ממצאי בדיקת MRI בהליך ועדה רפואית

רק במהלך הדיון לפנינו הבהיר ב"כ המל"ל, כי נערכה חקירה סמויה אודות המבקשת, לפי בקשה מפורשת של הפוסק הרפואי, שהועברה למל"ל לאחר הדיון הקודם בועדה, ביום 4.7.14 - והציג את פניית ד"ר ברנשטיין, בכתב יד, מאותו תאריך, בה ביקש "לבצע חקירה לוודוי תלונותיה על הגבלה בתנועות הצואר מכיוון שממצאי הבדיקה הקלינית וממצאי בדיקות העזר אינן חופפות בדיקת MRI ו-CT" [המסמך הוגש במהלך הדיון, עם העתק לב"כ המבקשת, וסומן בחתימת אב"ד; עמ' 3 לפרוטוקול].

לטענתה - הואיל ומדובר בהחלטה בטלה (VOID) - אין הצדקה להמשיך בהליך שנפל בו פגם כה מהותי ובית-הדין מוסמך להתערב ולהעמיד דברים על דיוקם כבר בשלב מוקדם זה. לטענת המשיב - לבית-דין זה אין כל סמכות לידון בהשגה על החלטת ועדה מדרג ראשון, שכן, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) מוקנית סמכות זו לועדה רפואית לעררים, ורק על החלטתה - ורק בשאלה משפטית - ניתן לפנות לבית-הדין לעבודה, מכח סעיף 123 לחוק המוסד לביטוח לאומי, [נ"מ], תשנ"ה-1995, הקובע: "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין איזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא." ב"כ המשיב הדגיש, שאבן היסוד בהחלטה, זה לא החומר הנוסף, אלא, שהרופא העלה חשדות כבר קודם ובראש ובראשונה הסתמך על בדיקה קלינית ובדיקות העזר, כאשר החומר שנאסף והגיע למשיב, ביוזמת צד שלישי, רק תמך בדעתו.

...

לאחר שחזרנו ועברנו על החומר שהונח לפנינו, לרבות הוראות החוק ופסיקה רלוונטית, הגענו למסקנה, כי צודק המשיב בטענתו, שהבקשה שלפנינו מוקדמת וראוי, כי טענות המבקשת יובאו תחילה בפני ועדת העררים, לפי ההסדר החוקי המיוחד, שנקבע בנושא הנדון.

בין הכללים הללו נמנה גם הכלל של "מיצוי הליכים", לפיו - מקום בו קיים הליך מנהלי של ערעור, ראוי שבעל הדין ימצה הליך זה, בטרם יפנה לקבלת סעד מהערכאה השיפוטית המוסמכת, ומשלא עשה כן - עשויה עתירתו להידחות בשל אי מיצוי ההליכים [סק"כ (ארצי) 51/09 ואח' "סאוט אלעמאל" להגנת זכויות העובדים והמובטלים ואח' - שר התעשיה, המסחר והתעסוקה ואח' (3.1.2012, במאגר ממוחשב)].

נראה, כי לא למותר להסב את תשומת הלב לתקנה 30(ג) לתקנות, האומרת: "חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לועדה, יועבר אף לנפגע.". אנו תקווה, שתמצא הדרך להגיע לתוצאה הולמת גם בעניינה של המבקשת - "ויפה שעה אחת קודם". סיכום נוכח מסקנתנו, בעניין הסמכות, כי טרם בשלה העת לפתוח את שערי בית-הדין, במקרה זה, הבקשה לסעד זמני - נדחית.

התובע טוען כי האורתופד בועדה הרפואית לא היתייחס לתוצאות בדיקת ה-MRI מיום 21.1.10 שהדגימה ממצאים משמעותיים בכמה חוליות צואריות, ולא השווה בין בדיקה זו לבדיקות שנעשו לתובע בעבר ולממצאים שהופיעו בהן.

אכן, כטענת הנתבעת, בית משפט זה אינו מהוה ערכאת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל וככלל אין מקום במסגרת בקשה להבאת ראיות לסתור לבדוק את "נכונות" החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל, שעה שלא נמצא פגם כלשהוא בהליך קבלת ההחלטה.

...

לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, במסמכים שצורפו לבקשה להבאת ראיות לסתור ולתשובה וכן בפסיקה הרלוונטית, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מבקשת התובע עולה כי כל טענותיו מתמצות למעשה בחוסר שביעות רצון מהמסקנה אליה הגיעה הועדה הרפואית.

סוף דבר הבקשה נדחית.

יחד עם זאת אין כל הסבר מדוע יש לשייך את כל התהליך הניווני במהלך השנים מהתאונה לתהליך שהחל בשנת 1995 והאם הממצאים בבדיקת MRI מיום 19.11.19 הנם על רקע אותו הליך נווני, והאם לחבלה משנת 2003 אין כל משקל במצבו הרפואי.

עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים אשר תפרט ותנמק את ההחלטה מדוע יש לשייך את כל נכותו של התובע לתהליך נווני שהחל בשנת 1995 והאם הממצאים מיום 19.11.19 בבדיקת MRI הנם על רקע אותו הליך נווני.

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות בשל איחור בהגשתו הואיל והודעה בדבר החלטת הוועדה שוגרה למערער ביום 27.4.2021 והודעת הערעור הוגשה ביום 14.7.2021, בחלוף למעלה מחודשיים וחצי.

בטרם נעילה אציין כי נדחית טענת ההתיישנות.

