ממצא רפואי משמעותי בבדיקת סי טי בעקבות תאונת דרכים

טענות הצדדים טענות ונימוקי הנתבעת שגתה הוועדה הרפואית של המל"ל, שכן היה עליה לקבוע כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה ולחילופין, לקבוע כי "...לכל הפחות חלק מהנכות האורתופדית קשורה למצב רפואי קודם ו/או לפגיעות אחרות לתאונה הנדונה.." ממוצגי הנתבעת (מוצגים ג-ה) עולה כי לתובע עבר רפואי קודם המתייחס לגב תחתון, גפיים תחתונות, וכן ארוע רלבאנטי שארע לאחר התאונה, שלא הובאו לידיעת הועדה הרפואית, כפי שיפורט להלן.

ממכלול הנתונים שהובאו לעיל, עולה כי בפני הועדות הרפואיות של המל"ל לא עמדו עובדות רלבאנטיות וחשובות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה ולאחריה, ולחילופין כי הוועדות כלל לא התייחסו ולא התמודדו עם מלוא התעוד המעיד על פגיעה משמעותית, בע"ש מותני ובגפיים התחתונות עובר לתאונה נשוא התביעה וארוע נוסף לאחריה, כל זאת שעה שברור כי התאונות הקודמות היו דומות ביותר ואף חמורות מהתאונה נשוא התביעה.

ברע"א (מרכז) 46916-09-15 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' אסרסה הבטנש קבע כבוד השופט צבי ויצמן בין היתר: "... כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה שבהם הבירור הרפואי של הועדה הרפואית לא היה מלא ו/או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים (1994); רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013))." וכי: "עוד הובהר בפסיקה כי רשימת הטעמים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה וכי כאשר מתעוררים ספקות וסימני שאלה באשר לקביעות הועדה הרי שהכף תיטה לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שפוטי – בירורה של האמת, כך, כדוגמה, נקבע כי חשש שהוועדה לא נתנה דעתה לתעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה יכול שיהווה עילה למתן היתר לסתירת ראיות (ת"א (מחוזי – ירושלים ) 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד [פורסם בנבו] (2013); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (2014) וכן רע"א 9018/12 ...". ( 18.10.15).

יאמר כי גם לאחר התאונה, חרף הממצאים שנמצאו בבדיקות ה- EMG וה-CT שבוצעו לאחר התאונה, וחרף תלונותיו של התובע בפני הוועדה הרפואית בדבר מגבלותיו התפקודיות, פנה פעמיים בלבד לקבלת טפול רפואי, האחת ביום התאונה, השנייה ביום 10.2.16 ופעם נוספת עת נבדק ע"י ד"ר קוואטלר לשם עריכת חוות דעתו הנושאת את אותו מועד.

...

אשר לטענת התובע כי דין הבקשה להידחות משהוגשה באיחור כה רב- בחנתי את טיעוני הצדדים.

איני מוצא להכריע במחלוקת העובדתית, שכן סבורני כי גם אם יש ממש בכל טענות התובע בעניין זה - אין די בכך כדי לרפא את הפגם המהותי שנפל בהחלטת הועדה הרפואית, ואין די בו כדי לחסום בפני הנתבעת את האפשרות להתגונן בפני קביעתה.

לפיכך, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה.

אשר למימצאי בדיקות ה-C.T ו- E.M.G, הועדה ציינה כי "מדובר בממצאים דלים ביותר אשר הנם בגדר של רמה תקינה ו/או מעט מעל הנורמה ואשר לא תומכים במיגבלות גופניות אשר לא ניצפו בבדיקה הקלינית של התובע". יצוין, כי התובע נבדק בתאריך 12/01/16 גם בועדה רפואית (נכות כללית) במל"ל (כחודש עובר למועד בדיקתו בועדה המסכמת) בגין הנזק שניגרם לו, לדבריו, בתאונת הדרכים מושא התובענה.

בבקשה שלפניי טוען התובע בתמצית, כי מתקיימים טעמים משפטיים ועובדתיים המחייבים העתרות לבקשה ומתן אפשרות לסתור את קביעת המל"ל. נטען כי הועדה הרפואית לנפגעי עבודה היתעלמה ממצאים אובייקטיבים- בדיקות עזר שנערכו לתובע; תלונות התובע במישור הנפשי לא נבדקו כלל; קיים פער משמעותי בין קביעת הועדה הרפואית לנפגעי עבודה ובין וועדה רפואית של נכות כללית שהיתכנסה אך חודש אחד לפני כן ומצאה לנכון לקבוע נכות בגין אותן חבלות (בתחום הנפשי והאורתופדי); הועדה הרפואית המסכמת מצאה לציין את הממצאים שנמצאו בבדיקות העזר אך לא נתנה לממצאים אלה היתייחסות מתאימה בקביעת הנכות.

