מניעות הנתבעת מלטעון לפקיעת פוליסת ביטוח בשל אי-פירוט במכתב דחייה

עוד טענה הנתבעת, כי מעבר לעלויות התיקון הישירות, נשאה בעלויות עקיפות הקשורות בפנוי חלק מבעלי הדירות לדיור חלופי, פיצוי בעלי דירות והארכת תקופת האחריות.

נטען כי הפוליסה בגינה הוגשה ההודעה פקעה עם מסירת הדירות בפרויקט באוגוסט 2013 ולכל המאוחר במרץ 2014, מועד סיום תקופת הביטוח הנקובה ברשימת הפוליסה.

לפיכך, כל נזק שניגרם לנתבעת, הגם שהיא מבוטחת ראשית בפוליסה, כתוצאה ממעשה או מחדל של קבלן משנה מכוסה בפוליסה וייחשב לנזק של צד שלישי - בר כסוי בהתאם לפרק ב' לפוליסה האמורה.

במקרה דנן, האירועים התגלו במהלך שנת 2014-2015, התביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבעת באוגוסט 2019, ולכן לא חלה היתיישנות על התביעה שכנגד.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה וכן בכתבי הטענות מצאתי כי דין הבקשה להדחות כפי שאפרט להלן: הלכה פסוקה היא כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד דראסטי ואין להזקק לו אלא אם ברור מלכתחילה ומעל לכל ספק כי אין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה.

מקובלת עליי הטענה לפיה המשיבה ידעה על אודות ניזקי הפרויקט לכל המאוחר כבר באפריל 2015, עת נשלח אליה מכתב מטעם הנתבעת בדבר ניזקי הפרויקט וכי היה עליה להודיע לחברת הביטוח על הסיכון לתביעה שתוגש נגדה.

ניתנה היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהיעדר הצדדים.

...

טענות המבקשת בתמצית לטענתה דין הבקשה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

מקובלת עליי הטענה לפיה המשיבה ידעה על אודות נזקי הפרויקט לכל המאוחר כבר באפריל 2015, עת נשלח אליה מכתב מטעם הנתבעת בדבר נזקי הפרויקט וכי היה עליה להודיע לחברת הביטוח על הסיכון לתביעה שתוגש נגדה.

כפי שנקבע בבש"א (י-ם) 1945/05‏ דורון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.3.2006): "הגשתה של תביעת הצד השלישי מהווה אפוא נתון עובדתי חיוני, אשר ללא ידיעתו אין המבוטח יכול להגיש תביעת שיפוי, ולא כל שכן להצליח בה ... מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, שלפיה "כל עובדה החיונית כדי לבסס את עילת התביעה, שבלי ידיעתה ואיזכורה לא ניתן להגיש תובענה ולא כל שכן לא ניתן להצליח בה, נכללת בין העובדות המהוות את עילת התובענה במובן סעיף 8 לחוק" (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל [5], בעמ' 684 (דברי השופט בך, שהיה במיעוט רק באשר לתוצאה הקונקרטית באותו עניין)).

מכל האמור, טענת ההתיישנות כטענת סף נדחית.

בסעיף 23 לכתב התביעה טענו התובעים, כי "הנתבע הודה בחבותו לניזקי התובעים כאשר בשנה הסמוכה לארוע שיגר הודעה דיגיטאלית לתובע בה 'הציע' כי ישתמשו בפוליסת הביטוח האישית שלו לכסוי נזקיהם תוך שזה 'סוחט אותם נפשית'". התובעים לא מימשו אופציה זו, משום שסברו כי פעל כדין.

התובעים עתרו לחייב את הנתבע לשלם להם סך של 250,000 ₪ בגין מחצית הסכום שהשקיעו במושכר, סך של 149,000 ₪ בגין הוצאות משפט בהן נשאו, סך של 84,000 ₪ בגין חיובי ארנונה, סך של 90,000 ₪ בגין "החזר הפרש דמי שכירות", סך של 350,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין וסך של 60,000 ₪ בגין הוצאות הליך זה. במסגרת כתב ההגנה כפר הנתבע בטענות התובעים כלפיו והעלה טענות מקדמיות בדבר היתיישנות התביעה, העידר עילה והיעדר יריבות.

