מניע גזעני בעבירות אלימות: גזר דין מחמיר

העירעור העירעור שלפנינו מופנה נגד גזר הדין שבמסגרתו הושתו על המערער 66 חודשי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו, וכן מאסר על תנאי, בעקבות הרשעתו בעבירות אלימות מתוך מניע גזעני בגדרי תפ"ח 35048-04-17 (בית המשפט המחוזי באר שבע; השופטים א' ואגו – אב"ד, א' אינפלד וא' חזק).

בגזר הדין סקר בית המשפט את הפסיקה הרלבנטית, הדוגלת במדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות אלימות הנעברות מתוך מניע גזעני; ועמד על נסיבותיהם של מעשי האלימות דכאן.

...

לאחר ששקל את מארג השיקולים דלעיל, ולאחר ששמע את דבריו של המערער עצמו, קבע בית המשפט כי במקרה דנן שיקולי השיקום נסוגים מפני שיקולי ענישה אחרים, בציינו את הדברים הבאים: "לאחר ניתוח האמור בתסקירים והן לאחר התרשמות מדבריו, הלא קצרים, של הנאשם בפנינו, שנאמרו בהתרגשות רבה ובסערת נפש, דעתנו היא, שהנאשם באמת התחיל בתהליך של הפנמה ועיבוד של חומרת התנהלותו ושיש לו רצון וכוונה להשתקם ולחזור למוטב. אומנם, לא מצאנו שדי בכך, כדי לגבור על שיקולים אחרים וחשובים, שפורטו, ולהפנות את הנאשם לאפיק טיפולי – שיקומי, חלף ענישה הולמת ומכאיבה, אולם, יש בזה כדי להוות פרמטר משמעותי בגזירת העונש בתוך המתחם שגובש. יש לעודד הנאשם להתמיד בכיוון זה" (ראו עמ' 15 לגזר הדין).

דיון והכרעה סבורני כי דין הערעור להידחות.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 58413-06-17 מדינת ישראל נ' וזנה בפני כב' השופט אילן סלע בעיניין: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), ע"י עו"ד מיכל בלומנטל המאשימה אלירן וזנה ע"י ב"כ עו"ד שאול עזרא הנאשם גזר דין

האלימות באותו מקרה שהייתה אף היא על רקע גזעני, הייתה אמנם חמורה מבעניינינו, והיא אף נעשתה בצוותא, ואולם חלקם של הנאשמים שעניינם נידון בגזר הדין האמור, היה בעל חומרה פחותה, בשל כך שאחד מהם היה במעגל החיצון ואחד היה צופה מן הצד שעודד את החבורה האלימה ואף לא יוחס להם מניע גזעני.

· בת"פ (מחוזי-י-ם) 18119-01-14 מדינת ישראל נ' סיאם (פורסם בנבו, 16.04.18) הושת עונש של 6 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח על נאשם שהורשע בעבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות ממניע גזעני בשל השלכת כדורי שלג על יהודים, בשל היותם יהודים, כדורים שפגעו בפניהם, ראשם וגופם, ולאחר מכן תקפו אותם בידיהם ובעטו בהם.

...

בשים לב לכלל הנסיבות של ביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו נע ממאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה של 4 חודשים ועד למאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים.

ואולם לאחר שנתתי דעתי גם לכך שהנאשם שהה במעצר 9 ימים, לאחר מכן שהה במעצר בית מלא במשך כ-3 וחצי חודשים, ובמשך למעלה משנתיים הוא מצוי במעצר בית במחצית השנייה של הלילה – אני סבור כי יש לקבוע את עונשו בתחתית המתחם.

]השופט נ' סולברג: ערעורים מזה ומזה, על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 20.7.2022, בת"פ 2009-07-21 (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), שבגדרו נגזרו על המערער בע"פ 5893/22 (המשיב 1 בע"פ 5952/22), 7 שנות מאסר בפועל, נוסף על עונשים נלווים; ועל המערער בע"פ 5633/22 (המשיב 2 בע"פ 5952/22), נגזרו 5 שנות מאסר בפועל, נוסף על עונשים נלווים.

עוד טוען נואף, כי בית המשפט המחוזי לא יִחס משקל מספיק לטיעונים שהועלו על-ידו במסגרת ישיבת הטיעונים לעונש, ובפרט לא ניתן ביטוי לעדות אמו, לגילו הצעיר, ולהודאתו במעשיו כבר "בהזדמנות הראשונה". מנגד, המדינה טוענת, כי לא זו בלבד שאין מדובר בענישה מחמירה, כטענת רמי ונואף, אלא ש"העונשים שהוטלו על [רמי ונואף] הנם מקלים מדי ואינם הולמים אף לא את חומרת ארוע הלינץ' לבדו", שכן "על ארוע זה בלבד היה מקום להטיל על [רמי ונואף] עונש חמור יותר מזה שנגזר עליהם על כלל האירועים". לשיטת המדינה, בית המשפט המחוזי לא יִחס משקל מספיק לשיקולי הרתעה, חרף הצורך לתת להם משקל מיוחד, בנסיבות של עבירות שבוצעו על רקע גזעני, ובתקופה של גל אלימות לאומנית גואה.

כך, אף שמדובר בשלל עבירות אלימות חמורות, שרבות מהן עונות להגדרה "מעשה טירור", או בוצעו "מתוך מניע של גזענות", ועל-פי מצוות המחוקק, נידרשת בעיניינן ענישה מחמירה, נראה כי לא ניתן ביטוי ודגש לשיקולים אלה.

