ממתי סופרים את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות בביטוח פנסיוני

בהתאם להלכה, תביעת עובד אשר המעסיק הפר את החובה לבטחו בביטוח פנסיוני הנה בגדר "עילה מתחדשת", השבה ומתגבשת במועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה, מדי חודש בחודשו.

הנתבע 1 הוסיף וטען, כי גם אם בהמשך התגלה כי הקף הנזק גדול יותר, אין בכך כדי לדחות את תחילת מירוץ ההתיישנות.

...

לאור האמור לעיל, התביעה לקבלת קצבת שארים נדחית.

אין בידי לקבל את טענתו הנתבע 1 בדבר היעדר מעמד התובעת לעניין תביעת הגמל.

סוף דבר- התביעה כנגד הנתבע 2, נדחית.

השופט אילן סופר לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (השופטת שרון אלקיים ונציגי הציבור מר יוסף לוין ומר רן ורדי; פ"ה 1129-10-13), אשר קבע, כי המשיבה זכאית לפנסיה תקציבית ממועד פרישתה וכי עליה להשיב למערערת את פצויי הפיטורים שקבלה.

בית הדין האיזורי דחה את טענת ההתיישנות שהעלתה הערייה מאחר שעילת התביעה התגבשה לכל המוקדם במועד תחילת ברור זכאות המשיבה לפנסיה בשנת 2011; בנוסף במועד פנייתה הראשון, נתגלו לה העובדות שקודם נעלמו ממנה בנסיבות שאינן תלויות בה בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958.

משמדובר בזכות לפנסיה ולא בזכאות להפקדות לפנסיה צוברת, או בפצוי על נזק שניגרם כתוצאה מאי ביטוח בפנסיה צוברת, הרי שזו מתגבשת עם מועד פרישת העובד וממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים, אנו דוחים את ערעורי שני הצדדים בעניין זה. ראשית, מדובר בקביעות עובדתיות בהן ערכאת הערעור אינה מתערבת.

המדובר בקביעה עובדתית שאין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בה. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ומבלי להביע עמדה ביחס לשאר קביעותיו של בית הדין האזורי להן לא נדרשנו לצורך הכרעתנו, הערעור והערעור שכנגד נדחים.

בנסיבות העניין בהן שני הערעורים נדחים, כל צד יישא בהוצאותיו.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 23928-09-18 ע"ע 33479-09-18 ע"ע 32816-09-18 ניתן ביום 06 אוגוסט 2019 שירותי בריאות כללית מערערת בע"ע 33479-09-18 משיבה בע"ע 23928-09-18 משיבה בע"ע 32816-09-18 .1 רחל קידר .2 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ .3 כלל גמל ופנסיה בע"מ המשיבה בכל התיקים משיבה בע"ע 23928-09-18 מערערת בע"ע 32816-09-18 משיבה בע"ע 33479-09-18 מערערת בע"ע 23928-09-18 משיבה בע"ע 32816-09-18 משיבה בע"ע 33479-09-18 בפני: השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גברת רחל בניזמן, נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי כהן ב"כ כללית: עו"ד אור לוי, עו"ד גלית גולן רותם ב"כ קרן הגימלאות: עו"ד שרון כפתורי שביט ב"כ כלל גמל: עו"ד סהר שכטר ב"כ רחל קידר: עו"ד לירן שקד, עו"ד מוריה שקד פסק דין

מכאן שבמועד תחילת עבודתה בכללית, נתקיים במערערת, אשר בוטחה במבטחים עד לחודש יולי 1996, החריג המאפשר המשך ביטוחה בקרן פנסיה וותיקה גרעונית, ומכוחו היה מקום לצרפה לקג"מ כמתחייב מחוקת ההסתדרות.

בענין וקסלר נקבע כי ככלל מועד הווצרות העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן פנסיה נקבע לפי המועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפקדות, ולא לפי מועד קרות הארוע המזכה לפי תקנון קרן הפנסיה.

זאת, כיוון שאופיים המתמשך של הנזקים אינו שולל את היות המחדל משיוך קידר למסלול קרן פנסיה ותיקה משום מחדל נקודתי, אשר מרוץ ההתיישנות לגביו החל לכל המאוחר בראשית שנת 2000.

...

בנסיבות אלה, איננו נדרשים לטענותיהן הנוספות של המערערות, אך נציין כי מצאנו טעם רב על פני הדברים בטענתה של קג"מ בדבר היעדר יריבות בינה לבין קידר ובטענות נוספות של המערערות לרבות הטענות באשר לשיעור חלוקת האשם התורם בינן לבין קידר ובינן לבין עצמן.

סוף דבר הערעור מתקבל.

לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת כללית.

במכתב ההעברה לקביעות מיום 2.5.2002 (נספח ג' לתצהיר הערייה) שכתבה העיריה לנתבעת נכתב כי "זכויותייך לגימלאות ימשיכו להיות מבוטחות בקרן הפנסיה מבטחים". על אף האמור, בתלושי השכר שנמסרו לתובעת מידי חודש בחודשו (אין בהירות ביחס למועד הראשון שבו החל הדבר, אך כנטען בכתב התביעה לכל הפחות מאז שנת 2004), הופיע רישום לפיו התובעת מבוטחת בפנסיה תקציבית.

