מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מניעת כפל הנחות בריצוי עונש בחו"ל

בהליך עה"ס (עה"ס) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

עובדה זו קשורה בטבורה לתכליתו של החוק, אשר נועד למנוע השתת עונש חמור יתר על המידה על נאשמים, מן הטעם שהללו נאלצים לרצות עונש מאסר במדינה אשר אינה מדינת אזרחותם.
בהקשר זה, ההנחה היא כי ההחמרה היתרה בענישה של נאשם המחויב לרצות עונש מאסר במדינה זרה מתבטאת בכך שהאסיר רחוק ממכריו ומבני משפחתו, וכי אורחות החיים ותרבות המדינה הזרה בה הוא נושא בעונש המאסר אינם מוכרים לו. את הקשיים הללו, לצד השלכות נוספות אשר עשויות להתעורר בגין המרחק בין מקום ריצוי עונשו המאסר למדינת אזרחותו, מבקש החוק לרכך במקרים המתאימים (דברי הסבר להצעת חוק העברת אסירים לנשיאת עונש מאסר בארצותיהם, התשנ"ו­1996, ה"ח 2543; בג"ץ 3842/18 ‏מכלוף נ' השר לבטחון פנים, פסקה 25 (‏19.2.2020); בג"ץ 5754/07‏ לוי נ' ראש הממשלה, פסקה ג' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (04.07.2007); ע"פ 9147/03 אורן נ' מדינת ישראל (26.8.2003)).
כך לדוגמה, על פי סעיף 9(ג), ישראל מאבדת את סמכות השיפוט על עבירה כאשר עושה העבירה כבר נשפט, הורשע וריצה את עונשו מחוץ לישראל על פי בקשתה.
יושם אל לב כי אם נקבל את הצעת המערער בדבר פירוש התיבה כדרישת "פליליות כפולה", נמצא עצמנו מרחיבים באופן משמעותי את סמכות השיפוט של ישראל על עבירות חוץ, כך שבהנתן ששאר תנאי הסעיף מתמלאים זו תוכל להתפרש גם על עבירות חוץ אשר הקשר בין עושה העבירה ואופי העבירה למדינת ישראל או ליושביה יהא קלוש עד לא קיים.
...
מסקנה זו נלמדת מהגיונם של דברים, כמו גם מלשונו של סעיף 9(א) לחוק ההסגרה, המורה כך: "הוכח בשעת הדיון בעתירה לפי סעיף 3, כי המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת, או כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל, וכי נתמלאו שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו – יכריז בית המשפט, כי המבוקש הוא בר-הסגרה" (ההדגשות הוספו – ד' ב' א').
כשלעצמי, אני סבורה שניתן היה לדחות את טענות המערער לתחולתו של סעיף 10 לחוק העונשין קודם כל בשל כך שממילא לא התקיים בענייננו אחד התנאים הנזכרים בו, והוא הגשת בקשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לריצוי העונש בישראל.
יחד עם זאת, אני סבורה כי תנאי סמכות השיפוט מגלם בחובו במשתמע גם את דרישת הפליליות הכפולה, דהיינו שהמעשה בגינו מתבקשת ההסגרה מהווה עבירה גם בישראל, שהרי אחרת ההעמדה לדין בישראל לא הייתה מתאפשרת.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2015 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

