מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מנהג בעלים מול רישום בטאבו סכסוך בין מנהג בעלות לרישום בטאבו

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בעקבות הגשת התביעות המתנגדות חלקה 103 הועברה לדיון בסכסוך במסגרת תיק משפטי 4/כפר מנדא.
כך נלמד מהקטעים המודגשים (את ההדגשה אנוכי הוספתי – ח"ש) בחלק השני של ההסכם, כדלקמן: "כמו כן מסרנו חזקה בדונם הנזכר לקונה לעיל שתנהג בו מנהג בעלים בנכסיו ללא כל היתנגדות ובאופן בלעדי. לא נשארה לנו כל זכות שהיא אצל הקונה שלעיל בקשר למכר הנזכר לעיל, והיא הפכה להיות הבעלים היחידי לדונם הנזכר מיום חתימתנו שלהלן, ואנו מוכנים להעביר לה את הזכויות בטבו או במשרד המדידות, או בכל משרד אחר בכל מה שקשור להשלמת המכר, ולהגיש לקונה כל מה שהיא צריכה בטבו או במשרד המדידות או במשרד הסדר המקרקעין, ולספק לקונה כל מה שהיא צריכה מבקשות נידרשות בין בתביעה או בהגנה אשר תוקם על ידינו או נגדנו בכל הקשור למכר הנ"ל בכדי להשלים את הרישום האמור מול הטאבו או במשרד הסדר המקרקעין. אנו נטלנו את זה על עצמנו ככל שנידרש. הונפק ונערך על ידינו היום". משכך לכאורה לא רק שלא ניתן לדבר כאן על "שתיקה רועמת" המלמדת על מירמה מצד מוחמד ואחמד, אלא לכל היותר על "שתיקה תמימה" מצדם, שהנחו בהסכם את גזאלה לפנות בענין העברת הזכויות במקרקעין לפקיד ההסדר, אך גזאלה לא פעלה בנידון, ובחרה לשבת באפס מעשה לאורך השנים עד פטירתה, וכך נהג גם בנה התובע לאחריה.
...
לאור כל האמור לעל שוכנעתי לקבוע, כי התובע הוכיח לי את אמיתות ההסכם.
סוף דבר משהוכחה אמיתות ההסכם, ומשנדחו טענות ההתיישנות והשיהוי, שוכנעתי כי יש לקבל התובענה נגד הנתבעים 1-6 בהסתייגות מה, כדלקמן: היות שהתובע טען כי הוא יורשה היחיד על-פי דין של גזאלה, אך הועלו טענות על ידי עומר בדבר נכונות צו הירושה שהוצג בנדון בנוגע לעזבונה של גזאלה ז"ל (ראו חקירתו של התובע בענין צו ירושת אימו בישיבת יום 6.5.2018 עמ' 24-28), הסכים ב"כ התובע כי המקרקעין יירשמו במישרין על שם גזאלה ז"ל (ראו דברי ב"כ התובע עמ' 33 לישיבת יום 21.11.18 שו' 8-12, והחלטתי מאותו תאריך עמ' 34 לפרו' שו' 1-3).
לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. התביעה נגד הנתבעת 8 (מדינת ישראל-פקיד ההסדר) נדחית בזאת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תחילתו של הסיכסוך בין התובעת לנתבעים הובא לפני כב' המפקחת על רישום מקרקעין תל אביב- הגב' מירה אריאלי (להלן: "המפקחת"), שהורתה על רישום הערת אזהרה על זכויות הנתבעים בנסח הטאבו בכל הנוגע לחצר הצמודה לדירת הנתבעים.
משכך, טוענים הנתבעים כי מאז מועד רישום הבניין כבית משותף לא חל שינוי באשר לזקיפת זכויות הקניין ובאשר לאופן השמוש והאחזקה של יתרת הרכוש המשותף, כך שהסכמה רבת שנים זאת יצרה מעין מצג לפיו הנתבעים מורשים לעשות שימוש ייחודי כמנהג בעלים בשטח אשר הוצמד לדירתם, כך ששיש להם "זכות במקרקעין" בחצר הקדמית - המוכרת והמוגדרת גם על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין").