כך, היתחמקה מלאשר את המופיע בנספח א' לתצהיר יתאח, (עמ' 11),כאשר עומתה עם נספח ו' לתצהיר יתאח- מיסמך שהוצא "לכל מאן דבעי" ויש להניח שהוצא לבקשתה ובו מצוין כי היא מבוטחת בפנסיה צוברת , היא מעידה (עמ' 12, ש' 4-16): "ש. אני מציג לך את נספח ו' לתצהיר של שושי, אני מראה לך אותו שוב, הוא משנת 2011, זה אישור העסקה. גם אני עובד ערייה ומדי פעם מבקש אישור העסקה מהמעסיק. תאשרי לי שאת מכירה את המסמך הזה וממתי. אני שואל אותך בפעם השלישית, תאשרי לי שאת מכירה את המסמך וממתי את מכירה.

טענת ההתיישנות מוסיפה התובעת וטוענת כי על כל טענה של הנתבעות בעיניין זה חל מחסום דיוני של היתיישנות, שכן מרוץ ההתיישנות בן שבע השנים מתחיל לאחר שנקבע המסלול הפנסיוני של העובד.

לטענת הערייה, מרוץ ההתיישנות החל מיום שבו נולדה עילת התביעה, אשר בעניינינו נולדה עם התגבשות הזכות לפתיחת קרן הפנסיה ולפרעונה- קרי, מועד אשר טרם הגיע, ולמצער החל מיום גילוי הטעות.

...

יאמר לענין זה- אף שכאמור , מצאנו גם טעם לפגם בהתנהלות התובעת, לא מצאנו לקבוע כי יש לייחס לה "אשם תורם" כפי שטענה העיריה בהגנתה.

אף שכאמור סבורים אנו כי התובעת היתה מודעת בכל השנים ל"ספק" שיש ביחס לזכאותה לפנסיה תקציבית, הרי שעדין האחריות ליצירת הספק, מוטלת על הנתבעת.

בשקלול כלל הנתונים מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה בסך של 20,000 ₪.

עם זאת, נקבע כי אין לחייב את המערער בגין עלויות המעביד שנלוו לשכר שקבל בפועל (למשל: הפרשות לפנסיה, תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה), ובהעדר אומדן מדויק ביחס לאותן עלויות יש להפחית 40% מסך הכספים ששולמו על ידי העמותה עבור משכורתו של המערער; כי לא הוכח שהמערער עשה שימוש עצמי בכספי המזומן שהגיעו לעמותה; וכי המשיבה 2 ז"ל (אישתו של המערער), המשיבה 3 (בתו של המערער) והמשיב 4 אכן עבדו בשירות העמותה כך שאין לחייב את המערער להשיב את השכר שקבלו.

באשר להתיישנות, המערער טען כי בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפרוק ובכינוס) נ' יצחק עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997) (להלן: עניין מרכז הארגזים) מירוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד שבו התגלו, או יכלו להתגלות, המעשים הבלתי חוקיים על ידי גורם רלוואנטי.

עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערער כי המדובר בטעות סופר, וקבע כי לא הוכח שניגרם לעמותה חיסרון כיס לגבי אותם שיקים שניתנו כהלוואות, וכי לא הוכח ששיקים שניתנו כתרומות למוסדות שונים הגיעו לכיסו של המערער.

...

ועדת הביקורת הייתה ועדה "על הנייר" בלבד, ודי לקרוא את עדותו של מר גרינוולד, אחד משלושת חברי ועדת הביקורת: "הוא [המערער – י"ע] אמר לי שצריך לחתום, אני אפילו לא זוכר אם הוא אמר ועדת ביקורת, הוא אמר דוח של פעם בשנה ויש לו 2 חותמים, ביטון ופיטרמן והוא מבקש שאני אהיה השלישי, אמרתי לו שאני לא מבין בדברים האלה בכלום, אני תלמיד ישיבה, הוא אמר לי שאין צורך וזו חתימה של אני מאשר שיש שם, זה היה חצי עמוד מודפס וחצי ריק, שאני מאשר שרו"ח בודק את הכל וזו רק חתימה של מעין חתימה של כבוד, הבהרתי לו כמה פעמים שאני לא מבין בזה כלום, [...] אני לא יודע בדיוק מה זה ועדת בקורת. ברויאר ביקש ממני שאצטרף לפיטרמן וביטון כחבר ועדת בקורת שאחתום על הדו"ח, אמרתי לו שאני לא מבין בזה כלום [...]" (הדגשות הוספו – י"ע).

בית המשפט מצא כי העובדה שהחל מחודש מרץ 2007, לאחר פיטוריו של המערער, החלו להירשם בפנקסי הקופה של העמותה סכומים שהתקבלו במזומן, מעלה תמיהה רבה (הדגשה במקור – י"ע) הכיצד יתכן שבשנתיים קודם לכן לא נרשמה בספרי העמותה קבלת כספים במזומן, וכי המערער לא נתן הסבר סביר באשר להיעדר הפקדת מזומנים בקופת העמותה.

סוף דבר שהערעור נדחה על כל רכיביו.