת יתר הזכויות המגיעות לו. נדון בטענות אלה להלן.

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה והחברה תשלם לתובע, בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים סך 153,920 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת סך 203,500 ₪ סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית על כל ראשה וחלקיה.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את החברה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 25,000 ₪.

ביום 17.12.18, על יסוד החלטה קודמת של בית המשפט מיום 29.10.18, הגישו הנאמנים בקשה לפי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 בעילה של קפוח המיעוט, במסגרת מהלך שמטרתו לבחון מהי הדרך הנכונה והראויה ביותר למכירת זכויותיהם ומניותיהם של יחידי זועבי בחברות המשותפות להם ולחמודה, כדי לנסות ולהביא למימוש זכויותיהם ומיקסום התמורה עבורן, בהיותן עיקר המקורות למימון ההסדר.

פעילות החברה המשותפת האמורה הופסקה בתום הסכם השכירות, ברם במסגרת תביעה כספית שנוהלה נגד עריית בית שאן, נפסק לזכות החברה המשותפת סך של 3.65 מש"ח, ועל בסיס הערכות שמרניות של הנאמנים, צפויים יחידי זועבי לקבל מהתקבול שייגבה כ- 0.5 מש"ח (בשלב זה תלוי ועומד ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון וכן ניתן צו עיכוב ביצוע).

בתוך כך, טוענת חמודה כי בסמוך לכניסת החברה להקפאת הליכים הועברו לחברה ו/או ליחידי זועבי סכומים המגיעים ל- 20 מש"ח, אשר הנאמנים לא התחקו אחריהם (סכום זה מורכב, לטענת חמודה, מסך של 10 מש"ח שהעבירה א.ח.ח, באמצעות חברה אחות, במסגרת בוררות שהתנהלה בין הצדדים, וסכום נוסף של 4 מש"ח שהועבר באותו הקשר; סך של 1.5 מש"ח שהועבר לחברה על ידי י.ע.ז חברה לבניה ופיתוח בע"מ ואשר החברה נכתה אותו באמצעות חברת אמפאקפיטל; וכן סך של 8 מש"ח שקבלה החברה, לכאורה על חשבון פרויקט אום אל פאחם).

...

בהחלטה מיום 29.4.18 נקבע בשלב זה שאין מקום להיעתר לבקשה, לפחות עד שתתברר, ולו ברמת הלכאורית, השאלה העקרונית הנוגעת לזהות בעלי הזכויות בנכס, ובנסיבות אלה, עוכב המימוש למשך חצי שנה.

לאחר שנוכחתי כי מרבית הנושים מוכנים לצעוד לכיוון של הסדר נושים מתוקן, גם בתנאים הבלתי וודאיים המוצעים, ולאחר שלא מצאתי ממש בהתנגדויות שהועלו בתיק זה, המסקנה המתבקשת היא שיש לאשר את הסדר הנושים המתוקן, כמפורט בהצעת ההסדר המתוקנת שצורפה לדוח הנאמנים מיום 29.1.19.

סוף דבר: לאור כל המוסבר לעיל, אני מאשר את הצעתם המתוקנת של הנאמנים להסדר הנושים, ונותן לה תוקף של פסק דין כלפי כל נושי החברה ונושי יחידי זועבי.

בתוך כך, אני מורה כדלהלן:   אני ממנה את עו"ד עמית לדרמן ועו"ד דורית לוי טילר כנאמנים לביצוע הסדר הנושים.

לפיכך, ולאור האנטרס המשותף של התובעים ושל דקל שחברת הביטוח או המדינה יחויבו לשאת בנזקים הנטענים כתוצאה מהעסקה, אזי בכל הנוגע לתביעה כלפי מגדל וכלפי לישכת רישום המקרקעין אין די בהצהרתו של דקל כדי לקבוע כי התובעים או מי מהם מימנו ושילמו את הסך של 600,000 ₪ עבור רכישת הדירה.

לפיכך, יש לקזז מסכום התביעה רק את דמי שכירות בסך של 161,000 ₪ שאינם שנויים במחלוקת.

כמו-כן על מגדל להוכיח כי בשל הדיווח המאוחר קופחו זכויות החקירה שלה ונגרם לה נזק ראייתי (סעיפים 24-22 לחוק חוזה ביטוח והפניה לפסיקה בסעיף 143 לסיכומי התובעים ובסעיף 55 לסיכומי דקל).

...

משנדחתה תביעת התובעים נגד לשכת רישום המקרקעין, אני דוחה את הודעת צד ג' שהגישה לשכת רישום המקרקעין נגד דקל.

על כל פנים אני קובע כי על דקל להשיב לתובעים כל סכום שנותר בחשבון הנאמנות הנ"ל, וסכום זה יקוזז מהסך של 439,000 ₪ שעל התובעים לשלם לדקל.

תביעת התובעים נגד מגדל ונגד לשכת רישום המקרקעין נדחית, אך לפנים משורת הדין הדחייה היא ללא צו להוצאות וללא חיוב בשכר טרחת עו"ד. הודעת צד ג' שהגישה לשכת רישום המקרקעין נגד דקל נדחית, וזאת ללא צו להוצאות וללא חיוב בשכר טרחת עו"ד. המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

התביעה בתיק זה הנה בטענות התובע לקפוח המיעוט בחברה המשותפת לצדדים.

מתוך התקבול, משלמת לבעל היבול החקלאי את התקבול בנכוי השכר בגין פעולת הקצירה ו/או הכבישה.

...

מכאן שיוסף אינו עומד בנטל השכנוע כי מידע כלשהו נמנע ממנו ולכן נדחית טענת יוסף לקיפוחו כמי שממודר ממידע של החברה.

מכל מקום, לא מצאתי שבנוגע להעסקת יונה ומי מבני משפחתו הגרעינית, מדובר בשימוש לא הוגן במשאבי החברה ולא שוכנעתי כי בכך הושתתה עילת קיפוח כלפי יוסף.

יש להוסיף כי גם אם היה מקום לערוך "הפרדת כוחות", ספק אם יש לעשות מאמץ לעת הזו ולאור הקושי שעלה לגבי מצבה הכלכלי של החברה כמו גם לאור כך שתלויה ועומדת התביעה החדשה שבה עוד ידונו, כך יש להניח, נושאים שבירורם לא מוצה בהליך תביעה זה.   לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.