בנוסף, כשנשאל הנתבע 1 האם יש לו בעיה לכך שהתובעת תיכנס לחצר, השיב "יש לי הרבה בעיות שהיא תיכנס אליי לדירה. זה חלק מהדירה שלי", כך שאין ספק כי מדובר בגירסה שונה לחלוטין מהנטען בכתב ההגנה מול המפקחת, בו טען כי השמוש שלהם בחצר לא מונע שימוש מבעלי הזכויות האחרים.
גם הגברת רבקה גורן, יורשתו החוקית של אביה – מר צם מינייה, אחד מהבעלים המקוריים בבניין והנתבע 3 בכתב התביעה המקורי (להלן: "גורן"), העידה בחקירתה כי אביה פנה לקבל את הסכמת התובעת לשימוש בחצר, ודבריה: "... גם ביקשנו רשות מגברת שוקובסקי, ורצונה הטוב נתנה לנו עד סוף השכירות של הדיירים להשתמש בזה כדירת גן". וכשנשאלה מדוע הייתה צריכה לפנות לתובעת לקבל את הסכמתה, כאשר לשיטתה יש הסכמה רבת שנים, השיבה כי "ידענו שזה לא רשום בטבו יש הבדל בין מצב הסטורי של הסכמה בין שכנים. לגבי מצב משפטי נדלני". (ראו עמ' 47-46 לפרוטוקול).
...
סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, אני קובע כי החצר, לרבות החלק השנוי במחלוקת, הוא חלק מן הרכוש המשותף בבית המשותף, ולנתבעים אין כל זכות לעשות בו שימוש ייחודי.
משכך, אני מורה לנתבעים להסיר כל חסימה, גדר או שער המונע מעבר חופשי לרכוש המשותף.
יתר הטענות הכספיות של התובעת נדחות.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על יסוד הראיות שבפני, הריני קובעת כי המשיבה לא שילמה מעולם דמי שכירות בגין מגוריה בנכס, לא החזיקה בו כשוכרת, אלא נהגה בו מנהג בעלים לכל דבר ועניין, וזאת אל מול המבקשת שמעולם לא נהגה בו מנהג בעלים.
(עמ' 11 שורות 1-14 לפרוטוקול מיום 14.7.19) עולה איפוא, כי הסיכסוך בין יעקב לבין המשיבה פרץ על רקע רומנטי, לאחר שיעקב לא היה שבע רצון מהתנהלות המשיבה, אשר לדבריו הייתה כמו אישתו.
ביום 5.1.2010 נרשמה על הבעלות של המשיבה, הערת אזהרה "הערה על צורך בהסכמה לפי סעיף 128". דא עקא, הערת האזהרה בוטלה ביום 28.5.2012 בהתייחס לרישום הערת האזהרה הצהיר יעקב בתצהירו: "בסמוך לאחר שהעסקה נרשמה במירשם המקרקעין, ביקשתי מהמשיבה כי תרשם לטובתי הערת אזהרה, שכן היא התחייבה להשיב את הדירה מיד עם דרישתי". לבקשתו, ביום 3.1.2010 התייצבה המשיבה במשרדו של עו"ד לפין וחתמה על כתב התחייבות בנוסח הבא: "אני הח"מ... מתחייבת כי עשיית עסקה בנכס או בכל זכות בנכס מותנית בהסכמתו של יעקב כהן... התחייבות זאת מהוה אישור בלתי חוזר לצד ג' לרשום הערת אזהרה על שמו על הצורך בהסכמתו" (להלן: "כתב ההיתחייבות", נספח 6 לתצהיר יעקב).
...
