מניין ימי פגרה בערעור בבית הדין לעבודה

  בהיעדר הוראה בהוראות סדר הדין הפלילי לעניין ימי הפגרה נפסק, כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים להגשת ערעור פלילי, זולת אם הם הימים האחרונים בתקופה.

עם זאת, נקבע ממילא בפסיקה, כי טעות ממין זה, הנוגעת לידיעת הדין, אינה מצדיקה איחור בהגשת ערעור, שכן החלת סדרי הדין הפליליים הכלליים על הליכים פליליים לפני בתי הדין לעבודה מעוגנת בהוראת חוק מפורשת וניתן היה למנוע את הטעות באמצעות בדיקה פשוטה בהוראות הדין, אשר מן הראוי שתתבצע טרם הגשת כל כתב טענות (ראו למשל: בש"פ (עליון) 6907/11 קניון שפרעם ואח' נ' מדינת ישראל, 6.10.2011).

...

המבקשים הוסיפו, כי יש להיעתר לבקשת הארכה על מנת לאפשר להם "להוכיח את חפותם ולנקות את שמם". המשיבה התנגדה לבקשה, תוך שטענה, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של "כ-10 ימים". לטענת המשיבה, ימי החג שחלו בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור אינם עוצרים את מניין הימים להגשת ערעור בהליך פלילי.

מצד שני, ככל שהיינו מכריעים שאין לראות בדיוור אלקטרוני משום המצאה כדין בהליך פלילי, נראה שלא ניתן היה לקבוע שהערעור הוגש באיחור, שלא על יסוד טענתם של המבקשים בעניין מועד קבלת פסק הדין לידיהם.

בין כך ובין כך, איננו נדרשים להכריע במסגרת החלטה זו בשאלת תוקפו של דיוור אלקטרוני בהליך פלילי, שכן גם אם נסבור שהערעור הוגש באיחור, ממילא שוכנענו, שיש להיעתר לבקשה החלופית להארכת מועד להגשת הערעור, כפי שנבאר.

חרף האמור שוכנעתי, שמתקיימים בענייננו טעמים אחרים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד.

תקנה 126 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, ולפיה "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת" – ממילא לא חלה על מועדים שנקצבו בתקנות אחרות ולענייננו, תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977.

...

מעיון בטענות המערערת עולה כי האיחור נבע מצורך באיתור התיעוד הרפואי הרלוונטי המאפשר להתמודד עם החלטת הוועדה ולפיה "התיעוד הרפואי על תלונות לגבי הכתף אינו מאפשר קביעת קשר סיבתי זאת מאחר ולא נמצא רישום בנידון". מאחר שלא הוגשה בקשה מסודרת להארכת מועד, לא הוברר בשום שלב מה היה הקושי לאתר את התיעוד שצורף בסופו של דבר לערעור.

נוכח טענותיה של המערערת על קשר סיבתי כאמור, נראה שאין מנוס אלא להתייחס אליהן לגופן.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, הערעור נדחה נוכח האיחור שנפל בהגשתו ולמעלה מן הצורך – גם לגופו.

בתקנה 126 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 נקבע כי "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת". עם זאת, המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים הוסדר בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), תשל"ז-1977.

...

מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח בפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

עם זאת, הועדה הגיעה למסקנה כי המערער מסוגל לעבוד בתנאים והמגבלות שצוינו לעיל, בהיקף של עבודה מלאה בעבודות שולחן, מיון, אריזה והרכבה.

לעניין זה, ראו גם בדברים הבאים בהלכת מוהרה המפורסמת, היפים לענייננו (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.4.2004)): "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת." לסיכום – דין הערעור להתקבל .עניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר אי-כושר, בהרכבה מיום 13.6.2022, על מנת שזו תשקול מחדש את עמדתה.

למעלה מן הצורך אציין, כי עתירת התובע בעיניין זה לבית הדין לעבודה – נדחתה וברי כי מותב זה אינו בבחינת ערכאת ערעור על פסיקות בית הדין לעבודה ואף לא משמש כמגרש לצורך מקצה שיפורים של התובע.

למען הסר ספק – ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

...

טענות הצדדים במסגרת הבקשה מיום 1/1/23 - טען התובע כי - בוועדה הרפואית של המל"ל - לא נכח רופא מומחה בתחום הברכיים; לא הוצגו בפני הוועדה מסמכים מלוא המסמכים ; ראוי ונכון לחתור לעבר גילוי האמת ; הוועדה התעלמה מדרישתו למינוי רופא מומחה בתחום הברכיים ; נכותו נקבעה לפי "סעיף סל" ; הוועדה התעלמה מקרעים רבים נוספים ; מכלול הטעמים מלמד על קיפוח שדי בו כדי להתיר הבאת ראיות לסתור; נפלו פגמים מהותיים בהליך קביעת נכותו של התובע ; כל האמור מעורר תחושת אי נוחות מחמת שיש בדברים הללו משום הפרת כללי הצדק הטבעי ולפיכך, מטעמים של צדק ובירור האמת, נכון וראוי להיעתר לבקשה ולהשית את שכרו של האורתופד המומחה בתחום הברכיים – על הנתבעת.

אוסיף, כי מסקנה זו של ועדת הערר, עולה גם בקנה אחד עם תוצאות הבדיקה לאחר הניתוח.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ואני מורה אמור.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מורה על הגשת תחשיבי נזק כדלקמן: התובע יגיש תחשיב נזק בתוך 45 יום.

סוף דבר ניתן בזה צו מניעה זמני המופנה אל המשיבים המורה להם למנוע את המעבר של מר חיים להתגורר בדירת המריבה עד למתן פסק דין בתביעת המבקשת, אשר תוגש תוך 7 ימים (ימי הפגרה במניין), או עד למתן החלטה אחרת.

ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים.

...

דיון והכרעה לאחר שבית הדין עיין בכל החומר שבתיק, שמע את העדים ואת טענות הצדדים, בית הדין מחליט להיעתר לבקשה, כמפורט להלן, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

בנסיבות אלה, מסתברת המסקנה שהמשיבים כולם היו מודעים לאפשרות שהמבקשת לא תסכין עם יישום ההחלטה, ועל כן נראה שאין לתת משקל נכבד לאינטרס ההסתמכות של המשיבים על אי הגשת הליך משפטי לבית הדין עד למועד שבו הוחלט ליישם בפועל את החלטת ועדת הדיור.

סוף דבר ניתן בזה צו מניעה זמני המופנה אל המשיבים המורה להם למנוע את המעבר של מר חיים להתגורר בדירת המריבה עד למתן פסק דין בתביעת המבקשת, אשר תוגש תוך 7 ימים (ימי הפגרה במניין), או עד למתן החלטה אחרת.