מנגד, מקום בו אפילו יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות אשר פרש בכתב התביעה, הוא לא יזכה בפסק הדין, משום שאין לצידו חוק המטיל על הנתבע את החובה לעשות כן, יש למחוק את כתב התביעה על הסף (ראה י. זוסמן, שם, בעמ' 384 - 385 וכן, ע"א 693/83 שמש נגד רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671, ע"א 35/83 חסין נגד פלדמן, פ"ד לז(4) 721, ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נגד מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007), ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נגד פרופ' חיים אילתה, פד"י מה(4) 18 וע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נגד דובק בע"מ, סה(1) 144).

כפי שיפורט להלן, המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים מיוחדים (אך ברורים) בהם מתקיימים התנאים לסילוק התביעה על הסף, באשר על פי העובדות שתוארו בכתב התביעה, לרבות המסמכים שצורפו אליו, עילת התביעה שבידי התובעים היתיישנה.

המצהיר הדגיש כי קיבל העתק מן ההסכם רק לאחר קבלת מכתב ב"כ התובעת, ואז שם לב שהתובעת אינה צד לו, וכי השקיע את כל ההשקעות המתוארות בתצהירו לאחר שניתן לו כאמור אישור מן הנאמן על הסכמת התובעת לעיסקה.

. מקובלת עלי עמדת ב"כ התובעת כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את זכותה להחזיק במקרקעין, למול התובעת, וכי הנאמן לא יכול היה להעניק לה זכויות בשם התובעת - שהרי שהסכם שכירות המשנה בטל במועד פקיעת הסכם השכירות הראשי.

עם זאת, התיקון בסעיף 7 בנוגע לאי גילוי עובדות רלוואנטיות מתייחס לעילת התביעה ויצירת מניעות להגשתה ולא לאחרון המסמכים שבקשה התובעת לאסוף.

אני דוחה, איפוא, טענות התובעים גם במישור זה. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כי "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עימה טיעון היתיישנות".

...

אני דוחה, אפוא, טענות התובעים גם במישור זה. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כי "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

סיכומו של דבר, כבר ביום 31.3.2009, עת אישר ב"כ התובעים דאז, כי הסכם השכירות אינו בתוקף (בניגוד לעמדת הנאמן) ופנה לב"כ גב-ים בבקשה לחתום על הסכם שכירות ישיר מול התובעת ולכל המאוחר, בעת מתן החלטת כבוד הרשמת פומרנץ ביום 27.4.2011, היתה בידי התובעים עילת תביעה קונקרטית, ידועה, ברורה וגלויה נגד הנתבע.

אני דוחה, אפוא, את התביעה מחמת התיישנות.

בכול הנוגע לערבות שהוזכרה בכתב התביעה, נטען כי זו פקעה, כאמור בה ביום 23.1.19.

נטען כי כל הכספים שבחשבון הנאמנות הועברו לשבי בהתאם להוראות שקבל מדרכי יושר היא הנהנת בחשבון הנאמנות ולכן אין מקום לייחס לו כל אחריות.

ההודעה לצד שלישי מטעם אזולאי למען שלמות התמונה, והגם שהדבר אינו נידרש להחלטה זו, אזולאי הגיש הודעת צד שלישי מטעמו כנגד נתבעים אחרים וגם כלפי חברת מנורה מבטחים, (להלן: "מנורה"), הגורם שהנפיק לאזולאי פוליסת ביטוח אחריות מקצועית כעו"ד, לגביה טוען אזולאי שנועדה בדיוק למקרים כמו התביעה שהוגשה נגדו.

אלא שפניית אזולאי לחברת הביטוח נדחתה, בנימוק ולפיו פוליסת הביטוח לא חלה בעניינינו ולאור טענות שנטענו נגד אזולאי, טענות של הפרת אמונים, מירמה וכיו"ב. סיכום ביניים לעיל פורט רקע כללי הנלמד מכתבי הטענות הרבים שהוגשו בתיק.

סיכומם של דברים כפי שנומק לעיל, מצעתי כי התביעה העיקרית והפרשה נשוא ההודעה לצד שלישי אינן כרוכות זו בזו, בהיעדר הזיקה בין הפרשה נשוא ההודעה לצד שלישי לניזקי התובעים בתביעה העיקרית.

...

לאור תוצאת החלטה זו, מתייתר הצורך בטיפול בבקשות לחיוב שולחי ההודעה לצד שלישי בערובה להוצאות מקבלי ההודעה האמורים ולכן אני מורה על מחיקת בקשות 34 וכן 42.

לאור הצו לפתיחת הליכים נגד תורג'מן ביום 3.10.22 בתיק חדל"ת 26402-04-22, אני מורה על עיכוב ההליכים נגד תורג'מן, היינו על מחיקתו מההליך.

לאור הצו לפתיחת הליכים נגד חברת חוף התכלת, ביום 8.9.22 בתיק חדל"ת 25472-04-22, אני מורה על עכוב ההליכים נגד חוף התכלת, היינו על מחיקתה מההליך.

בתאריך גילוי הגניבה, 10.10.19, פנה כפיר לנציג סוכנות הביטוח, דודו בן ישי (להלן: "דודו" או "נציג הסוכנות"), ודרש שמנורה תשלם לתובעת את תגמולי הביטוח בגין גניבת המשאית, מכוח הכסוי הבטוחי שיש בפוליסה למקרי גניבה, ומאחר שהתובעת הייתה בעלת סעיף שיעבוד לטובתה בפוליסה, על סמך מכתב הסוכנות אליה.

התביעה נגד הנתבעת הוגשה מכח ההסכם ביניהן, שלטענת התובעת היה בתוקף במועד הגניבה; התביעה נגד מנורה היא מכח פוליסת הביטוח המקיף שנעשתה למשאית אצלה, שכללה כסוי בגין מקרי גניבה, ומכח מכתב הסוכנות, בו כתבה סוכנות הביטוח לתובעת שיש בפוליסת הביטוח סעיף שעבוד לטובת התובעת לתקופה שכללה את מועד הגניבה.

טענותיו של חמזה, והתעקשותו שלא מגיעים לנתבעת תגמולי ביטוח, אשר גרמו לדחיית הכסוי הבטוחי על ידי מנורה לתובעת, נובעות מכעסו על כפיר, בשל כך שכפיר חשד במעורבותו בגניבה והביא למעצרו.

עדות דודו, נציג הסוכנות - יש לקבל גם את עדותו של דודו לפיה הנתבעת הודיעה לו שההסכם בוטל עוד לפני ההודעה על גניבת המשאית, ולכן אין כסוי בטוחי.

התובעת לא הגישה חוות דעת שמאי, אין להסתמך על מחירון יצחק לוי, ולבית המשפט אין את הידע המקצועי לערוך אומדן של ערך המשאית, מה גם שלא הייתה מניעות אובייקטיבית להבאת נתונים מדוייקים על הנזק, בשקידה סבירה, כפי שנידרש.

חמזה גם טען שהנתבעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח בגין הגניבה, שכן ההסכם בוטל עוד קודם לכן.

לחובת התובעת נזקפה המנעותה מזימונם לעדות של עדים רלוואנטים- רונן, אחיו של כפיר, ועבד, אחיו של חמזה; היתנהלות הצדדים לאחר הגילוי על הגניבה תומכת יותר בכך שההסכם בוטל לסיכום, הגם שיש קשיים בטענות הנתבעת, שפורטו לעיל, הפעולות שבוצעו ב- 6.10.19, העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו, מתיישבים יותר עם ביטול ההסכם, ולא עם כוונה להמשיך ולהוציא את ההסכם לפועל, תוך שינוי תנאי התשלום בלבד.

ראשית, מרגע שקבענו שב- 6.10.19 ההסכם בין הצדדים בוטל, הרי שבאותו מועד פקע אוטומאטית גם תוקפה של הפוליסה, שכן המבוטחת, הנתבעת, כבר לא בעלים של המשאית שבוטחה.

