מניעת כניסה לעבודה מעובד לא מחוסן

בחקירתו הנגדית מציין התובע " ש. איעד היה מנהל שם. איאד עבידה ת. כן ש. מה התפקיד שלו כמנהל ת. הוא בא לבקר אם אנחנו עובדים או לא עובדים, מסתכל איך אנחנו עובדים. ש. הוא היה שם כל הזמן ת. כן ש. אז הוא המפקח עליך. ת. (עונה בעברית) לא יודע מי מפקח עלי, הוא אמר לי דורון זה המנהל של החברה. כשדורון ישב איתנו הוא הציג את איאד כמנהל העבודה שלנו"(דגש ש.ש.).

יחד עם זאת קבלני המשנה דואגים בעצמם לכניסת עובדיהם בלא השגחת ישראמרין.

סדרי הכניסה והשהות במקום לוטים בערפל, שכן דבריו אלה נסתרו בדברי מר גולדנברג אשר ציין: "השטח הוא שטח שפתוח, אין איזה שומר שיכול למנוע מלהכנס, כל אחד יכול להכנס ולצאת, לבוא" (עמ' 26 ש' 21-23).

אחמד מציין: "ש. אתה כותב שהגעת דרך חסן לעבוד בכפר קאסם. ת. נכון, דרך חסן. ש. למה פנית לחסן. ת. חסן היתקשר לאחי ואמר לו שהוא רוצה פועל, אנחנו עובדים בניקיון ובגבס. זאת העבודה שלנו. לכן הלכנו" (עמ' 14 ש' 23-28).

...

בדקנו גם אותם ומצאנו כי הם סותרים את טענות התובע ומחלישים עוד את גרסתו.

סוף דבר נטל ההוכחה על כתפי התובע להוכיח כי נפגע תוך כדי ועקב העבודה.

כללו של דבר, התובע לא קשר את עצמו באופן עובדתי לאתר העבודה של ישראמרין וגם לא להתקשרות כלשהי בינו לבין ישראמרין או בינו לבין ג.א.ש. ביחס למעמדו, גם לו הוכח שארוע תאונתי התרחש באתר, מה שאין כן לטעמנו, הרי שכל העדויות מצביעות ששימש כקבלן עבודת גבס – קבלן משנה, שהביא פועלים וכלים בהסעה של עצמו, עבודה שחדלה עם הפגיעה לכאורה.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

האם רשאי מעסיק למנוע את התייצבותו לעבודה של עובד שטרם התחסן מפני נגיף הקורונה ומסרב להציג תוצאת בדיקת קורונה שלילית בתדירות קבועה? זו השאלה הניצבת בפנינו במסגרת בקשה זו. רקע רלוואנטי לבקשה וניהול ההליך המבקשת מועסקת החל משנת 2016 כסייעת ומשלבת ילדים בבית הספר "נוף צורים" (להלן: "בית הספר") המופעל ע"י המשיבה, המועצה המקומית כוכב יאיר-צור יגאל (להלן: "המועצה").

נוסף לאמור, ביום 16.3.2021 התקבלה לתיק הודעת היועמ"ש, אליה צורפה חוות דעת של ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר שרון אלרעי- פרייס, הממליצה להגביל כניסה של עובדים שאינם מחוסנים, מחלימים או הגישו בדיקת קורונה שלילית למקומות עבודה בעלי מאפיינים רלבאנטיים ובפרט מקומות עבודה הכוללים מגע עם אוכלוסיות בסיכון מוגבר/ילדים שאינם ברי חיסון/ מקומות עבודה המופעלים בתנאי תו ירוק.

...

סוף דבר בשים לב לכך כי לעת הזו איננו סבורים כי הזכויות הלכאוריות של המבקשת גוברות על זכותה וחובתה של המשיבה לדאוג לרווחתם של תלמידיה, הצוות החינוכי והורי התלמידים וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטעמנו בבירור, לעת הזו, לצידה של המשיבה אשר אמונה על שלומם של כל הבאים בשעריה – עובדים ושאינם עובדים – ילדים ומבוגרים - סברנו כי יש להורות על דחיית הבקשה.

כך או אחרת, עניין תשלום שכרה של המבקשת, החל ממועד קבלת החלטה זו, יוכרע בהליך העיקרי ובשים לב לנסיבות שיווצרו החל ממועד קבלת החלטה זו. אף כי זו החלטתנו לעת הזו ואיננו מתערבים לאור כל האמור בהחלטת המשיבה, פונים אנו לגורמים האמונים על תיקוני החקיקה הנדרשים להסדרת העניין וזאת לצורך בהירות ואחידות, שכה נדרשות בימינו אנו.

