מניעת גישה לעסק עקב עבודות בכביש

עוד הוסיף בית משפט קמא, כי בהתאם לפסיקה ביצוע עבודות הכרוכות בעקירת עצים, שבירת גדרות, שינוי מיקום פח האשפה, סלילת כביש גישה או הקמת חניות, איננו בגדר שימוש סביר (רע"א 9645/16 עלית איסק פארי נ' משה נחמיאס ואח' (10.1.17)) (להלן: "עניין איסק פארי").

כך הפך בנין מגורים שקט למקום סואן תוך ניצול הרכוש המשותף, כשעם צמיחת עסקיהם של המערערים, ביקשו הם להכשיר חניות נוספות לשימושם כדי להכיל את הלקוחות הרבים והעובדים , הרסו את הגינה כליל, עקרו שיחים ועצים, שטחו את המקום וניסו להכשיר את המקום לחניה עם כלי עבודה כבדים, עבודות שנעצרו לאחר שניתן צו מניעה.

המערערים מלינים כנגד קביעתו של בית משפט קמא, לפיה צו המניעה הזמני שניתן ביום 15.3.16 יהפוך לצוו קבוע, ומכוחו נאסר על המערערים לבצע עבודות בשטח הרכוש המשותף ועל המערערים לפנות את השטח (שהוגדר בעבר כגינה), וכן לפנות את כל המכשולים שהוצבו בשטח עקב העבודות שבוצעו במקום (סעיף 39(ב) בפסק דינו של בית משפט קמא).

...

בית משפט קמא ציין, שלא הובאה בפניו כל ראייה בעניין ייעוד המקרקעין ולא הוכח שחל איסור על שימוש במבנה למטרת עסק לפי הוראות הדין, ולפיכך דין טענות התובעים באשר למתן צו האוסר על ניהול עסק בבניין – להידחות.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1) אנו דוחים את ערעורם של המערערים בכל הנוגע לצו המניעה הזמני מיום 15.3.16 שהפך לצו מניעה קבוע (סעיף 39(ב) בפסק דינו של בית משפט קמא).

2) אנו מקבלים את ערעורם של המערערים בכל הנוגע לסעיף 39(א) בפסק דינו של בית משפט קמא, ומבטלים את צו ההריסה לגבי הגדרות שנבנו בשולי שביל הגישה.

3) הואיל והערעור נדחה בחלקו הגדול, אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ש"ח (כולל מע"מ).

" באותו עניין דובר בשכר ראוי בגין עבודה של אחד השותפים לאחר שנשלחה הודעה על סיום השותפות ולאחר שנמנעה מאחד השותפים גישה לעסק והשותף האחר המשיך להפעיל את העסק.

חוזי יחס פתוחים מסמיכים את בית המשפט לקרוא לתוכם תנאים וחיובים שלא הוסכמו מראש על בסיס עקרונות של תום לב, הגינות וסבירות – ראו למשל ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט א' שטיין (20.11.2019): "חוזי יחס פתוחים מסמיכים את בית המשפט לקרוא לתוכם תנאים וחיובים חדשים, שלא הוסכמו מראש, על בסיס עקרונות משפט רחבים כמו תום לב, הגינות וסבירות, כשכל אלו מותאמים למטרות החוזה" בעניינינו, בנסיבות העניין, יש לקרוא להסכמת הצדדים תנאי לפיו לפני חלוקת רווחים, ריצ'ארד יהיה זכאי לשכר ראוי מסוים על עבודתו היומיומית במיזם.

אין מחלוקת שבתגובה לכך שריצ'ארד רשם את המותג החדש, ג'יי קיבל החלטה לנתק את כל תיבות הדוא"ל של המיזם, להסיר את ריצ'ארד מעמוד הפייסבוק של המיזם ולמנוע מריצ'ארד גישה למאגר הנתונים של המיזם (למשל, סעיף 31 לתצהיר ג'יי: "...התחלתי סנקציות כנגד ריצ'ארד כגון סגירת האימייל שלו ומניעת גישה למאגרי הנתונים שלו בעסק").

...

לאור המסקנה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בצווי העשה שביקש ג'יי לחייב את ריצ'ארד באופן קבוע לשלם לג'יי מחצית מרווחי ריצ'ארד החל מהגשת התביעה ואילך וכן להעביר לג'יי מסמכים בקשר לאותה פעילות.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה ואני מורה כדלקמן: בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין ריצ'ארד יעביר לג'יי חשבונות מלאים לגבי פעילות המיזם בשנים 2014 עד 2019 ובכלל זה דו"חות כספיים מלאים ומאושרים על ידי רואה חשבון, מלוא הכרטסות, מלוא החשבוניות שהמיזם הפיק בשנים אלו, מלוא החשבוניות שנרשמו כהוצאות בדו"חות הכספיים, תלושי שכר, הסכמים וכו'.

אשר לשאלת ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין השלב הזה של הדיון, לאחר ששקלתי את העניין, אני מחייב את ריצ'ארד לשלם לג'יי הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

כך נקבע ביחס לשאלת החבות בבצוע עבודת פיתוח ותשתית, בע"א 3464/05 פז חברת נפט בע"מ נ' מדינת ישראל משרד התחבורה מחלקת עבודות ציבוריות, 12.07.2006, פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט א' ריבלין: "אכן, עבודות פיתוח ותשתית המבוצעות על ידי רשויות המדינה, ובכלל זה עבודות סלילה של דרכים או כבישים, גורמות לא אחת, מטבע הדברים, לפגיעה באלו הדרים או עוסקים בקירבת מקום. כך למשל, עלולה להחסם גישה לבית עסק השוכן באיזור בו מתבצעות עבודות כאלה. נזק זה אינו מקים מניה וביה אחריות בלתי מסוייגת בנזיקין. עבודות פיתוח וסלילת כבישים באות, בסופו של יום, לקדם את אינטרס הציבור, וככל שהן גורמות לפגיעה זמנית, ולעיתים אפילו פגיעה קבועה, במאן דהוא, הרי זהו כורח שאין ממנו מנוס. מה גם שאותו מאן דהוא נהנה גם הוא מפיתוח הסביבה שבה הוא מצוי". ובהמשך הבהיר את אופן בחינת סבירות התמשכות עבודות, שם בפיסקה 10: "ברי, כי בעבודות מן הסוג שבו מדובר כאן קשה לתחום במדויק את קו הגבול שבין הזמן הסביר לבין הזמן הבלתי סביר... זאת, בין היתר, לאור אופי העבודות, ולנוכח מיגוון הגורמים המשפיעים על התקדמותן - גורמים שניתן לחזותם וגורמים שלא ניתן לחזותם. יש איפוא לקבוע, בכל מקרה ומקרה, על פי נסיבותיו, האם אכן מדובר בעיכובים והשהיות החורגים ממיתחם הסבירות... נשוב ונדגיש כי אף שגבול הסבירות בהקשר זה אינו חד, אין הוא בלתי נראה. עם זאת, בהיתחשב בחומר הראיות ובממצאים שנקבעו, לא מצאנו עילה מספקת להתערב בעמדתו של בית המשפט המחוזי, כי מקרה זה אינו חוצה את קו ההתרשלות". השווה גם רע"א 8199/14 אמיתי ובניו בע"מ נ' עריית עפולה, 20.04.2015, שם נדחתה תביעה כנגד הרשות המקומית בגין התמשכות עבודות, וכן פסק דינו של כב' השופט מ' הולצמן בת"א (שלום ק"ג) 68529-06-17 יעקב גבאי נ' עריית קריית גת, 19.06.2022, והאסמכתאות שם, מהן עולה כי הטלת אחריות על רשות ציבורית עקב עבודות פיתוח תעשה במשורה, ובמקרים חריגים.

סוף דבר עבודות בניית חניון השוק הגבילו לתקופה קצרה יחסית את הגישה לעסק, אולם לא הוכח כי מנעו כלל גישה לבית העסק לתקופה ממושכת.

...

לאור כל האמור לעיל עולה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק את הנזקים שנתבעו, וכפועל יוצא לא הוכיח את שיעור הנזק הנטען.

סוף דבר עבודות בניית חניון השוק הגבילו לתקופה קצרה יחסית את הגישה לעסק, אולם לא הוכח כי מנעו כלל גישה לבית העסק לתקופה ממושכת.

על כן, התביעה נדחית.

בנגוד לחנויות בחזית הדרומית, לרחוב הגבורה, הנמצאות מתחת לקולונדולה וייתכן כי יכלו להמשיך לפעול, החנות של התובע בחזית הצפונית לאור קירבתה לעבודות חזוק המבנה ואופן חסימת החזית הצפונית, סבלה ממגבלות קשות שכמעט ומנעו נגישות ושימוש בה. אל מול תשתית עובדתית זו הסתפק יואל בתצהירו בטענה כללית כי במהלך העבודות לא נפגעה איכות השמוש בחנות ולא נפגע תפעולה.

מסקנה זו היא למרות הכלל לפיו לא בנקל תוטל אחריות בגין עבודות בניה שנעשו בהיתר, כך הובהר בע"א 3464/05 פז חברת נפט בע"מ נ' מדינת ישראל משרד התחבורה מחלקת עבודות ציבוריות, 12.07.2006, פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט א' ריבלין: "אכן, עבודות פיתוח ותשתית המבוצעות על ידי רשויות המדינה, ובכלל זה עבודות סלילה של דרכים או כבישים, גורמות לא אחת, מטבע הדברים, לפגיעה באלו הדרים או עוסקים בקירבת מקום. כך למשל, עלולה להחסם גישה לבית עסק השוכן באיזור בו מתבצעות עבודות כאלה. נזק זה אינו מקים מניה וביה אחריות בלתי מסוייגת בנזיקין. עבודות פיתוח וסלילת כבישים באות, בסופו של יום, לקדם את אינטרס הציבור, וככל שהן גורמות לפגיעה זמנית, ולעיתים אפילו פגיעה קבועה, במאן דהוא, הרי זהו כורח שאין ממנו מנוס. מה גם שאותו מאן דהוא נהנה גם הוא מפיתוח הסביבה שבה הוא מצוי". ובהמשך הבהיר את אופן בחינת סבירות התמשכות עבודות, שם בפיסקה 10: "ברי, כי בעבודות מן הסוג שבו מדובר כאן קשה לתחום במדויק את קו הגבול שבין הזמן הסביר לבין הזמן הבלתי סביר... זאת, בין היתר, לאור אופי העבודות, ולנוכח מיגוון הגורמים המשפיעים על התקדמותן - גורמים שניתן לחזותם וגורמים שלא ניתן לחזותם. יש איפוא לקבוע, בכל מקרה ומקרה, על פי נסיבותיו, האם אכן מדובר בעיכובים והשהיות החורגים ממיתחם הסבירות... נשוב ונדגיש כי אף שגבול הסבירות בהקשר זה אינו חד, אין הוא בלתי נראה.". בנסיבות העניין, לאור אופי ביצוע העבודות והיעדר הסדרים שיאפשרו שימוש סביר בקומת הקרקע בחזית הצפונית תוך כדי העבודות, וכן נוכח התמשכות העבודות, יש לקבוע כי דוידי חייב לפצות את התובע.

...

התביעה כנגד הנתבע 2 וכנגד העירייה, הנתבעת 4, נדחית.

התביעה שכנגד מטעם העירייה נדחית.

אמנם ניתן לעיתים לחייב תובע בהוצאות אם מתקבלת תביעתו בחלקה הקטן, אולם לאור התנהלות דוידי באופן הבניה אשר פגעה בשימוש במושכר, תוך הקדמת עבודות להיתרים וביצוע עבודות בסטייה מהיתר, ולאור מכלול נסיבות העניין, לא מצאתי הצדקה לפסיקת הוצאות במישור היחסים בין התובע לדוידי.

תמצית העובדות הרלוואנטיות וטענות הצדדים התובע יליד 18.5.1988, נהג ברכב בכביש בין ערוני חוסנייה ביום 29.3.2018 והיתנגש חזיתית ברכב אחר.

לגישת הנתבעת, מאחר שהתאונה היא תאונת עבודה, היה על התובע לפנות למימוש זכויותיו מול המל"ל ויש לנכות מכל סכום פיצוי שיקבע לו, ככל שיקבע, דמי פגיעה.

(1)  ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למישנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו; (2)  ארעה תוך כדי עבודתו של המבוטח, במקום העבודה או בסביבתו הקרובה ביותר, בעשותו להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש; (3)  ארעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקירבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה; (4)  ארעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה ארעה בקשר לעבודה או עקב סכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו; (5)  ארעה למבוטח שהוא עובד, במקום שבו משתלם שכרו, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור ועקב נסיעתו או הליכתו זו ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך בתקנות; (6)  ארעה למבוטח שהוא עובד, תוך כדי מילוי תפקידו כחבר ועד עובדים שבמקום עבודתו ועקב מילוי תפקידו כאמור, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו לשם מילוי תפקידו כאמור או בחזרה ממנו ועקב נסיעתו או הליכתו זו, ובילבד שלא חלה בהן הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך; לענין זה דין חבר ועד מושב עובדים כדין חבר ועד עובדים; (7)  ארעה למבוטח שהוא עובד תוך כדי נסיעתו או הליכתו מהעבודה או ממעונו למקום הבחינה כאמור בסעיף 75(א)(4) או בחזרה למקום העבודה או למעונו ועקב נסיעתו או הליכתו זו."

(פיצוי גלובלי) בקביעת פיצוי זה יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע המשיך לתפעל את העסק שלו גם לאחר התאונה ואת העובדה שלמרות שמדובר בעבודה פיזית, חלק מעבודתו של התובע גם לפני התאונה היה ניהולי.

...

במקרה דנן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובראי הראיות שהוגשו והנכות התפקודית שנקבעה, אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי עבור אובדן כושר השתכרות עתידי על דרך האומדן.

לפיכך, אני סבור שיש לפסוק לתובע רק 65% מהסכום שהתקבל בתחשיב האקטוארי המלא על בסיס הנכות התפקודית שנקבעה לעיל : 5%* 240.8072 (מקדם היוון לפי 3%) *8231 * 65% = 64,417 ₪.

לאחר שבחנתי את הקבלות שהוגשו ובשים לב לכך שהוצאות רפואיות מכוסות ע"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק בריאות ממלכתי") במסגרת סל הבריאות, אני קובע לתובע סכום גלובלי בסך 2000 ₪.