בתגובתה נטען בתמצית כי הטעם היחיד להגשת הבקשה נעוץ בחוסר שביעות רצונו של המבקש מקביעותיהן של הועדות הרפואיות; התובע מסתיר את עברו הרפואי מבית המשפט הנוגע לאותו האיבר ותחום בגינו הגיש את הבקשה להבאת ראיות לסתור; הועדה הרפואית של המל"ל (נכות מעבודה) בדקה את התובע, בחנה את מלוא תלונותיו בגין התאונה, ביצעה בדיקות אובייקטיביות ומצאה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובת הנתבעת ובתשובה לתגובה וכן במסמכים שצורפו לכתב התביעה, לרבות בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות במל"ל (נכות כללית ונכות מעבודה), באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ביחס לתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה.

סוף דבר, מצאתי כי הוועדה הרפואית (נכות מעבודה) דחתה את טענות התובע במישור הנפשי מבלי שבדקה את תלונותיו ומצבו הרפואי, בין היתר, באמצעות מומחה בתחום הנפש ומבלי שניתנה התייחסות ולו מינימלית לתיעוד הרפואי.

אני ממנה כמומחה מטעם בית משפט בתחום הפסיכיאטריה את פרופ' צבי זמשלני וכמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה את ד"ר בעז ליברמן.

התובע מציין כי כבר במסמך רפואי מיום 5/01/10 שנערך על ידי ד"ר אריאלי מומחה בתחום האורתופדיה, נרשמה איבחנה של " לחץ שורשי L5" איבחנה זו נערכה על סמך בדיקת C.T מיום 04/01/10, שבא הודגם לחץ על השק הטאקלי בגובה זה. התובע טוען כי המסמכים הרפואיים הנ"ל ואחרים שנערכו עד למועד הועדה הרפואית לעררים עמדו בפני הועדה לעררים, לרבות מסמכים המעידים על לחץ שורשי בחוליה L5, הועדה הרפואית לעררים הייתה ערה לאבחנות ולתלונות התובע ואף על פי כן לא מצאה לנכון לקבוע כי נותרה לתובע נכות במישור הנוירולוגיה וזאת על סמך בדיקה קלינית שערכה לתובע והתיעוד הרפואי שעמד לפניה והן מאחר שלא הודגמו ממצאים המצדיקים קביעת נכות בתחום זה. בנוסף נטען, כי מהמסמכים שצרפה הנתבעת עולה כי התלונה האחרונה ביחס לכאבי גב נרשמה ביום 25/10/12 כאשר ברשום זה לא מופיעה תלונה על הקרנת כאבים או הפרעות בתחושה ואילו לאחר התאונה השנייה התובע החל להתלונן שוב על בעיות במישור הנוירולוגיה, לרבות הקרנת כאבים לרגליים.

בקוים כלליים הצביעה הפסיקה על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; וטעמים עובדתיים כבדי משקל כגון שחל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז שנקבעה נכותו ע"י המל"ל ועד לדיון בבית המשפט (ע"א 5779/90 וע"א 634/85 הנ"ל).

בין היתר, נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה שבהם הבירור הרפואי של הועדה הרפואית לא היה מלא ו/או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים [פורסם במאגרים] (1994); רע"א 9018/12 הנ"ל).

טענת התובע כי הועדה הרפואית לעררים במל"ל הייתה מודעת לתלונותיו ולממצאים הרפואיים אך חרף זאת החליטה שלא נגרמה לו נכות בצואר ונכות נוירולוגית בעקבות התאונה הקודמת אינה פוטרת את הועדה הרפואית שהיתכנסה לבחון את מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה בה עסקינן לבחון את סוגיית הקשר הסיבתי שבין הנכות ובין התאונה מושא התאונה ובמסגרת זו לעיין גם במלוא תיקו הרפואי של התובע.

...

התובע טוען כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום התובע טוען כי היעתרות לבקשת הנתבעת עשויה לגרום לעיוות דין.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה על נספחיה, לרבות בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות במל"ל (הן ביחס לתאונה הקודמת והן ביחס לתאונה הרלוונטית לתביעה) באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל וזאת מהנימוקים שיובאו להלן: אין חולק כי קביעת הוועדה הרפואית במל"ל מיום 22/02/18 התקבלה מבלי שהוועדה הרפואית עיינה בתיקו הרפואי של התובע עובר לתאונה ומבלי שנערך דיון ממצא בסוגיית הקשר הסיבתי שבין התאונה ובין הנכות.

לפיכך, אני ממנה את ד"ר משה לוינקופף כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ואת ד"ר **** גוטליב כמומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום הנוירולוגיה.

בנוסף, טוענת המבקשת כי לא עמד בפני הועדה תיק התביעה מענף נפגעי עבודה בגין תאונת דרכים קודמת שבה היה מעורב המשיב ביום 14.4.15, ואשר נקבעה לו בעטיה נכות בשיעור של 5% בגין גב תחתון.

בנוסף לכל אלה, טוען המשיב כי התעוד הרפואי שצורף לבקשה הוא דל. מדובר במספר מסמכים הנפרשים על פני השנים 2011-2018, ועולות מהן לכל היותר 10 תלונות על כאבי גב/צואר ומצב נפשי ירוד מצדו של המשיב, תוך שרק בשלוש פעמים בהן נבדק, אותרו ממצאים שהעידו על מיגבלה בתנועות, ואלה נקבעו בהפרשי זמן משמעותיים זה מזה.

17.1.16 – הפניית המשיב לבדיקת CT עמוד שדרה מותני ולייעוץ חוזר של אורטופד.

...

משכך, נוכח דלות החומר הרפואי ובהעדר רצף טיפולי, הרי שגם אם מסמכים אלו היו מונחים בפני הועדה, לא היה בהם כדי להביא לשינוי קביעותיה, וגם מטעם זה טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה.

משכך, כאשר עולה כי קביעת המל"ל לקחה בחשבון את עברו הנפשי של המשיב, ובהעדר כל ממצא משמעותי במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי המבקשת, ודאי לא כאלה אשר יש בהם כדי להשפיע ו/או לשנות את קביעת המל"ל בעניינו של המשיב בכל הנוגע לנכות בתחום הנפשי, דין הבקשה להביא ראיות לסתור ביחס לקביעת נכותו של המשיב על ידי המל"ל, בתחום הפסיכיאטרי, להידחות.

בהתחשב בעובדה כי מדובר בתחום האורטופדי, תקופה בת שנתיים ימים אינה מהווה תקופת זמן ממושכת המביאה לכדי מסקנה כי נותק הקשר הסיבתי, והיא בבחינת עבר רפואי רלבנטי לענייננו, אשר יכול והיה בו כדי להשפיע על קביעת המל"ל בעניינו של המשיב, לו היה מובא בפני הועדה.

משכך, בכל הנוגע לקביעת הועדה ביחס לנכותו האורטופדית של המשיב, דין הבקשה להביא ראיות לסתור, להתקבל.

בקשת הנתבעת אינה נמנית על המקרים המוכרים בפסיקה והמתירים הבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל. עוד טען התובע, כי המסמכים הרפואיים מעברו של התובע, אליהם מפנה הנתבעת כללו תלונות כלליות, ללא רצף טפולי ואינם מצביעים על ממצא רפואי משמעותי בגב.

השופט אליעזר ריבלין, בספרו תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, 1999), בעמ' 504, כותב כי:                    "נפגע המתייצב בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ומציג בפניה חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמו זוכה ביתרון הנשלל ממנו במסגרת הוראת סעיף 6א לחוק (המונעת הצגת חוות דעת רפואית מטעמו. תכלית החוק והתקנות שהותקנו על פיו היא לייתר את הצורך ואת התועלת שבעצם הפניה אל המומחה שמטעם... הצגת חוות הדעת בפני הועדה הרפואית אינה מתיישבת עם התכלית הזאת. פעולה שכזו אינה מתיישבת גם עם התכלית החקיקתית המוצאת לה ביטוי בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, שעניינה הסתמכות על חוות דעת אובייקטיבית, להבדיל מחוות דעת מטעם אחד מן הצדדים. מקום בו הוצגו חוות דעת שכאלה והועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי סמכה את החלטתה גם עליהן עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור. אמנם, הוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו על פיו אינן שוללות, מפורשות, את האפשרות שהועדה הרפואית תקבל לידיה גם חוות דעת של מומחים מטעם הנפגע, אך ברגיל נוהגת הועדה לסמוך את ממצאיה, במידת הצורך, על חוות דעתו של רופא מומחה מטעמה. בחירתה של הועדה לסמוך על חוות דעת מטעם הנפגע עשויה לפגום בתקפות קביעתה לעניין תביעת הפיצויים המתבררת בבית המשפט". דברים אלה צוטטו בפסיקה והיו להלכה (ראו למשל, רע"א 7905/10 אוחנה נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ).

בפרק "סיכום ומסקנות" נימקה הועדה את קביעתה כדלקמן: " ...הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר עאוני יוסף ומקבלת את מסקנותיו בהקשר להגבלה בתנועות ולא מקבלת את מסקנותיו בקשר לנכות עבור שברים בזיזים רוחביים של חוליות L4 L2 שלפי בדיקת CT היתחברו". (כך במקור, ס.ח').

...

סוף דבר משכך, בנסיבות אלה ומן הטעמים המפורטים לעיל, נחה דעתי כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור.

הבקשה מתקבלת.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו בסוף ההליך.