מניעת רווח עקב השבתת כלי עבודה במוסך על ידי העובדים

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 64823-05-19 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' אברג'ל ת"א 20452-09-19 שם תיק ללא שמות חיסויים תיק חצוני: לפני כבוד השופטת נעם חת מקוב התובעות: .1 שירביט חברה לביטוח בע"מ חברות 512904608 (התובעת בת"א 64823-05-19) ע"י ב"כ עו"ד משה מצליח ואח' .2 מטיילי אלה בע"מ חברות 513068494 (התובעת בת"א 20452-09-19) ע"י ב"כ עו"ד חן אביטן ואח' הנתבע: נתנאל אברג'ל ת"ז 206618472 ע"י ב"כ עו"ד אילן צינמן מטעם הלישכה לסיוע משפטי פסק דין

התביעה השנייה היא תביעה של בעלת הרכב (המבוטחת), מטיילי אלה בע"מ (להלן: "מטיילי אלה"), בסכום של 82,997 ₪ בגין נזקים אשר לטענתה נגרמו לה כדלקמן: הישתתפות עצמית בסך 6,900 ₪, כינון בסך 1,882 ₪, בלאי בסך 4,681 ₪, ירידת ערך של הרכב בסכום של 42,096 ₪ שהם 15% משווי הרכב על פי חוות דעת השמאי, אובדן רווחים בגין השבתת הרכב למשך 34 יום בסכום כולל של 16,438 ₪ לפי חישוב של 483.5 ₪ ליום עבודה, 5,000 ₪ בגין הוצאות שונות ו- 6,000 ₪ בגין התייקרות הביטוח העתידי.

לפי עדותו, הוא סטה ימינה כדי למנוע היתנגשות, אולם למרות זאת פגע בו רכב הנתבע בצידו השמאלי (ע' 2 ש' 17-22).

עלה כי הפער לכאורה בין הסכומים שנקבעו בשתי חוות הדעת, משקף בלאי בסכום של 4,680 ₪ שהופחת מסכום הנזק שנדרשה שירביט לשלם למטיילי אלה, מאחר שבפוליסות ביטוח של כלי רכב מעל 4 טון, יש להפחית את הבלאי על החלקים (ע' 13 ש' 1-2).

עלה מהחשבונית שהרכב ניכנס למוסך ביום 10.02.19 ויצא ממנו ביום 10.03.19 ושולם סכום של 15,900 ₪ בתוספת מע"מ, כשהסכום לא כלל חלפים אשר סופקו על ידי הלקוח.

השמאי לא נחקר בעיניין זה ועל כן יש להניח כי היה טעם עינייני לבדוק את הרכב פעמיים ועל כן יש לקחת בחשבון לפחות יומיים של השבתה לצורך בדיקת הרכב על ידי השמאי.

...

בכל הנוגע להתייקרות הביטוח, אני סבורה כי דין התביעה להידחות שכן עלה ממכתבו של ב"כ מטיילי אלה שצורף לחשבוניות, כי האוטובוס נמכר, על כן אין בסיס לטענה בעניין נזק עקב התייקרות הביטוח.

מששירביט לקחה על עצמה את תשלום הנזק ובכך "קנתה את הנזק", לא נותרה למטיילי אלה זכות לתבוע בגין רכיב נזק זה (למעט השתתפות עצמית, שהיא חלק ששירביט לא לקחה על עצמה) ועל כן התביעה בגין בלאי נדחית.

סוף דבר העולה מן המקובץ כי התביעה של שירביט מתקבלת במלואה ואילו התביעה של מטיילי אלה, מתקבלת בחלקה כשיופחת מהסכום שנתבע מחצית מן הפיצוי בגין השבתת הרכב (סכום של 8,219 ₪), פיצוי בגין התייקרות הביטוח (6,000 ₪), פיצוי בגין הבלאי (4,681 ₪) ופיצוי בגין הוצאות (5,000 ₪).

התובעת הכניסה את רכבה מסוג מרצדס ספרינטר , מס' רשוי 60-647-74 (להלן "הרכב") למוסך המופעל על ידי הנתבעת.