מכל אחד מהטעמים שצוינו לעיל, לא כל שכן מהצטברותם- דין התובענה להידחות.
התוצאה היא, כי התובענה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 55,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לא שוכנעתי מגירסתו זאת של התובע, הסותרת לא רק את עדות אחיו התובעים אלא אף את עדותם של פואד ואסעד, שאין להם כאמור אינטרס בסכסוך שבין האחים האמורים ובהם נתתי אמון, כי עסקינן בעסקת חליפין בין חלקות 16 ו-8.
כשנשאל סעיד, מדוע "שקט על שמריו" מאז שנת 1990 ועד כה, כ-32 שנים, ולא רשם על שמו את הזכויות בחלקה 16 שטוען כי רכש מהמוכרים, השיב: "זאת הבעיה... אני סבלתי מזה סבלתי מזה יותר מ-20 שנה לא התייחסו אלי מתנהגים כאילו אני סוחט אותם ואני לא יודע בשבילהם אני המרוויח הראשון ואני לא. דאגתי לצוו ירושה חלוקת האדמה גרמושקה בכל החלקה דאגתי להעברת זכויות ירושה של אבא שלי עם צוי טאבו היום והכל עבר חוץ מחלקה אחת שנתקלה בבעיה אחת וניהלתי את כל העניינים בחתונות שלהם דאגתי מהקטן עד הגדול לכל אני כאילו הייתי אבא שלהם איזה יחס אני קבלתי איזה תמורה אני קבלתי מה קיבלת בחיים שלי? שלחו אותי מהחתונה מה אני לא מבין מה אני עשיתי" (עמ' 29-30 לפרו' האמור).
סעיד לא דיווח על עסקת רכישת חלקה 16 למיסוי מקרקעין כ"רוכש", למרות גירסתו כי הוא היה ה"רוכש", אלא דיווח על אחיו התובעים כ"רוכשים" (הגם שגם דיווח זה אינו מדוייק, שכן לטעמנו אביו עבדללה היה ה"רוכש" במסגרת עסקת חליפין, כדברינו לעיל, וכפי שאף נרחיב להלן); סעיד לא הוכיח כי החזיק בפועל במהלך השנים שמאז יום הרכישה הנטען (14.9.1990) את חלקה 16, או חלק ממנה; זאת לעומת אחיו שבנו על חלקה 16 ונהגו בה מנהג בעלים לאורך השנים (וזאת בהרשאת אביהם עבדללה, כעדותו של איסמאעיל בישיבת יום 17.6.2021 המוזכרת לעיל); עד לפני כארבע שנים כלל לא פנה לאחיו בדרישה כלשהי בנוגע לחלקה 16, ועשה כן רק לאחר סיכסוך אחר שהתעורר בין האחים שלא נגע כלל לחלקה 16; גם כיום דרישתו היא לא לפינוי אחיו מחלקה 16 אלא לפצוי כספי, שגם לא הוכח כי אחיו התחייבו לו לכך; כל אלה תומכים בגירסתם של התובעים, פואד, אסעד וזיד, כי סעיד לא היה הרוכש של זכויות המוכרים בחלקה 16 ביום 14.9.1990.
זאת לנוכח הסתירה העובדתית הברורה בין טענותיו של סעיד בהליך המשפטי האחר לבין טענותיו בהליך דנן בכל הנוגע לזהות הרוכש של זכויות המוכרים בחלקה 16 (שם נטען למעשה כי האב הוא הרוכש וייפוי הכח ניתן לסעיד לשם רישום בעלותו של האב בחלקה 16 על שם אחיו התובעים, כנראה לאחר מותו של האב; ואילו בהליך דנן טען סעיד כי הוא הרוכש של זכויות המוכרים בחלקה 16).