התוצאה איפוא כי הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

ביום 3.1.2021 היתכנסה הועדה לעררים, האזינה לדברי בנו של המבקש ושל בא כוחו, עיינה במסמכים הרפואיים אשר עמדו בפניה ובדקה את המבקש, הועדה סיכמה את מהלך הדיון כלהלן: "MRI ע"ש צוארי מיום 30.12.2020 הודגמו שינויים דיקוגניים נווניים כרונים לאורך ע"ש הצוארי עם יישור הלורדוזה וכמירות צוארית קלה לשמאל. שינויים בהידרציה של הדיסקים ב C4-5 עם בלוק ורטברה C5-6, ממצאים אלה תוארו גם ב MRI של ע"ש צוארי מ 2017 וב 2018 לא צויינה היצרות תעלת השידרה וגם לא שינויים של מיאלומלציה בחוט השידרה. לדברי בנו מרותק לכסא גלגלים מזה שנים על רקע שינויים נווניים בע"ש צוארי מ 2005 ומשתמש בטיטול בשל אי שליטה על הסוגרים, מגיע על הועדה יישוב על כסא גלגלים עם צוורון רך על הצואר (שלא מונח עפ"י ההוראות) משתף פעולה באופן חלקי, אינו מאפשר לבצע תנועות פאסיביות של הצואר, אינו מרים את ידיו מעבר לגובה הכתפיים, תנועות הדיסטאליות של שתי הידיים נראות תקינות, אין דילדול שרירים, החזרים הופקו תקינים והופמן שלילי. כאמור יושב בכסא הגלגלים טוען שאיננו יכול להזיז את שתי רגליו, ההחזרים ברגליים הופקו תקינים ללא החזרים פרמידלים, מוסר על הפרעה תחושתית לא מהימנה אשר לא תואמת לרמתו מוכר.

אופן בדיקתו של המבקש נתון לשיקול דעתה הרפואי של הועדה, עניין הליכים הקודמים אינו רלוואנטי לבדיקתה של הועדה הרפואית אשר היתכנסה בהרכב חדש, המסמכים אליהם מפנה המבקש אינם מהוים חוות דעת אלא בדיקות שוטפות והועדה בבדיקתה מצאה ממצאים שונים לגמרי אותם ציינה וגם נימקה את קביעתה, לאחר הדיון בבית הדין ובתשובה מיום 13.1.2022 הודיע המשיב כי הוא מסכים להחזיר את עניינו של המבקש לועדה באותו הרכב ופירט בתשובתו את אופן בו תפעל הועדה.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרוטוקולי הוועדות, בנימוקי הבקשה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת מענה של המשיב, שכן לא נפלה טעות כלשהי בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה את מתן רשות הערעור, ומהטעמים שלהלן: אין חולק כי מדובר בעניין מורכב מבחינה רפואית וממצאי הוועדה עומדים בסתירה לממצאי הרופאים בחוות הדעת אך ככלל משעה שמוחזר הדיון לוועדה באמצעות פסק דין מחזיר, על הוועדה לערוך דיון על פי הוראות פסק הדין המחזיר.

מהמקובץ עולה כי צדק בית הדין קמא עת נתן תוקף להסכמת הצדדים בהחלטתו להחזיר את העניין לוועדה בהרכב חדש וגם צדק בהחלטתו כי הוועדה תדון בעניין מראשיתו כולל נימוקי ערעור מתוקנים.

סוף דבר – הבקשה נדחית, הגם שהמבקש אינו מיוצג ולא נתבקשה תגובה, אין מנוס מחיובו בהוצאות בסכום של 800 ₪.

מימצאי בדיקתו הקלינית של המערער על ידי הועדה תועדו בפרוטוקול הועדה מיום 20.2.22 כך: "הוועדה עיינה בתשובת MRI ברך שמאל מ11/2/21 קרע במנסקוס מדיאלי ולטראלי. הוועדה עיינה בתשובת MRU לברך ימין מ29/10/21 בה הודגם קרע במנסקוס לטראלי ומידיאלי (קרעים אופקיים אשר לא ברור אם מגיעים לשטח פני המניסקוס)

באשר לטענת המערער כי נפגע במעמד התאונה בשתי הבירכיים - הועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית יסודית ומפורטת, עיינה במימצאי בדיקות ההדמיה ובתיקו הרפואי של המערער וקבעה כי "בתאונה נפגע בברך שמאל בלבד!" וכי "אין כל בסיס לקביעה כי הנפילה הייתה על שתי הרגליים". קביעתה זו של הועדה נתמכת במסמך 'תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה' מיום 17.1.21 שם צויין "תאונת עבודה – 10.1.21- ירד ממדרגה הרגיש כאב חד בברך שמאל....." ובמסמך הרפואי מאת ד"ר גולודגיצקי מיום 11.1.21 "תלונות: בן 64. אתמול לדבריו תוך ירידה במדריגות גבוהות חש בכאב חד בברך...." וכן במסמך הרפואי מאת ד"ר שריפוב מיום 19.9.21 "תלונות: לדבריו סובל מכאבים בברכו השמאלית אשר התחילו כתוצאה מחלה במהלך תאונת עבודה. ....מתלונן כי לאחרונה סובל גם מכאבים בברכו הימנית, לדעתו התחילו כי מעביר עומס עליה...". עוד יצוין כי גם בתביעה אשר הגיש המערער למשיב ביום 30.6.21 לשם קביעת נכות, מצוינת ברך שמאל בלבד.

בהתאם להוראות סעיף 213 לחוק, בעירעור על החלטת ועדה רפואית לערערים נבחנת קיומה של שגגה משפטית בלבד ואין ממנים מומחה רפואי בהליך מעין זה. ככל וסבר המערער כי יש מקום למינוי מומחה רפואי היה עליו להגיש תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות להכיר בברך שמאל בלבד.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בהתאם להסכמת הצדדים בעניין ברך שמאל בלבד.

על כן, גם דין טענה זו להידחות.