התובעת טוענת, כי ה טפול שנעשה ביום 12.7.17 היה רשלני, ובמהלכו לא הוחלף שמן המנוע, דבר שיש לעשותו במסגרת טפול שוטף, ולפיכך התקלה למנוע שהביאה להשבתתו נגרמה כתוצאה מרשלנות זו. התובעת בדקה את הרכב באמצעות מומחה מטעמה, שקבע כי הנתבעת התרשלה באי החלפת שמן המנוע, שהיה ישן מאוד, ולפיכך תבעה היא את הסכומים הבאים: עלות המנוע והחלפתו 37,421 ₪.

הפסד בגין ימי ההשבתה לצורך החלפת המנוע 16,380 ₪.

לטענתה, במהלך ביצוע העבודות, התברר שקיים רעש חזק באיזור שרשרת הטיימינג, הנובע מחופש בשרשרת.

אין כל הגיון שמוסך שכל תכליתו היא טפול בכלי רכב יקבל הנחיה לבצע טפול שוטף ויחליט לוותר על הרווח שלו כתוצאה מטיפול כזה ולא לבצע אותו.

...

אין כל מסמך המאמת את טענות התובעת לפיהן היא התבקשה לאשר טיפול שוטף, על אף שהרכב לא הגיע למוסך לצורך כך, היא הסכימה, והמוסך החליט שלא לעשות כן. המסקנה ההגיונית היא שהרכב הגיע ביום 12.7.17 למוסך לביצוע תיקונים ספציפיים של המצמד ונזילת שמן ולא לביצוע טיפול שוטף.

עלות החלפת המנוע היתה 37,421 לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מחצית מסכום זה בסך 18,710 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בהוצאות האגרה ומחצית מהוצאות חקירת המומחה בביהמ"ש (ההוצאות שולמו על ידי התובעת) וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

צ'פניק הפניתה המערבל לבדיקה במוסך קטרפילר שמצא שהמערבל אינו מתאים לעבודה בנסיעה ארוכה.

כך, בהודעת דוא"ל מיום 20.7.15 ששלח מר יובל זך מטעם צ'פניק ליצרן, פירט יובל את התקלה במערבל ובקש מענה ופתרון, כדלקמן (בתירגום מהשפה האנגלית): "הכלי ... עובד בסביבה עם שיפועים רבים. לאחר זמן עבודה קצר, המנוע מתחמם ... נראה כי הרדיאטור של המנוע קטן מדי עבור שימוש בתנאי טמפרטורה כאלו. הלקוח מאוכזב ושוקל להחזיר את המכונה ולהגיש תביעה נגדנו. אנו זקוקים לפיתרון דחוף ולתשובה". בהודעת דוא"ל נוספת מיום 10.12.15 אותה שלח מר פיני שרר מטעם צ'פניק ליצרן, תוארה התקלה באופן הבא (בתירגום מהשפה האנגלית): "ישנן מספר עובדות שברצוננו לציין: 1. תחת עומס, בנסיעה למרחקים גדולים (15 ק"מ), כאשר החלק העקרי הנו טיפוס בעלייה, בטמפרטורת סביבה גבוהה המד מגיע לאיזור האדום ונורת האזהרה נדלקת. לגבינו, במצב זה, על הנהג לעצור ולצנן את המערכת. 2. במצב המתואר לעיל, מערכת הקרור מאבדת מים (לדעתנו, יותר ממה שזה אמור להיות). 3. זה לוקח זמן קצר לחזור לטמפרטורה רגילה כאשר עוצרים בצד הדרך ומאפשרים למנוע להתקרר. 4. לא מצאנו עדות של מעבר דחיסה מהבוכנות אל מערכת הקרור (כפי שאתה יכול לראות, גם הטכנאי של פרקינס לא מציין זאת בדו"ח שלו) ... יהיה קשה לבצע מבחן אמיתי בתקופה זו של השנה מאחר וטמפרטורת הסביבה הנה נמוכה (ממוצע של 20-5 צלזיוס) בהשוואה לתקופת הקיץ בה הטמפרטורה עשויה להגיע ל 45 צלזיוס...". בתשובותיו לפניות צ'פניק הבהיר היצרן, כי לא אמורה להיות מניעה למערבל לעבוד בתנאי העבודה שתיארה צ'פניק שהמערבל עובד בהם, במיגבלות המצוינות בקטלוג.

