מניעת מעבר תלמידים ברחוב לבית הספר

בפני תביעת שבוב בגין תאונה שאירעה ביום 3.10.17 ברחוב סולטן סולימאן, בעקבות נזקים שנגרמו לרכב המבוטח ע"י התובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), עת חלף על פני מחסום בולרד (להלן: "המחסום" או "מחסום העמודים") מחסום העמודים הנו מחסום, המוצב לרוב על כבישים ומטרתו למנוע מעבר כלי רכב וזאת מלבד רכבים מורשים.

במקרה שבפנינו מצוי המחסום ברחוב סולטן סולימאן, בו כביש גישה לבית הספר "שמידט" ונועד לאפשר מעבר לכלי רכב מורשים בעיקר מעבר לרכבי הורים לתלמידים הלומדים בבית ספר זה. טענות הצדדים לטענת התובעים, ביום 3.10.17 ניכנס רכב התובעים ימינה לדרך שכם, והחל להתקדם על פני המחסום, כאשר לפתע עלו עמודי המחסום, פגעו בתחתית רכב התובעים בעוצמה וגרמו לו נזק.

...

בבואנו לבחון את גובה הסיכון הפוטנציאלי במחסום העמודים, ניתן להגיע לידי מסקנה, כי הנזק הנגרם לרכוש בגין מחסום זה הינו רב ביחס לנזקים אחרים שעלולים להגרם לרכב ממכשולים אחרים.

סבורני, כי גם על הנהג מוטלת החובה לנסוע בזהירות, כאשר זה חוצה כביש ותחתיו מחסום עמודים שעולה ויורד, ונראה כי עדותה מלמדת מחד על כך שלא ניתנו הנחיות ברורות והסבר בדבר אופן הפעלתם דברה המהווה שיקול כאמור בהטלת אחריות על הנתבעת, אך מאידך מצופה מנהג כי לכל הפחות ינסה לברר האם גורם אנושי מפעילו או שמא המדובר במנגנון אלקטרוני, ובהתאם לנהוג בזהירות המתבקשת והמתאימה למנגנון אוטומטי שכזה.

סוף דבר אני מקבל, איפוא, את התביעה וקובע כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים בגין הנזקים הישירים שהוכחו: תשלום של 20,204 ₪ לתובעת 1.

נתבע 1, שגיא בן אהרון, אשר נהג ברכב נתבע 1 עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בצינו כדלקמן: "ביום 14/2/16, בסביבות השעה 08:30 נהגתי ברכב שמספרו 52-968-14. נהגתי ברחוב ברנדס ברעננה והתקרבתי לצומת הרחובות ברנדס-אחוזה. בכיוון הנסיעה שלי, מצד ימין, היה ניצב תמרור עצור המחייב לעצור ולתת זכות קדימה לכל רכב שבא ומתקרב לצומת. צומת הרחובות ברנדס-אחוזה זו לא צומת טי ממש, אלא יש שם רחוב שמשתלב לרחוב אחר. אני רציתי לפנות שמאלה מרחוב ברנדס שממנו הגעתי לכיוון רחוב אחוזה. מאחר ובכיוון נסיעתי היה מוצב תמרור עצור, אז עצרתי את הרכב שלי לפני תמרור עצור כמה וכמה שניות, עצרתי, הייתה תנועה בכביש, המדובר ברחוב מרכזי שהוא רחוב אחוזה ונתתי לכלי רכב לחלוף. מימיני, ברחוב אחוזה היה מעבר חציה ובעצם מסלול הנסיעה שלי היה שמאלה כדי לפנות אחר כך לרח' תל-חי, שם יש בית ספר, שאחי לומד שם. בעצם במעבר החציה הזה חצו תלמידים שרצו להגיע לבית הספר וזה היה מעבר חציה מימיני ברחוב אחוזה. אוטובוס שהגיע בנתיב הימני מבין השניים שברחוב אחוזה, דהיינו מהכיוון שבו נסע הרכב של התובעת, עצר עצירה מלאה כדי לאפשר להולכי הרגל שעברו במעבר חציה מעבר לצומת, לחצות. כלומר, האוטובוס עצר ברחוב אחוזה לפני הקו הדמיוני של תחילת צומת הרחובות אחוזה-ברנדס.

הערתי לו שידליק אורות מצוקה כדי למנוע סכנה וכך היה.

...

עתירת התובעת לפיצוי כספי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 (שגיא בן אהרון ואיילון חברה לביטוח בע"מ), ביחד ולחוד, לשלם לתובעת (יעל פסטרנק) את סכום תביעתה שהוכח לפני בסך של – 16,567 ₪.

התביעה שכנגד שהוגשה על ידי נתבע 1 כנגד התובעת – נדחית.

נידרש לפנות באופן מיידי את המבנה הקטן שיושב על קו 0 (קו גבול) של הגדר בית הספר ומונע מרחב כיבוי לבצע תימרון מול חזית בית הספר, ממליץ לפעול להכשרת המבנה הראשי במוקם בחניון להגנה מאש כולל ביצוע מערכות כיבוי וגילי, נידרש לפעול להוצאת היתר והסדרת כל נושא החשמל וזאת על מנת לצמצם את הסיכון לפרוץ שרפה" (הדגשות הוספו – א' י').

עוד הומלץ, להציב תמרור במפרץ העלאה והורדה ברחוב "חזון איש" המונע חניה או עצירה שלא לצורך וכן להפעיל אכיפה ופקוח קבועים במקום, בעיקר בשעות השיא של הגעת התלמידים.