לכן, גם אם הסוכנות התרשלה בהוצאת מכתבה, שהיה בו מצג לקיומו של סעיף שיעבוד לטובת התובעת, הרי שביטול ההסכם ביום 6.10.19 ניתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות שבמצג השוא, לנזק כתוצאה מגניבת המשאית, עקב העידר הזכאות לתגמולי הביטוח.

...

אינני מקבלת את טענותיו של כפיר, שאף שעסק בעסקאות מימון רכב, עיסוקו בסחר רכב היה מינורי, ללא ביטוח סחר כללי וללא ביטוח למקרי גניבת רכבים (עמ' 59 שו' 7 לפרו' מ- 5.1.23).

לפיכך, טענות התובעת כלפי מנורה נדחות.

סוף דבר תוצאת האמור היא שהתביעה נגד שתי הנתבעות נדחית.

לטענת התובע, הוא קיבל מכתב מאיילון ביטוח בו פורטו שלושה טעמים לדחיית תביעתו: האחד- כי היתקיים החריג לכסוי הבטוחי הקבוע בסעיף 19.2.1 לפרק 1 לפוליסה ולפיו הסירה הושארה עוגנת ובלתי מאוישת בחוף חשוף לתהפוכות מזג האויר; השני – כי התובע לא נהג בזהירות ראויה בהפעלת הסירה בשל משטר הרוחות השורר בכינרת והתנהג ב"רשלנות רבתי"; והשלישי – כי תוך כדי הטביעה היה על הסירה אדם אחד בלבד.

התובע עשה כמיטב יכולתו על מנת להקטין הנזק, הנתבעים אינם יכולים להוסיף תניות ומיגבלות על אלו הקבועות בפוליסה ויש לדחות את ניסיונותיהם לעשות כן. בכתב התשובה הוסיף התובע וטען כי בנגוד לטענות הנתבעים, בפוליסה לא מצוינת כל היתייחסות לכך שדרוש שעל הסירה יהיה צוות בטיחות של 2 אנשים לפחות אלא שהסירה צריכה להיות מאוישת ובשליטה של המבוטח או מוסמך אחר על פי ס' 19.1 בעמ' 9 לפוליסה.

בנוסף טענו, כי על פי הדין האנגלי החל על הפוליסה, הכסוי הבטוחי פוקע מרגע הפרת ערובת ביטוח ובעניינינו הופרה ערובת ביטוח 1.1 הדורשת "זהירות ראויה" בהפעלת הסירה, לפיה אין כסוי בטוחי לסירה המושארת לא מאוישת על עוגן בחוף חשוף למזג האויר.

ד"ר רימון מטעם הנתבעים ציינה בחוות דעתה כי על פי הדין האנגלי, משמעות ערובת ההבטחה היא כי ככל שקיים קשר סיבתי בין הפרת תנאי הרישיון והיעדר הצוות הדרוש על פי הרישיון מחד והנזק שאירע בסופו של דבר מאידך – אז תשוחרר המבטחת מאחריותה לפי ס' 11 לחוק הביטוח האנגלי משנת 2015, כאשר נטל ההוכחה להוכיח שלא היה בהפרת התנאי להגדיל את הסיכון שיגרם נזק שאכן נגרם בנסיבות בהן נגרם – רובץ על המבוטח.

לטענת התובע בסיכומיו, הנתבעים הבינו כי "נפלו על המבוטח הלא נכון" עם התרמית שלהם ולכן לא טענו במכתב הדחייה לביום מקרה הביטוח.

...

סיכום אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה.

בנוסף תשלם הנתבעת 3 (איילון ביטוח) לתובע תשלומי ריבית מיוחדת לפי ס' 28א. לחוק חוזה הביטוח, הגבוהה פי 6 מהריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה על סכום תגמולי הביטוח בגין הסירה כמפורט לעיל (קרי - $64,000 כערכם בשקלים על פי השער היציג נכון למועד התשלום כשהם מוצמדים מיום מקרה הביטוח ועד למועד התשלום בפועל), וזאת החל מיום 3.9.20 ועד מועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין עוגמת הנפש שהתנהלותם הסבה לו בסך 25,000 ₪, וכן אגרת משפט מלאה כפי ששולמה; שכר העדים כפי שנפסק בדיוני ההוכחות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.