כל האסמכתאות שהוצגו, בהן הצעת המחיר, העלון, ספר הרכב, תיכתובות עם היצרן, חומר פירסומי ועוד – תומכות בטענותיה של סרחאן כי המערבל אמור היה להיות כשיר לבצוע העבודה שיועדה לו על ידי סרחאן.

איני מקבלת את טענות צ'פניק, שהועלו לראשונה על ידי בא כוחה במעמד חקירתו הנגדית של ענאן, כי יש לנכות מהחזר התמורה את רווחיה של סרחאן מהשמוש במערבל.

בנכוי הוצאות, קבעה רו"ח יחזקאלי, כי הרווחיות הצפויה אמורה היתה לעמוד על סך של 23,048 ₪ לתקופה המדוברת, ובהתאמה, כי מניעת הרווח לכל השנים הקלנדאריות החל מ- 5.16 ועד למועד הגשת התביעה, כל עוד המערבל מושבת עומדת על סך של 368,583 ₪ (ללא מע"מ) (סעיף 6 לחוות הדעת).

...

כך, בהודעת דוא"ל מיום 20.7.15 ששלח מר יובל זך מטעם צ'פניק ליצרן, פירט יובל את התקלה במערבל וביקש מענה ופתרון, כדלקמן (בתרגום מהשפה האנגלית): "הכלי ... עובד בסביבה עם שיפועים רבים. לאחר זמן עבודה קצר, המנוע מתחמם ... נראה כי הרדיאטור של המנוע קטן מדי עבור שימוש בתנאי טמפרטורה כאלו. הלקוח מאוכזב ושוקל להחזיר את המכונה ולהגיש תביעה נגדנו. אנו זקוקים לפתרון דחוף ולתשובה". בהודעת דוא"ל נוספת מיום 10.12.15 אותה שלח מר פיני שרר מטעם צ'פניק ליצרן, תוארה התקלה באופן הבא (בתרגום מהשפה האנגלית): "ישנן מספר עובדות שברצוננו לציין: 1. תחת עומס, בנסיעה למרחקים גדולים (15 ק"מ), כאשר החלק העיקרי הינו טיפוס בעלייה, בטמפרטורת סביבה גבוהה המד מגיע לאזור האדום ונורת האזהרה נדלקת. לגבינו, במצב זה, על הנהג לעצור ולצנן את המערכת. 2. במצב המתואר לעיל, מערכת הקירור מאבדת מים (לדעתנו, יותר ממה שזה אמור להיות). 3. זה לוקח זמן קצר לחזור לטמפרטורה רגילה כאשר עוצרים בצד הדרך ומאפשרים למנוע להתקרר. 4. לא מצאנו עדות של מעבר דחיסה מהבוכנות אל מערכת הקירור (כפי שאתה יכול לראות, גם הטכנאי של פרקינס לא מציין זאת בדו"ח שלו) ... יהיה קשה לבצע מבחן אמיתי בתקופה זו של השנה מאחר וטמפרטורת הסביבה הינה נמוכה (ממוצע של 20-5 צלזיוס) בהשוואה לתקופת הקיץ בה הטמפרטורה עשויה להגיע ל 45 צלזיוס...". בתשובותיו לפניות צ'פניק הבהיר היצרן, כי לא אמורה להיות מניעה למערבל לעבוד בתנאי העבודה שתיארה צ'פניק שהמערבל עובד בהם, במגבלות המצוינות בקטלוג.

טענות סרחאן לפגיעה במוניטין והוצאות נוספות איני מקבלת את תביעת סרחאן לפיצוי בסך של 35,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין ובשמה הטוב.

אני מקבלת חלקית את טענות סרחאן כי היא זכאית להחזר הוצאות בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת, דוד צ'פניק ובניו בע"מ, לשלם לתובעת, ענאן סרחאן בע"מ סך של 316,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום התמורה, ה- 26.4.15, ועד למועד התשלום בפועל.

העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים התאונה אירעה ביום 02.12.2018, בין כלי רכב, מסוג מונית, מ"ר 75-801-26 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידו (להלן: "המונית") לבין כלי רכב, מסוג טרנזיט, מ"ר 38-690-66 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח סחר לרבות ביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הטרנזיט"), לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 33-134-32, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 3 ומבוטח על ידי הנתבעת 4 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית"), ולבין כלי רכב, מסוג טנדר, מ"ר 44-745-76 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 5 (להלן: "הטנדר") (ולהלן: "התאונה").