כאמור, תכליתו של סעיף 413י' לחוק העונשין היא כפולה: ראשית, ההנחה היא כי עברייני הרכוש המשיגים נכסים בדרכים בלתי חוקיות עושים זאת בידיעה כי אותם נכסים יימכרו לאחרים, ובהעדר אדם המעוניין ברכוש הגנוב, תקטן המוטיבציה לבצוע הגניבה.
על כן, לאור חומרת העבירות, נפיצותן והיותן "מכת מדינה", כמו גם פגיעתן האנושה באינטרסים חברתיים מוגנים של שמירה על קניינו ורכושו של הפרט, חזוק הביטחון הרכושי של אזרחי המדינה ומניעת עגמת נפש ופגיעה בשלוות החיים, הרי שהתייחסות בתי המשפט למבצעי עבירות אלה היא היתייחסות מחמירה, הכוללת הרשעה בדין ובמקרים המתאימים אף הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל.
הוא לא הורשע, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל תעודה במקצוע בריאות, ולא הוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה כאמור שטרם ניתן בהם פסק דין סופי".
...
לאור האמור לעיל, לא מתקיימים בענייננו המבחנים שנקבעו בפסיקה המאפשרים הימנעות מהרשעת הנאשם בדין, ועל כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של קבלת רכב גנוב, בניגוד לסעיף 413י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ושיבוש מהלכי משפט, בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.
מתחם העונש ההולם וקביעת עונשו של הנאשם בתוך המתחם באשר לקביעת מתחם העונש ההולם, הרי שחרף הנסיבות לחומרא שבביצוע העבירות כנזכר על ידי בסעיף 11 לעיל, נראה לי כי מתחם העונש ההולם, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, נע בין מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.
בהיעדר עילה לסטות לחומרא או לקולא ממתחם העונש ההולם, ולאור הנסיבות שפורטו לעיל, ייקבע עונשו של הנאשם קרוב לתחתית המתחם, ואולם, המלצת שירות המבחן לחייב את הנאשם ב-220 שעות של"צ נראית לי מקילה מדי, אך גם אם לא אאמץ אותה כלשונה, הרי שאתחשב בה. לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו כל עבירת רכוש, לרבות עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2009 בעליון נפסק כדקלמן:

עיקרון הסיכון הכפול עשוי למנוע הסגרה אם המבוקש הועמד לדין בישראל בגין העבירה נשוא בקשת ההסגרה, וזוכה או הורשע בה, או אם הורשע במדינה אחרת בעבירה נשוא בקשת ההסגרה, וריצה את העונש שהושת עליו, כולו או חלקו בישראל.
כך למשל, סעיף 10 לחוק העונשין קובע כי אדם הנמצא בישראל, אשר הורשע בחוץ לארץ בפסק דין חלוט על עבירה שחלים עליה דיני העונשין של ישראל, ולא נשא שם את העונש כולו, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, במקום להעמידו לדין, לבקש מבית המשפט שיורה כי העונש שהוטל עליו בחוץ לארץ, או אותו חלק ממנו שטרם בוצע שם, יבוצע בישראל, כאילו הוטל בישראל בפסק חלוט, ובילבד שהעונש הכולל לא יהיה חמור מהעונש המרבי שניתן להטיל בגין אותה עבירה על פי דיני העונשין של ישראל.
לכאורה, הנחת חוק ההסגרה היא כי טענת סיכון כפול מעבר להוראות הספציפיות של סעיף 2ב(א) לחוק ההסגרה, לא תישמע, וזאת בגדריו של עיקרון "הריבונות הכפולה" המקובל בתפישת המשפט בישראל.
...
מכל מקום, בקשת הסגרה המעלה חשש ממשי לפגיעה בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית או בזכות למשפט הוגן, עשויה להידחות (ע"פ 6914/04 זאב פינברג נ' מדינת ישראל (25.08.05), פסקה 17 לפסק דינו של השופט חשין; בג"צ 3992/04 אלי מימון-כהן נ' מר סילבן שלום, שר החוץ, פ"ד נט(1), 49, 68 (2004)).
יוצא, אפוא, כי לא מתקיים במערער אף אחד מהסייגים הסטטוטוריים הספציפיים המונעים את הסגרתו למדינה המבקשת מחמת עקרון הסיכון הכפול.
יוצא, אפוא, כי לאחר ניהול משפט בארה"ב, שבו יימצא זכאי או אשם, אין להניח כי המערער יוסגר לבלגיה לצורך ריצוי העונש שנגזר עליו, בהעדרו, שם. הסגרתו של המערער לארה"ב עונה במקרה זה לאמות המידה הקבועות בחוק, וכן לערכים המקובלים בשיטה.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

