מניעת רכישות בקנטינה לאסירים

שמן זית הוא מוצר יסוד בסיסי שניתן לרכוש בקנטינה, מדובר בחפצים יומיומיים שנועדו לאפשר לאסירים תנאי חיים אנושיים.

מניעת פגיעה בזכויות היסוד של מי שמצויים במשמורת המדינה, ובכלל זה הזכות לחיים ולשלמות הגוף והנפש, מעבר למתחייב ולנדרש כתוצאה מהחזקתו של אסיר בין כותלי בית הסוהר, איננה רק עניינו של האסיר.

...

התובע לא חלק על חוות הדעת ולפיכך הנני קובע כי סכום הניכויים יעמוד על 599,214 ₪.

תוצאה: אשר על כן הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, הנתבעת מס' 1 מהנימוקים שפורטו, והנתבע מס' 2 מכוח האמור בסעיף 15 לעיל, מחמת אי הגשת כתב הגנה ואי התייצבותו לדיונים, לשלם לתובע את הסך של 508,862 ₪ (1,582,965 ₪ בניכוי 30% אשם תורם מביא לתוצאה של 1,108,076 ולאחר הפחתה של תגמולי מל"ל בסך של 599,214 ₪).

כמו כן הנני מחייבם בהוצאות המשפט; (אגרה והוצאות מומחים לפי קבלות) ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% בצירוף מע"מ על סכום הפיצויים הנ"ל. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בתשובה לתשובה נטען: "ברי כי מקום בו מסופקים מצרכי מזון לאסירים על ידי בית הסוהר וכי אסירים יכולים לקבל מצרכי מזון גם מאורחיהם בעת ביקורים, הרי שרכישה בקנטינה איננה בגדר שירות חיוני..." (סעיף 74 לתשובה).

הפקדת כספים לחשבון הוא מסוג השירותים שיש להם מקבילה בשוק החופשי וגם אין מדובר בפעולה שלטונית מובהקת, הגם שבמקרה המדובר המשיב הוא זה שמאפשר את השרות באמצעות ההסכם עם בנק הדואר מן הטעמים שהוסברו בתשובה הקשורים לביטחון האסירים ולמניעת הלבנת הון, מימון טירור ומאבק בארגוני פשע.

...

כל זאת, גם בשים לב לכך, שהבקשה נדחית על הסף, ומבלי להידרש לגוף העניין.

דין הבקשה להשלמת טיעון להידחות אפוא.

התוצאה אשר-על-כן, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

הוא שב וטען כי ההחלטה להוציא את התרמוסים מחזקתם של אסירים בכלא ניצן התקבלה בעקבות הדיון שנערך בעיניינו ובסמוך אליו, במטרה למנוע ממנו להוכיח את טענת ההפליה שהעלה.

לטענתו, אסירים בכלא באר-שבע רכשו בקנטינה כמות גדולה של תרמוסים, אך אלה נילקחו מהם ימים ספורים לאחר הדיון בהליך זה. המשיב צירף לתגובתו הצהרות בכתב של אסירים בטחוניים מכלא שטה ומכלא באר-שבע התומכות בטענותיו, וקבלה מהקנטינה בכלא ניצן המאשרת רכישת שני תרמוסים ביום 19.3.03.

...

לאחר שעיינו בטענות הצדדים בכתב ושמענו את טיעוניהם בעל-פה, החלטנו לקבל את ערעורה של המדינה, ולהלן נימוקינו.

לסיכום האמור לעיל: במידה שהאיסור על החזקת תרמוסים בתאי המאסר הינו חלק ממדיניות כוללת ועקבית של שירות בתי הסוהר, הנסמכת על חוות-דעת מקצועית של גורמי הביטחון בשירות בתי הסוהר, אין מקום שנתערב בה. נתנו דעתנו גם לטענת המשיב לפיה קיימת בכלא הפליה בינו לבין אסירים אחרים, שלגביהם לא יושמה המדיניות האמורה של איסור החזקה או החלפה של תרמוסים וביקשנו לבחון טענה זו. בטיעוניו בעל-פה נקב המשיב בשמותיהם של שלושה אסירים נוספים השוהים אף הם בכלא שטה, ששלטונות הכלא התירו להם, לטענתו, להחליף תרמוסים ישנים בתרמוסים חדשים.

בכפוף לאמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

הם מוסיפים כי הפגיעה בסדר ובבטחון על-ידי אסירים אלה מוגבלת בהקף ובחומרה, וכי אין היא מצדיקה את ההחלטה של שב"ס, הפוגעת גם באסירים שאינם עושים שימוש לרעה בשירות זה. במצב זה, ובהיתחשב בסמכות של שב"ס להסדיר את השמוש בטלפון על-ידי אסירים, ואף להגביל את השמוש על יסוד שיקולים ענייניים, אין לבית-המשפט יסוד לשלול באופן גורף את ההחלטה של שב"ס להגביל את השמוש בשירות "בזקכרט", ככל שנידרש כדי למנוע את הפגיעה בסדר ובבטחון בבתי הסוהר.

בפסק-הדין, המקבל את העירעור, אמר בית-המשפט העליון כך: "הננו סבורים שמתן אפשרות לרכוש כרטיסי טלכרט בקנטינה עד לגובה הסכום המותר בהוצאה לאסיר באותו חודש, בצירוף האפשרות לקבל מבני המשפחה שמונה-תשעה כרטיסי טלכרט בני מאה ועשרים פעימות כל אחד מידי חודש, עונה בצורה סבירה על צרכי שמירת הקשר של אסיר עם בני משפחתו ואחרים עמם ברצונו לשוחח טלפונית" (רע"ב 1662/98 מדינת ישראל נ' שקולניק).

...

וכך אמר (ביום 21.8.1997): "בהתחשב בכך שלרשות האסירים עומדים אמצעים אחרים לביצוע השיחות הטלפוניות, ובצוע ההחלטה אין משמעותו בשום פנים ואופן ניתוקם מקשר טלפוני עם משפחותיהם, ובהיתחשב במכת הגניבות שפקדה את הכלא-אני סבור עדיין כי החלטת שב"ס עומדת במבחן הסבירות ואין בדעתי לשנותה". אולם לאחר מכן, כשנודע לבית-המשפט על האפשרות להשתמש בכרטיס "בזק-קט", הוא כרטיס "בזקכרט" המוגבל לקשר עם מספר טלפון מסוים, שינה בית-המשפט את עמדתו.

המסקנה היא שהטעם אשר ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי אינו יכול לתמוך בהחלטה של בית-המשפט לחייב את שב"ס להנהיג שירות "בזק-קט" בבתי הסוהר.

סיכומו של דבר, הערעור מטעם המדינה מתקבל, ההחלטה של בית-המשפט המחוזי מיום 1.10.1997 מתבטלת, והחלטת שב"ס למנוע שירות "בזקכרט" בבתי הסוהר עומדת בתוקפה.

מדוע לא יוסרו המיגבלות שהוטלו על האסירים הבטחוניים מכוח מצב החרום בבתי הסוהר עליו הכריזו המשיבים ביום 7.10.2023 (להלן: מדיניות החרום) לרבות איסור החזקת ציוד אישי, מניעת גישה לקנטינה, הפסקות תאורה, מניעת יציאה מהתאים וכל הגבלה שהוטלה במסגרת מדיניות זו. מדוע לא יפרסמו המשיבים, באופן מיידי, את מדיניות החרום לפיה פועל שב"ס, לרבות ההגבלות המוטלות מכוחה על אוכלוסיות וסוגי אסירים מסוימים".

בתוך כך תואר כי "האור הטבעי החודר לתא דרך אשנב קטן אינו מאיר את התא ואינו מאפשר לקרוא, והאסירים שוהים בחושך חלקי משך כל שעות היום". טענות ביחס למיגבלות שונות שהוטלו ביחס לטובות הנאה שניתנו לכלואים טרם החל מצב החרום (להלן: הראש החמשי) – בכלל זה, נטען כי "ביגוד אישי של הכלואים נתפס והוחרם"; "ספרים, עיתונים וכלי כתיבה הוחרמו"; "נאסר להכניס לתאים שמיכות"; "הוחרם גם ציוד חשמלי [...] כגון קומקום חשמלי, מאוורר ומכונת גילוח"; "מקלטי הטלויזיה והרדיו הוצאו מאגפי האסירים הבטחוניים או נותקו ונאסרה קריאת עיתונים או האזנה לרדיו"; ונחסמה "האפשרות של אסירים בטחוניים לרכוש מוצרים בקנטינה, ובכלל זה סיגריות ומוצרי מזון"; וכי "האפשרות [...] לבשל את מזונם בעצמם" נשללה מהם; בנוסף נטען כי "ביקורי בני מישפחה ומפגשי התייחדות בוטלו"; ו"משך שיחות הטלפון [.

...

גם דין ראשה הרביעי והחמישי של העתירה להידחות לגופם.

כך, לאחר שעיינתי בחוות-הדעת המודיעינית, מצאתי כי היא מבססת היטב את התכלית הביטחונית שהוזכרה לעיל.

סוף דבר: העתירה נדחית בזאת, הרבה לפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.