כן, טוען התובע כי נגרמו לו הפסדים נוספים בדמות הפסד ימי עבודה בשל השבתת המונית, תשלום ריבית על הלוואה שהוא נאלץ ליטול בעקבות התאונה, וכן התייקרות פרמיה בשל הפסד הנחת העדר תביעות.

לטענת הנתבע 5, סמוך למעגל תנועה החל להאט את נסיעתו ולפתע ללא כל התראה הגיח מאחור הטרנזיט אשר לא שמר מרווח ופגע בעוצמה מאחור בטנדר, הדף אותו וגרם לו לנזקים כבדים.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של הנתבע 1 במהלך חקירתו בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת 2 פטורה ממתן כסוי בטוחי, מהנימוקים הבאים וכפי שיפורטו להלן: הכסוי הבטוחי ופוליסת סחר אין חולק כי הנתבעת 2 הנפיקה "פוליסת סחר" עבור הטרנזיט, למטרת עסקי מסחר בכלי הרכב ולמטרת טיפולו במוסך.

ועוד נקבע: "התכלית הבסיסית של פוליסת סחר - לאפשר לעוסק בסחר בכלי-רכב לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי-הרכב הנכנסים אל המאגר העיסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח-חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזו לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי–רכב במאגר העיסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך..." (סעיף 17 לפסק הדין).

...

לכן, איני מקבל את ניסיונו של התובע להכניס ראש נזק זה שוב במסגרת כתב התביעה המתוקן שנועד לצרף את הנתבע 5 כנתבע נוסף שהיה מעורב בתאונה.

משכך, דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע 1 וכנגד הנתבעים 3 ו-4 ודינה להידחות כנגד הנתבעת 2 והנתבע 5.

התובע ישלם הוצאות משפט של הנתבע 5 בסך כולל של 1,250 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום.

בוצעה החלפת טורבו, והתובע חויב בסך של 1,287 ₪ ביום 31.08.2017, ביצעה הנתבעת החלפת שסתומים ומרימים במנוע, ללא חיוב התובע, אולם רכבו הושבת למשך 8 ימים.

לעניין ימי העמידה שנדרשו לצורך הטיפול מיום 3.8.2017, ציין המומחה כי לדברי הנתבעת, הרכב כלל לא שהה במוסך בתקופה זו; ולעניין ימי העמידה שנדרשו לצורך התיקון מיום 28.10.2017, קבע המומחה, כי התובע, לשיטתו, אינו זכאי לפצוי, שכן המנוע הוחלף בשלב זה על ידי הנתבעת, חרף העובדה שהאחריות לגביו כבר פגה.

לעניין הטיפולים והבדיקה שבוצעו בשנת 2018, קבע המומחה, כי התקלות שארעו באותה תקופה, לא היו באחריות הנתבעת (אינן קשורות למנוע), וכי בדיקה במכון רשוי, של רכב אשר גמע מספר כה רב של קילומטרים, תניב, ברגיל, תוצאות מעין אלה, ללא כל קשר לאיכות המנוע שמכרה הנתבעת לתובע.

על מנת לבסס דרישה זו, במישור הוכחות הנזק, היה על התובע להציג ראיות בדבר הרווח (נטו) שאותו הוא מפיק כתוצאה מכל יום שבו הוא עושה שימוש ברכב לצורך עסקו, וכן ראיות בנוגע למצבת כלי הרכב שברשותו ובנוגע לאפשרות להקטנת נזקיו באמצעות שימוש בכלי רכב אחרים, או חלופיים, לצורך ביצוע אותה עבודה.

...

מסקנה זו, שהיא בגדר מסקנה מקצועית של מומחה מקצועי ואובייקטיבי, ואשר לא נסתרה, מקובלת עלי.

אני סבור כי אפשר שהיה על המומחה להידרש לשאלה זו, ולא להימנע מלהשיב עליה.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת לעניין הסכומים האמורים של 1,287 ₪, של 2,340 ₪, ושל 468 ₪ בלבד ונדחית לעניין יתר רכיביה.