כעולה מגירסתו כפי שהוא עצמו מסר לחוקר, כאמור, הרי הנגרר, בדמות הקרוון, עמד, עוד קודם לכן, ללא תזוזה ובמצב נייח באופן ששמש ללינה או מנוחה של אחד הפועלים בחנייה שבסמוך לביתו של חברו מר מ.ב. במושב בית עזרא, כפי שגם עולה כי הקרוון היה מחובר דרך קבע למערכות החשמל והמים, וכי הוא ידע מבעוד מועד על אודות התקלה במערכת המיזוג ונסע במיוחד למעוז חפצו במושב בית עזרא במטרה ברורה לתקן את התקלה, כל זאת לאחר שאף נועץ באיש מיקצוע מתאים אשר להיבטים הטכניים של פעולת התיקון, וזאת בנגוד מוחלט לעדותו בבית המשפט.
מלבד העובדה כי עדות החתן היא בגדר עדות בעל עניין בתוצאות המשפט, בשל זיקתו המובהקת לתובע, הרי בחינת עדותו לגופה מוליכה לתוצאה בדבר דחיית התביעה
אף בחינת עדותו של חתנו של התובע, מלמדת כי מלבד העובדה כי ניכר שמדובר בעדות של עד לא אובייקטיבי ובעל עניין בתוצאות המשפט, בשל זיקתו המובהקת לתובע, הרי בחינת עדותו לגופה מלמדת כי מדובר בעדות מגמתית, מסויגת, הססנית, ולא מהימנה באופן שלא ניתן לבסס עליה ממצאים כלשהם.
לצד האמור, מן הראוי להזכיר כי אפילו בא כוחו של התובע, קודם הפסקת הייצוג המשפטי, הביע באורח לא מחייב את דעתו הלא נוחה, בהנתן התבצרותו של התובע בעמדתו בדבר המשך ההליכים, חרף נורות אזהרה בוהקות אשר לסכויי התביעה הקלושים, בעיקר אמורים הדברים נוכח מימצאי דו''ח החקירה שלא הותירו כל ספק כי עדותו של התובע בבית המשפט, היא במקרה הטוב, עדות כבושה, ובמקרה הפחות מכך, עדות שקרית, בלשון ההמעטה, שנולדה אך בדיעבד, יש מאין, במגמה ברורה לחסות בכל מחיר תחת הוראות חוק הפלת''ד, ולהפיח את רוחו של יסוד השמוש בדמות "טפול או תיקון דרך".
סבורני כי קביעות כב' השופט שטיין במסגרת ע''א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (פורסם במאגרים משפטיים, 1/5/19) רלבאנטיות עד מאוד לעניינינו.
אומנם, חככתי בדעתי שלא לחייב את התובע בהוצאות, דא עקא, נוכח כל אשר פורט, והעובדה כי מדובר בתיק שלא היה אמור להגיע לפתחו של בית המשפט, לצד העובדה כי בית המשפט המליץ, פעם אחר פעם, לתובע לשקול את עמדתו אשר להמשך ההליכים בתיק, וזאת לנוכח הקשיים שנתגלו לאורך הדרך הארוכה שבה התובע צעד, ראיתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום מתון של 5,000 ש''ח, הגם שהיה מקום לפסוק סכום גבוה בהרבה.
...
לצד האמור, מן הראוי להזכיר כי אפילו בא כוחו של התובע, קודם הפסקת הייצוג המשפטי, הביע באורח לא מחייב את דעתו הלא נוחה, בהינתן התבצרותו של התובע בעמדתו בדבר המשך ההליכים, חרף נורות אזהרה בוהקות אשר לסיכויי התביעה הקלושים, בעיקר אמורים הדברים נוכח ממצאי דו''ח החקירה שלא הותירו כל ספק כי עדותו של התובע בבית המשפט, היא במקרה הטוב, עדות כבושה, ובמקרה הפחות מכך, עדות שקרית, בלשון ההמעטה, שנולדה אך בדיעבד, יש מאין, במגמה ברורה לחסות בכל מחיר תחת הוראות חוק הפלת''ד, ולהפיח את רוחו של יסוד השימוש בדמות "טיפול או תיקון דרך".
סבורני כי קביעות כב' השופט שטיין במסגרת ע''א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (פורסם במאגרים משפטיים, 1/5/19) רלבנטיות עד מאוד לעניינינו.
שקלול מכלול השיקולים שפורטו לעיל, הביאני למסקנה הברורה מאליה שיש להורות על דחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות.
אני מורה איפוא על דחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש''ח אשר ישולמו לנתבעת בתוך 30 יום שאם לא כן סכום ההוצאות יישא ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.