שני יפויי הכח האמורים, שנחתמו באותו יום, מלמדים על עסקת החליפין דנן – זכויות המוכרים בחלקה 16 מול זכויותיו של עבדללה בחלקה 8; ביפויי הכח מצויינים פרטי שתי החלקות 8 ו-16 נשוא עסקת החליפין; חלקה 8 נרשמה על שם פואד במסגרת חלוקת עיזבון של מישפחת אבו יוסף (עדותו של אסעד מיום 8.3.2022 עמ' 16 לפרו' שו' 7-16; עמ' 18 לפרו' שו' 1-2; וכן ראו דברינו לעיל), והגיעה העת כי זכויות המוכרים בחלקה 16 יירשמו על שם עבדללה.
...
הא ותו לא! במסגרת החלטתי בתום ישיבת יום 17.6.2021 הוריתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן בו תהיה התייחסות למלוא טענות התובעים.
לכן אני מורה על ביטול יפוי הכח הבלתי חוזר מיום 18.3.2021 שחתמו פואד ורוזית לטובת רישום זכויותיהם בחלקה 16 על שם סעיד; הסעד המפורט בסעיף 10(ד) לעיל – דינו להתקבל, לאור כל המפורט לעיל.
לכן אני מורה כי על סעיד להימנע מעשיית כל שימוש ביפוי הכח, כהגדרתו לעיל, אלא אם כן הדבר יהיה בהסכמת כל יורשיו על פי דין (או צוואה) של עבדאללה ז"ל שתינתן בכתב; הסעד המפורט בסעיף 10(ה) לעיל - דינו להידחות, לאור כל המפורט לעיל.
לנוכח התוצאה – בה התקבלה התביעה בחלקה, אך הסעד העיקרי שהתבקש בה נדחה; ועל מנת להרבות שלום בין האחים, שכולם ילדיו של עבדאללה המנוח, ובמיוחד התובעים וסעיד, שוכנעתי שלא לעשות צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בידי התובע אין הסכמים או מסמכים המעידים על העיסקאות הנטענות הנ"ל; לא הסכם מכר המעיד על עסקת המקרקעין שהוא עשה, על פי הנטען, מול המנוח טאהא, ואף לא הסכמי המכר המעידים על העיסקאות שנעשו לכאורה בין בסיט למנוח תאופיק, ובין המנוח תאופיק למנוח טאהא.
לגירסתו, החל משנת 2000, הוא נוהג במחצית החלקה מנהג בעלים וילדיו מעבדים את מחצית החלקה, בהסכמת הנתבעים וללא כל היתנגדות מצד אדם כלשהוא, שותלים בה חיטה, שעורה ועשבים לבעלי חיים.
בסיט טוען, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב קצוני ומטרתה היא, להפעיל "לחצים לא כשרים" על אביו של בסיט שהוא אחיו של התובע, נוכח סיכסוך שקיים בין האב לבין התובע, שאינו קשור כלל לעיסקת המכר.
התובע לא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו, להוכחת קנוניה ולמעשה - אף לא עמד בנטל הוכחה "רגיל". התובע טען כי התברר לו שהייתה "קנוניה" ו"מזימה", בין בסיט, סעיד ואחרים, לאחר שהוא מסר את התיק לעו"ד ח'לאילה, על מנת שירשום את הזכויות על שמו בטבו.
סעיף 9 לחוק המקרקעין קובע: "התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברשום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב - זכותו עדיפה". כאמור, בענייננו התובע לא הוכיח את עסקת המכר הנטענת, לא הוכיח תשלום תמורה; לא דיווח לרשויות המסים על העסקה, לא הגיש כל מיסמך המעיד על העיסקאות הקודמות (הנטענות) ואף לא רשם על שמו הערת אזהרה.
...
סיכומו של דבר התובע לא הוכיח את שרשרת העסקאות לה טען, כך שהעסקה בין בסיט לבין סעיד איננה כיולה להיות עסקה נוגדת.
התוצאה היא, שהתביעה נדחית.
התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1 ו- 15, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, נכון להיום (סה"כ: 30,000 ₪).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו