מניעת העברת כספים לקופת גמל

הנתבעת טענה שלא היה מקום להסתמך על יפויי הכח בנוסח משנת 2013 שכן מאז השתנו הוראות הדין והוראות רגולציה, בין השאר בהתאם לאמור בצו איסור הלבנת הון (חובות זהוי, דיווח וניהול רישומים של מבטחים, סוכני ביטוח וחברות מנהלות, למניעת הלבנת הון ומימון טירור), תשע"ז-2017.

הנתבעת הסכימה שבנוגע למשיכת כספים חלות הוראות חוזר הכרעות עקרוניות מס' 1 – 4- 2011 של אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר בעיניין איחור במשיכה או העברה של כספים מקופות גמל (להלן – החוזר).

...

כן לא מצאנו לפסוק פיצוי בהתאם להוראות החוזר.

טענת הנתבעת בהקשר זה – דינה להידחות.

בהתחשב בכל האמור והמפורט לעיל, ולאחר שבחנו את טענות הצדדים ושקלנו את השיקולים הרלוונטיים, ובשים לב לנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים ושכ"ט ב"כ בסך 5,500 ₪.

התובעת מפנה לסעיפים 40-41 לתצהירו של יעקובי בהם הסביר כי "עקב סירובן של חברות הביטוח לערוך ביטוח פנסיוני לעובדים מסתננים במעמדה של תובעת, לא ניתן היה להעביר כספי פנסיה לקופת גמל על שמה של התובעת. לפיכך, החל מחודש 12/15, הנתבעת שילמה את חלק המעסיק בהפקדות הפנסיוניות כתוספת לשכר התובעת, תחת הרכיב "תשלום קופת גמל", וטוענת כי דברים אלו סותרים את עדותו של יעקובי בחקירתו הנגדית בה הוא שיער כי הופרשו עבור התובעת כספים לקרן פנסיה, בחלק מתקופת עבודתה.

ככלל, ביחס לעובד במעמדה של התובעת, אשר בעת הרלבנטית לא ניתן היה לבצע בגינה הפקדות לקרן בהתאם להוראות הדין, נפסק כי לא הייתה מניעה עקרונית לשלם באופן שוטף את רכיב ההפרשות לפנסיה, בכפוף לתנאים שונים שנקבעו בהלכה הפסוקה (ר' ע"ע (ארצי) 64836-09-16 י.ב.שיא משאבים נגד GEBRE OKUBAZGY (9.8.17)).

...

על כן מצאנו לקבל את טענתה התובעת בדבר אי מתן הודעה מוקדמת כדין.

משקיבלנו את תביעת התובעת ברכיב זה, דין תביעתה של הנתבעת לקיזוז להידחות.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כולם נקובים בערכי ברוטו: גמול שעות נוספות בסך 2,786 ₪.

בחירתה של הנתבעת להפנות למסמכים אשר צורפו לכתב תביעתו של התובע במטרה לתמוך טענתה מלמדת על כך שלא היתה מניעה מבחינתה להעלות את טענתה כבר בכתב ההגנה.

שנה חודשי עבודה שכר שעתי שכר חודשי אחוזי הפרשה זכאות 2010 5 28 5208 2.50% 651 2011 4 28 5208 3.33% 693.7 2011 2 21 3906 3.33% 260.13 2011 6 22.04 4099.44 3.33% 819.06 2012 9 22.04 4099.44 4.16% 1534.83 2012 3 23.12 4300.32 4.16% 536.67 2013 12 23.12 4300.32 5% 2580.19 2014 12 23.12 4300.32 6% 3096.23 2015 3 23.12 4300.32 6% 774.05 2015 9 25 4650 6% 2511 2016 6 25 4650 6% 1674 2016 6 25.94 4824.84 6.25% 1809.31 2017 5 26.88 4999.68 6.50% 1624.89 סך הכל 18565.12 תביעת התובע לפצויי הלנת שכר בגין תשלומי הפנסיה נדחית, שכן בהתאם להוראות סעיפים 19 ו 19 א' לחוק הגנת השכר, זכות התביעה לתשלום פצויי הלנה בגין אי העברת כספים לקופת הגמל אינה נתונה לעובד אלא לקופת הגמל.