תשובתי לשאלה זו היא כפולה.
דברים אלו מדברים בעד עצמם, ויש בהם כדי ללמד על תכליתו הסובייקטיבית של תיקון 87 לחוק, שנועד להחמיר את המצב החוקי שקדם לו, ולמנוע מעבריינים נמלטים להנות מהתיישנות העונש שנגזר עליהם (וזאת מבלי להיתעלם מקיומו של "קושי" בנוסח הקודם של הסעיף, שלא היתייחס במפורש למצב של היתחמקות מעונש).
תמיכה לפרשנות זו מוצא העותר בתיקון 87, בו הוּסף סעיף 10(ג) לחסד"פ אשר קובע מפורשות, כי במניין תקופות ההתיישנות לא יובאו בחשבון "פרק הזמן שבו לא היה ניתן לאתר את מי שהוטל עליו העונש ופרק הזמן שבו שהה מי שהוטל עליו העונש מחוץ לישראל, בשל התחמקותו מריצוי עונשו". לטענתו, החרגת תקופת הבריחה מתקופת ההתיישנות בתיקון 87, שש שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות בעיניינו, מלמדת על כך שאין לפרש את הוראת סעיף 10 לחסד"פ בנוסחו לפני התיקון, אלא בפרשנות שמוצעת על ידו.
הנחת המוצא של פרופ' פלר הייתה – כך עולה מפרשנותו – כי אין הבדל משמעותי בין ההיגד "נשיאה בעונש" לבין ההיגד "ביצועו של העונש". אמנם, ככל שהסעיף היה נוקט בהיגד "נשיאה בעונש" (עונש שהוטל והנאשם לא החל בנשיאתו או אם נפסקה נשיאתו), הרי שניתן היה לקבל בנקל את פרשנותו של פרופ' פלר שלפיה בריחת עבריין יש בה כדי להפסיק את הנשיאה בעונש.
...
מנגד, המדינה טוענת כי העותר הוחזר לריצוי עונשו בכלא כדת וכדין וכי דין העתירה להידחות.
כיצד ניתן לומר שהמדינה, שלא חדלה מרגע הבריחה לאתר את המורשע שברח ולשים עליו את ידיה כדי להחזירו אל הכלא על מנת שיישא את עונשו במלואו ולהביא בכך לביצוע העונש, שנתון לאחריותה, שכחה ומחלה? עצם נקיטת פעולותיה של המדינה מאז הבריחה ועד לתפיסתו של העותר מלמדת שהיא לא שכחה ולא מחלה ושהאינטרס הציבורי בביצוע העונש במלואו לא פחת.
משבאתי עד כאן, והגעתי לכלל מסקנה כי הפרשנות הסבירה של סעיף 10 לחסד"פ, לפני התיקון, ואשר מגשימה את תכליתו, היא זו אליה מכוון חברי השופט שטיין, ממילא אין אנו נכנסים בגדרו של סעיף 34כא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
סוף דבר אני מצרף, אפוא, את דעתי על נימוקיה, לחוות דעתו של חברי השופט שטיין.

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2006 בעליון נפסק כדקלמן:

כן לא היתה מחלוקת כי נתקיים יסוד הפליליות הכפולה וכי קיימת סמכות מקבילה לישראל ולארצות-הברית לשפוט את העותר בגין עבירות אלה.
נפסק כי אין בהסגרה פגיעה בתקנת הציבור, שכן ההנחה היא שהעותר יזכה להליך הוגן ויוכל להביא עדי הגנה.
החוק מסתפק בקביעה כי מי שהיה אזרח ותושב ישראל בעת עשיית העבירה והורשע בחו"ל לאחר שהוסגר, יוחזר לישראל לריצוי עונשו.
בצדק ציינה השופטת ט' שטרסברג-כהן את "העיקרון הבסיסי, לפיו, ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני ובסיסי של בית משפט זה שהוא הרכב של שלושה שופטים או הרכב מורחב מלכתחילה, וכי בעקרון, יושבת ערכאה זו על המדוכה פעם אחת בכל מקרה נתון, ומכריעה בו פה אחד או ברוב דעות. הדיון הנוסף אינו בא ליצור ערכאה נוספת. תפיסה זו מעוגנת היטב בעקרון סופיות הדיון שהוא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית. מטרתו, אינטרס חברתי לשים סוף להתדיינות, לשמור על כבוד ויוקרת המערכת השיפוטית, להבטיח יציבות לגבי כוחו של המעשה השיפוטי, למנוע ריבוי הלכות ולחסוך בזמן ובהוצאות" (דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 5).
...
אין לאפשר לו לברור את הדין הנוח עבורו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.
אי לכך, העתירה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו