מניעת מעצרו של משוחרר למעצר ביניים

בית המשפט קבע כי "יש להביא לידי סיום את סאגת התמלילים באופן שאקצוב כעת לתביעה להעביר את כל התמלילים הרלוואנטיים להגנה עד ליום 3.4.2023". טענות העוררים העוררים ערים לכך שהערר דנן מוגש נגד החלטת ביניים של בית משפט קמא, שכן טרם התקבלה החלטה מלאה לעניין מעצרם עד לתום ההליכים.

בכל הנוגע לעורר 2 – נטען כי עברו הפלילי אינו כזה המונע את שיחרורו לחלופת מעצר, במיוחד בנסיבות התיק.

שחרורם של העוררים לחלופת מעצר יעביר, לגישתם, את המסר לפיו להתנהלות המשיבה יש השלכות.

...

עוד ציינה ב"כ המשיבה כי גם חומר הראיות שכבר מצוי בידי העוררים מביא למסקנה כי קיים "ניצוץ ראייתי" ואף הרבה מעבר לכך הקושר את העוררים כולם לעבירות המיוחסות להם.

דיון והכרעה לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת טענות הצדדים בעל פה, אני סבורה כי דין הערר להידחות.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה אפוא.

מעצר בפקוח אלקטרוני אינו גם אמצעי אפקטיבי בדרך כלל למניעת מעורבות בעבירות סמים, להבדיל מסוגים אחרים של עבירות, ובודאי למי שבאמתחתו הרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

על הסטטוס של עצור בפקוח אלקטרוני עמדתי לא מכבר בהחלטתי בבש"פ 77/17 פלוני נ' מדינת ישראל (11.1.2017), שם הבהרתי בין היתר כי - "... מי שנעצר בפקוח אלקטרוני הוא בגדר עצור, ולא בגדר משוחרר בערובה (חלופת מעצר), ומסטאטוס נורמאטיבי זה גם נגזרות זכויותיו והמגבלות החלות עליו. אין מדובר בסטטוס ביניים בין מעצר לשיחרור בערובה אלא מדובר במעצר המתבצע בתנאים אחרים - לא מאחורי סורג ובריח אלא במקום אחר שקבע בית המשפט, ותחת פקוח אלקטרוני ותנאים מגבילים שנקבעו לגביו, חלף פקוח של סוהרים וחומות הכלא. לסטטוס המשפטי של מי שנתון בתנאי פקוח אלקטרוני כעצור יש השלכות בהיבטים שונים (כגון לענין תוצאות הפרה של תנאי הפיקוח האלקטרוני), לרבות בהיבט הנוגע לענייננו של 'חלונות פקוח'...

...

בהחלטה זו נלקחו בחשבון מידת מעורבותו של העורר במעשים, גילו, עברו הפלילי ותסקיר שירות המבחן בעניינו, שאמנם עמד על קשיים לא מבוטלים בנוגע לאפשרות של מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני אך בסופו של דבר המליץ על כך. ביום 1.3.2017 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, במסגרתה ביקש "פתיחת חלון התאווררות" יומי קבוע של שעתיים בליווי אחד המפקחים שאושרו על ידי בית המשפט.

העורר הוסיף כי ביום 15.3.2017 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו לפתיחת חלון התאווררות בחג הפסח.

דיון והכרעה לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

אשר על כן דין הערר להידחות.

חומר סודי זה הועמד גם לעיון המותב בבית המשפט לעניינים מינהליים ושימש כבסיס להחלטתו שלא להתערב בהחלטותיה של וועדת השחרורים, לפיהן הורתה וועדת השחרורים על מעצר ביניים, או הפקעה זמנית של שיחרור האסירים בטרם היתקיים דיון בבקשת ההפקעה במעמד סנגוריהם של העותרים.

"אם כל היתייחסות לנאשם בהחלטת ביניים תיפסול שופט, יצטרך בית המשפט להתחלף כל אימת והוא נותן החלטת ביניים שיש בה משום דחיית עמדת המערער". בע"א 7242/09 אברהם מומברם נ' שרה פודולובני (12/10/09) היתייחס בית המשפט העליון לכללים החלים בפסיקה, ביחס למקרים בהם דן בית המשפט בעיניין מסוים, במסגרת החלטה ארעית בתיק, כגון מתן צו מניעה, תיק שהוחזר ע"י ערכאת העירעור וכן עניינים דומים, בהם היתייחס בית המשפט לחומר הראיות וחיווה דעתו בקשר אליו.

...

לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים וחזרתי ועיינתי באשר פסקנו ביום 10/7/14, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

סבורים אנו, כי אין בהחלטה זו כדי למנוע בעדנו לישב על הדין בעתירותיהם הנוכחיות של העותרים, הנוגעות להחלטותיה הסופיות של וועדת השחרורים המיוחדת, לבטל את שחרורם.

וקבעה כב' הנשיאה דאז, ביניש, כי:"אין בעצם העובדה שעל בית המשפט מוטל להכריע בעניין בו הביע עמדה מוקדמת, כדי להקים עילה לפסילתו, וכי יש להוסיף ולהראות כי מאותה הכרעה מוקדמת עולה גם חשש ממשי למשוא פנים. זאת לא הוכיח המערער. אדרבה, בית המשפט קבע בהחלטתו כי חרף גיבוש עמדתו על סמך הראיות וטענות הצדדים כפי שהיו בפניו באותה עת וקביעת ממצאים עובדתיים ומשפטיים על ידו, עמדתו ברת שינוי, והיא תישקל בשנית לאחר בחינת סיכומי המערער והשלמות יתר הצדדים. בנסיבות אלה, ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער דין הערעור להידחות". מובן, כי גם בעתירות שלפנינו טענות שונות בפי העותרים, רובן טרם נבחנו על ידינו לעומקן.

נוכח האמור לעיל אף אני סבור, כמו חברי, כי דין הבקשה להידחות.

לעניין "מעצר הביניים". בית משפט זה, במספר רב של הזדמנויות, הביע דעתו, כי לבית המשפט סמכות לצוות על "מעצר ביניים" של נאשם עד להחלטה בבקשה להחזקתו במעצר עד תום ההליכים ואף ציין, כי "מעצר ביניים" עשוי להיות ישים גם לגבי מעצר לצרכי חקירה וזאת אם מכוח "סמכות עזר" ואם מכוח "סמכות נגזרת" שהנה מחויבת המציאות וכאשר הלכה למעשה לא ניתן לעשות שימוש בסמכות העיקרית של מעצר עד תום ההליכים או מעצר לצרכי חקירה.

בכך, למעשה, מנע קיומו של דיון בפני בית המשפט המחוזי עוד היום.

בהיתחשב בפרק הזמן הקצר שנותר עד לדיון בפני בית המשפט המחוזי, בהיתחשב במצבו הבריאותי של העורר, כפי שתואר בפני, ובהיתחשב בכך ששוחרר למעצר בית מלא, אני סבורה כי ניתן לשחררו לביתו בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, תוך שאני מורה כי עליו להתייצב מחר לדיון שנקבע בפני בית המשפט המחוזי בערר המשיבה.

...

מקובלת עלי העמדה לפיה נכון וראוי הוא שבית משפט קמא ייתן הזדמנות לבית משפט שלערעור להידרש לערר שהוגש בלא שייווצר סיכון, כטענת ב"כ המשיבה, אך בשל שחרורו של חשוד, מבלי לאפשר בחינה נוספת של החלטת בית המשפט.

לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי יש הצדקה שהעורר יימצא במעצר עד לדיון שנקבע למחר.

בהתחשב בפרק הזמן הקצר שנותר עד לדיון בפני בית המשפט המחוזי, בהתחשב במצבו הבריאותי של העורר, כפי שתואר בפני, ובהתחשב בכך ששוחרר למעצר בית מלא, אני סבורה כי ניתן לשחררו לביתו בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, תוך שאני מורה כי עליו להתייצב מחר לדיון שנקבע בפני בית המשפט המחוזי בערר המשיבה.

מכלל אלו, נטען כי אין לשחררו לחלופת מעצר בתקופת הביניים עד מועד הטיעונים לעונש.

צוין כי אלו מגלים את האחריות הנדרשת לצורך תפקיד הערבות, ובהנתן שרמת מסוכנות המשיב פחתה – הומלץ של שיחרורו בערבות למעצר בפקוח אלקטרוני בבית אמו, לצד צו פקוח מעצר.

עוד נטען בנימוקי הערר, כי מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני בבת ים, סמוך מאוד למקום ביצוע העבירה מחזירו לסביבתו הטבעית, אשר בהשפעתה ביצע את המעשים המיוחסים לו; ואף התנאים הכספיים שנקבעו בהחלטה דנא, כמו גם המפקחות, אינם מרתיעים דיים ואין בכוחם למנוע הפרה.

...

במסגרת ההחלטה, נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, והורה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בבית אמו בבת ים, בפיקוחן של אמו ושתי מפקחות נוספות.

בעקבות האמור בתסקיר המעצר, בא כוח המשיב עתר לאפשר לו להציע חלופה נוספת בעניינו, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו.

העוררת, מנגד, טענה כי יש לדחות את הבקשה, בהדגישה כי המשיב הודה והורשע בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.