...

בהקשר זה, אינני מקבל את גישת בית המשפט המחוזי, אשר נתן משקל, לקוּלה, לכך שאמנם בוצעו עבירות רבות, אך זאת "בתוך תקופה קצרה". ראשית, למצער העובדות המתוארות באישום השלישי, התרחשו למעלה מחצי שנה קודם לביצוע יתר העבירות שבהן הואשם נואף; ושנית, כפי שנקבע זה מכבר – במקרה הקרוב לענייננו – "יש לתת משקל [לחוּמרה] אף למעורבות [...] במספר עבירות שבוצעו וזאת במשך תקופת זמן קצרה יחסית" (עניין נאצר, פסקה 10).

משמצאתי כי לא זו בלבד שנדרש היה לקבוע לגבי רמי מתחם ענישה מחמיר יותר מזה שנקבע בפועל, אלא שאף בתוככי מתחם זה, יש למקם את מעשיו מעל למיקום שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, התוצאה היא כי גם הרשעה באישומים הראשון והרביעי בלבד – אינה הולמת עונש המסתכם אך ב-5 שנות מאסר בפועל.

סוף דבר: נוכח כלל האמור, ולאחר ששיוויתי לפנַי גם את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מגיעה למיצוי הדין במקרה של החמרת הענישה (ע"פ 4623/07 מדינת ישראל נ' אזרי, פסקה 17 (31.10.2007)), סבורני כי יש להוסיף שנתיים מאסר בפועל לעונשו של נואף, ושנת מאסר בפועל לעונשו של רמי.

במסגרת גזר הדין שעסק במקרה הקשה שכונה כלינץ' בטיילת בת ים, כבוד השופט י' טופף סקר בהרחבה רבה של הענישה בעבירות אלימות חמורות שבוצעו מתוך מניע גזעני.

ואכן, עיון בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה נידרשת החמרה משמעותית בענישה בעבירות אלימות שבוצעו מתוך מניע גזעני, מלמד כי כאשר הוטלו עונשים קלים יחסית על נאשמים בעבירות אלה, הוחמרה הענישה לכדי ענישה בטווח שבין 18-24 חודשי מאסר (ראו, בין השאר: ע"פ 577/22 מדינת ישראל נ' אוחנינה, ע"פ 159/22 מדינת ישראל נ' אבו תאיה, ע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' אסווד).

...

עם זאת, אני מקבל את הטענה לפיה, צירוף שני התיקים של הנאשם 4 מציבים אותו (בחזרה) בשורה אחת לעניין העונש הראוי עם שאר הנאשמים.

המסקנה מכל האמור, היא שנכון למקם את עונשיהם של הנאשם קרוב יותר לחלק הנמוך שבמתחם.

אשר על כן, ולאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: לכל אחד מהנאשמים: מאסר בפועל למשך 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של כל נאשם ונאשם על פי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה בה הורשע וזאת החל מיום שחרורו ממאסר.

בית משפט לנוער בבית משפט השלום בירושלים ת"פ 6789-05-21 מדינת ישראל נ' פלוני (קטין) בפני כבוד השופטת קטי צווטקוב דורפמן מאשימה מדינת ישראל נאשם פלוני (קטין) גזר דין

לעבירות אלימות בעלות מניע גזעני, חומרה יתרה כאשר מעבר לפגיעה הקשה והמשפילה של נפגעי העבירה עצמם, פוגעות הן גם בסדר הצבורי ובדמוקרטיה (ראה ע"פ 5469/13 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

אומנם "השיקולים ביחס לאי הרשעת קטין אינם דומים לשיקולים שמתייחסים לבגיר. הדבר אינו מפתיע, לאור הדגש שמושם על שקולי השקום ביחס לקטינים. יחד עם זאת, קטינות אינה תעודת ביטוח כנגד הרשעה ואף ענישה מחמירה במקרים המתאימים. על בית המשפט לשקול את העניין מנקודת המבט של בית משפט לנוער, על כל המשתמע מכך" (ראה ע"פ 241/21 – מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו)).

"באשר לגזירת הדין נקבע כי בעת גזירת העונש בבית המשפט לנוער, אף אם עסקינן בעבירות קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הנאשם ולאזן בין שקולי השקום לשיקולי ההרתעה. יש לבחון את הנסיבות האישיות הרלוואנטיות וביניהם גילו של הנאשם, סכויי שקומו ועברו הפלילי, אל מול העבירות ונסיבות ביצוען" (ע"פ 9813/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם ביום 15.6.17).

לאור כל האמור לעיל ובהיתחשב במכלול הנסיבות שפורטו, אני מחליטה להרשיע את הנאשם עפ"י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), תשל"א – 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן: 3 חודשי מאסר אותם ירצה הנאשם במידה ותוך שנתיים מהיום יעבור שוב עבירה בה הורשע או כל עבירה ממניע גזעני או ניסיון או סיוע או שדול לעבירות אלו.

...

לאור כל האמור לעיל ובהתחשב במכלול הנסיבות שפורטו, אני מחליטה להרשיע את הנאשם עפ"י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן: 3 חודשי מאסר אותם ירצה הנאשם במידה ותוך שנתיים מהיום יעבור שוב עבירה בה הורשע או כל עבירה ממניע גזעני או ניסיון או סיוע או שידול לעבירות אלו.