...

מטעם זה נפסק כי אין לאפשר כאוס בניהול משפט וככלל אין להתיר לבעל דין להביא ראיות חדשות לאחר תום מסכת הבאת הראיות כדבר שבשגרה.

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

כלל הוסיפה כי בפוליסות ביטוח מסוג "עדיף" היא מוגבלת ביכולתה לפקח על גידול בשכר בפוליסות המנוהלות על ידה ולמנוע שינויים, בשל קושי תפעולי – מעשי: מערכות המיחשוב של כלל אינן יודעות לנתח אם המקור לגידול בהפקדה בפוליסות אלו הוא תוצאה של "גידול טבעי" בשכר שאותו היא מאפשרת, או גידול שמקורו בהסטת כספים לפוליסה.

יחד עם זאת, מכיוון שהתיקון גרם לכך שמבוטחים לא יוכלו למשוך כספים שהופקדו החל מינואר 2008 בקופות גמל לא משלמות לקיצבה, ועל רקע תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (העברת כספים בין קופות גמל), תשס"ח – 2008, שאיפשרו למבוטחים לנייד את הכספים שצברו בין חברות הביטוח, החלו חברות הביטוח לגבש מוצרים שונים שיאפשרו למבוטחים למשוך קצבה בעתיד, גם בפוליסות שאינן משלמות לקיצבה.

...

התוצאה היא, שלמרות ההתנהלות הבלתי מוצלחת של כלל, אין להשית עליה בדיעבד חובה שלא היתה חייבת בה, לא מכח ההתחייבות המפורשת כלפי המבוטחים, לא מכח פרשנות הפוליסה, לא מכח חובות האמון המיוחדות שכלל חבה כלפי המבוטחים, ולא מכח הנוהג.

על כן אינני מקבלת את טענת כלל בדבר אי היכולת להמציא את המסמך, ככל שהוא בכלל קיים.

לסיכום לנוכח טענותיה הנוספות של כלל בשלב התביעה, לנוכח הראיות שהציגה, ולנוכח האמור בחוות דעת המומחה עו"ד עפרי, שלפיה כלל אכן פעלה כפי שטענה - החלטתי לדחות את התביעה נגד כלל.

בכך למעשה, מגביל הסעיף כימעט לחלוטין את אפשרותו של מעסיק למשוך או להעביר כספים מקופת גמל (בכפוף לחריג אחד עליו נעמוד בהמשך), וזאת מתוך התפיסה כי "[]כספים אשר הופקדו על ידי מעביד לקופת גמל, שאינה קופת גמל מרכזית או קופת גמל אישית לפיצויים, יהפכו עם הפקדתם לקופת הגמל לכספי העובד, ולמעביד לא תהיה כל אפשרות למשכם בחזרה או להעבירם לקופת גמל אחרת" (דברי ההסבר להצעת חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, ה"ח הממשלה 175, 767, 781-780 (להלן: דברי ההסבר).

ואולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה כי הוראות אלו לא נועדו לחול על עניינם של עובדים מסוג זה. אדרבה, בשים לב להגבלות המשמעותיות ממילא אותם הטיל המחוקק על מעסיקים המבקשים להשיב לקופתם כספים שהפקידו לטובת עובדיהם בקופות גמל, לא מן הנמנע שסבר כי דוקא במצבים כגון דא – בהם פרטי העובדים שלזכותם הופקדו הכספים אינם בנמצא, ככל הנראה בשל כשלים שנפלו בהתנהלות המעסיק – קיימת הצדקה ממשית למנוע השבה כאמור.

...

סוף דבר לו תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את הערעור, תוך הבהרה בהתאם לאמור בפסקה 56 לעיל.

השופט ד' מינץ: כמו חברי השופט ע' גרוסקופף גם אני סבור כי יש לדחות את הערעור.

אשר על כן, כאמור אני מצטרף לעמדתו של חברי כי דין הערעור להידחות.