על אף דחיית הבקשה, מצאנו לפנים משורת הדין, שלא להשית הוצאות על המבקשת לאור ראשוניותה של הסוגיה, השאלות העקרוניות שזו עוררה ובשים לב לחוסר הבהירות הקיים בשדה החקיקתי.

לא הייתה מניעה מטעם המעסיק שהתובעת תחזור לעבודה בתום חופשת הלידה הראשונה או החל"ת. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לסיבה בגינה קיבלה התובעת אישור לשהות בשמירת הריון - התובעת לא הייתה מחוסנת למחלת האדמת ורופא תעסוקתי המליץ שלא להחשף לילדים ופעוטות עד ללידה.

מעדותה של התובעת בפניי, שוכנעתי כי התובעת הייתה מעוניינת לחזור לעבודתה אילמלא נכנסה להריון השני, וכך העידה בלשונה: "כשהייתי אחרי החופשת לידה הראשונה הייתי אמורה לחזור ואז נכנסתי שוב להריון ואם לא, הייתי חוזרת לעבוד."[footnoteRef:4] [4: פרוטוקול עמ' 7, שורות 20-21.

...

כאמור לעיל, שוכנעתי כי ההפך הוא הנכון.

סוף דבר נוכח האמור, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת, בתוך 30 ימים, גמלת שמירת הריון בגין התקופה שמיום 21.2.20 ועד ליום הלידה 6.8.20 בתוספת הפרשי הצמדה כחוק.

המעסיק בחר שלא למנוע כניסת לא מחוסנים לרשת מטעמים כלכליים, ולא בסיבות של כורח המציאות, כך שאינו יכול לטעון שהוא חפץ "בשמירה על בריאות הציבור". פירסום חמישי – 14.4.21 בפירסום זה, גם הוא בדף הפייסבוק, היתייחס הנתבע לדחיית ערעורם של עובדי התובעת אותם הוא ייצג בידי בית הדין הארצי לעבודה, תוך שהוא משתף את העוקבים בכך שנשקלת אפשרות של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

...

התוצאה האופרטיבית הפרסום הראשון, השני והחמישי התביעה ביחס לפרסומים אלה נדחית.

סבורני שהתובעת אינה זכאית להוצאות כלשהן מעבר לסכום הפיצוי שנפסק.

סוף דבר אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 7,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

ויודגש, כי הן בעיניין אבישי והן בעיניין גינגול הסתמכו המעסיקים על חוות דעת אפידמיולוגית של ד"ר שרון אלרועי פרייס, ראש שירותי בריאות במשרד הבריאות מיום 14.3.2021 שם נקבע כי "בשלב זה לא ניתן לדעת בודאות עד כמה החיסון מפחית את ההדבקה, הגם שבדיקה שנערכה על ידי משרד הבריאות בדבר נתוני מועילות החיסון מלמדת על נתוני מעילות גבוהה במניעת תחלואה, אשפוזים ותמותה מהקורונה. על פי חוות הדעת, במטרה לשמור על בריאות הציבור חשוב לזהות את המקומות בהם אותו עובד שאינו מוגן עלול לסכן אחרים, שאז קיימת חשיבות רבה בדרישה בתעודת מתחסן/מחלים או בדיקת קורונה שלילית כתנאי לכניסה למקום העבודה...ד"ר פרייס ציינה בחוות דעתה כי סיכון מוגבר לתחלואה עם הדבקה נרחבת זוהה במקומות עבודה המאופיינים בריבוי מגעים במקום העבודה (עמיתים, מטופלים ולקוחות), שהייה משותפת ממושכת; עבודה בחללים סגורים...". נוכח כללם של דברים, בנסיבות העניין, לא ניתן להסתפק בטענת כוללנית של מקורות בדבר יעילות החיסון כמקובלה רפואית.

...

כפי שיבואר להלן, דין טענת התובעים בכל הנוגע לפגיעה בעקרון השוויון מכוח חוק כבוד האדם וחירותו להידחות.

עם זאת, הגענו לכלל מסקנה, ולא בלי התלבטות, כי חרף האמור, אך על רקע העובדה כי ההחלטה נתנה בתקופה מורכבת וייחודית, נסיבות המקרה שבפנינו אינן באות בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן המצדיק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני.

97 נוכח כללם של דברים, אנו סבורים כי במקרה דנא "אין מדובר בענייננו ב"טלטול" העובד(ים) מהכא להתם, שלא לצורך ושלא משיקולים עניינים" (ע"ע (ארצי) 157/06 עיריית תל אביב – יפו –עזבון המנוחה גאולה בן מיכאל ז"ל (מיום 20.12.2006), אלא בתקופה מטלטלת לכלל המשק - הן לעובדים והן למעסיקים.

אשר על כן, התביעות נדחות.