ניצפה אף רכב הסעה שניכנס בתמרון לאחור, תוך כדי מעבר תלמידים בסביבתו.

כן נטען, כי אין במנגנון האכיפה שמציעות המשיבות 1 ו 2 ביחס להגעת התלמידים לבית הספר כדי להבטיח את ביטחון התלמידים וכי לא הוצגה כל אסמכתה בתימוכין בכוונת המשיבות 1 ו – 2 להסדיר היתר.

...

תמצית טענות המשיבות למול העותרות, המשיבות 1ו – 2 טוענות כי יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת שיהוי מהותי, חוסר סמכות עניינית והעדר זכות עמידה והחלטה מנהלית.

ככל שבחירת המשיבות 1 ו - 2 בחוסר מעש ביחס למבנים תוותר על כנה, סבורני כי או אז ראויה שקילת היחידה הארצית מעורבות אקטיבית מצדה ביחס למבנים, משני טעמים עיקריים.

סוף דבר לאור הנתונים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי העובדה לפיה המשיבות 1 ו 2 לא הורו על איון מלוא הסיכון הנשקף מהמבנים, כסמכותן - מי כבעלת המקרקעין ומי כאמונה על אכיפת ענייני תכנון ובנייה, חורגת מגדרי הפעלת שיקול דעת ראוי.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, העתירה מתקבלת בחלקה, במובן זה שניתנת הוראה לרשות להפעיל את שיקול דעתה, לאחר שנמצא כי באין התחשבות בכל נתוני הבטיחות הרלוונטיים, קיים חוסר סבירות בהתנהלות המשיבות 1 – 2 ובהחלטתן להמתין להסדרת המבנים המסוכנים שהוצבו ללא היתר.

מדובר במשכן זמני, ובכוונת העיריה להקים לבית-הספר היסודי מבנה קבע בשטח סמוך ברחוב העבודה.

מאזן הנוחות "מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתתו נעוץ בצורך להפסיק מיטרד קשה או פגיעה חמורה. ברם השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצוו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה. נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת" (רע"א 5240/92 חלמיש נ' אשרז, פ"ד מז(1) 45 (1992).

מנגד הפגיעה המשיבה, ובעיקר בתלמידי בית-הספר היסודי, אם תיתקבל הבקשה, היא פגיעה משמעותית, שכן למשיבה אין פיתרונות זמינים לתלמידים אלו, היא תתקשה למצוא להם כיתות לימוד מתאימות והם יאלצו, כך עלה בדיון, ללמוד בכיתות מאולתרות בחטיבת הביניים, סמוך למיתחם בניה ויחד עם תלמידים מבוגרים מהם בהרבה.

באיזון בין פגיעה זו המשיבה וכפגיעה נגזרת ממנה בתלמידים, בהורים ובמורים, לבין העידר פגיעה במבקשים (וליתר דיוק – העידר החמרה בפגיעה הקיימת ממילא) , ובהיתחשב בכך שמדובר בתקופה של מספר חודשים ובהתחייבות העיריה כי עם השלמת בניית הקומה השנייה התלמידים יפנו את אשכול הפיס ויעברו אליה, מאזן הנוחות נוטה בבירור ובאופן מובהק לטובת המשיבה.

...

סוף דבר המבקשים הראו כי תכנית המתאר מ-1997 אינה מאפשרת, לכאורה, הפעלת כיתות לימוד של בית-ספר יסודי באשכול הפיס.

בנסיבות אלו דין הבקשה להתקבל.

עם זאת, נוכח פעולות המשיבה להכשרת השימוש האמור, העובדה שמדובר בשימוש זמני למספר חודשים, ומאזן הנוחות אשר נוטה בבירור לחובת המבקשים, אין מקום לתת צו מידי וכניסתו של הצו לתוקף נדחית עד ליום 30/8/2020, כך שבשנת הלימודים תש"פ יפעלו הכיתות כמתוכנן.

הצוו המבוקש הוא להורות למשיבה 1 (להלן: הערייה), שלא לעשות כל פעולה בקשר למבנה בית הספר "אורט גדיש" ברחוב רקאנטי 29 ירושלים (להלן: המבנה), וכן שלא להעתיק מתוך המבנה את פעילות בית הספר התיכון אורט רמות (להלן: אורט רמות) ולמסור את החזקה במבנה או בחלק ממנו בו נמצא אורט רמות לגורם אחר.

לפי הנטען בעתירה בין שני המועדים התבררו לעותרים התנאים הקשים שבהם עתידים התלמידים ללמוד במקום החדש וכן נודע להם כי אין מדובר על שמירת שתי בעלויות נפרדות אלא מיזוג של בתי הספר מבלי שמובטח מעבר אוטומאטי של תלמידי החטיבה לתיכון אלא מותנה במבחני קבלה.

לטענת הערייה כל המוסדות: תיכון אורט רמות, בית הספר בית שולמית, ובית הספר נווה רוחמה הם מוסדות רישמיים ולכן אין כל מניעה להעברת השמוש באותו חלק של המבנה לאחד משני בתי הספר הנותרים, ולא נידרש אישור משרד החינוך.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות.

לא נעלם מעיני כי עמדת משרד החינוך שונה ואולם לא הוברר מהי הבדיקה שנערכה טרם מתן העמדה ומדוע משרד החינוך לא נקט כל פעולה עצמאית למניעת ההקצאה אם זו אינה מקובלת עליו.

סיכום על יסוד כל האמור, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.