מכתב פיטורים פיקטיבי לצורך קבלת דמי אבטלה

התובעת השיבה לטענות הנתבע במכתבה מיום 18.9.16 בו הכחישה את האמור במכתב הנתבע מ-16.8.18 וטענה כי עבדה בחקלאות וקיבלה שכרה במזומן; כי מעסיקה שילם עבורה דמי ביטוח לנתבע; כי תלושי שכרה הם אמת, וכי היתה זכאית לדמי אבטלה בתקופה הרלבנטית (המכתבים – צורפו כנספחי כתב ההגנה).

סעיף 8 לכתב האישום בו הודה מנהל החשבונות, ישראל תמיר, מיפרט את סוגי המסמכים המזויפים שהוא הפיק: "... המסמכים היו משלושה סוגים: תלושי שכר ואישורי העסקה שנחזו כאילו הוצאו כדין לתובעים, וביטאו סכומים אשר כביכול שולמו להם כשכר עבודתם, בעוד שבפועל הם לא עבדו כלל ולא קיבלו את השכר המופיע בתלושים ומכתבי פיטורים שנחזו להיות מכתבים שנמסרו כדין לעובד בעוד שבפועל התובעים כלל לא עבדו וממילא אף לא פוטרו..." (ההדגשה אינה במקור, ב.ג.) בהודעתו במישטרה סיפר מנהל החשבונות כי תלושי השכר שעליהם צוין מספר מחלקה 6033 הם תלושי שכר פקטביים (כזכור, 6033 הוא המספר המופיע על תלושי השכר של התובעת).

תביעתה של התובעת לדמי אבטלה מצוינת במפורש בפסקי הדין המרשיעים כתביעה פיקטיבית: כפי שפורט בסעיף 22 לעיל, מצויינת תביעתה של התובעת לדמי אבטלה כתביעה פיקטיבית באופן מפורש בטבלאות שצורפו לכתבי האישום של כל אחד מששת המעורבים בפרשה! אנו מקבלים את הקביעה המפורשת בפסקי הדין המרשיעים, כי תביעת התובעת לדמי אבטלה היא תביעה פיקטיבית וכוזבת: ואלה נימוקינו: התובעת לא נשאה בנטל להפריך את פסקי הדין המרשיעים ולא הראתה, אף לא ברמז, כי הקביעות שנקבעו בהם אינן נכונות.

...

אדרבא, לטעמנו התייחסות "מתונה" לתביעה שבפנינו חותרת תחת תכליתו של תחום הביטחון הסוציאלי.

משהשתכנענו כי התובעת השתמשה בתלושי שכר פיקטיביים ואישורי העסקה כוזבים על מנת לזכות שלא כדין בדמי אבטלה, הרי ששוכנענו כי המדובר בנסיבות חמורות בהן יש לקבל את הבקשה החריגה של הנתבע לחייב בהוצאות לדוגמא.

על כן אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבע תוך 30 יום הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח .

פיצוי בגין אובדן זכאות לדמי אבטלה בכתב תביעתו (סע' 24.11) ובתצהירו (סע' 32.2) עתר התובע לקבלת פיצוי כולל עבור אובדן זכאותו לדמי אבטלה, לטענתו הן על רקע סרוב הנתבע למסור בידיו מכתב סיום העסקה, הן משום שהנתבע מסר למוסד לביטוח לאומי גרסה לפיה התובע התפטר "ללא כל סיבה מוצדקת" והן משום שהנתבע הנפיק לו תלושי שכר פקטביים הנמוכים מגובה שכרו האמתי והפריש עבורו סכומי ביטוח הנמוכים מן הנידרש – דבר המשליך לטענתו על הקף זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, כאשר התובע טוען לנזק כספי שניגרם לו במניעת דמי האבטלה ממנו.

בע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים, מיום 12.11.2008 נקבע בעיניין אי קבלת אישור המעסיק הנידרש לצורך קבלת דמי אבטלה כדלקמן: "לבית הדין ידיעה שיפוטית כי במקרה שמוגשת תביעה לדמי אבטלה ויש מחלוקת בין העובד לבין המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, המוסד לביטוח לאומי בוחן את התביעה לדמי אבטלה, ולעתים מקבל אותה למרות היעדרו של אישור המעסיק, על יסוד חקירתו או מסמכים אחרים (כגון - מיסמך המעיד על הגשת תביעה כנגד המעסיק). לפיכך, אנו סבורים כי על העובד להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ולבררה מול המוסד בהליכים המקובלים, לרבות הגשת ערעור לבית הדין במקרה שהמוסד דוחה את תביעתו.

יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקריטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סירוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו'), וככל שיוכיח כי המנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שניגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מיסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד".

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה נדחית בזאת.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 35,200 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.2012 (מחצית תקופת הזכאות) ועד מועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 3,500 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 21,945 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13, ועד למועד התשלום בפועל; דמי הבראה בסך 5,194 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; החזר הוצאות נסיעה בסך 7,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.12 ועד למועד התשלום בפועל; פיצויי פיטורים בסך 82,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,058 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.12 ועד מועד התשלום המלא בפועל; הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 1,933 ₪ מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל ביום 13.3.13.

יתר התביעות – נדחות.

לאחר התפטרותו פנה התובע לנתבעת ובקש לקבל מכתב פיטורים פקטבי לצורך קבלת דמי אבטלה.

...

אני מאשר בחתימתי על מסמך זה כי אין לי ולא תהיינה לי כלפי החברה ו/או עובדיה ו/או מורשיה ו/או הפועלים מכוחה ו/או מטעמה ו/או הבאים בנעליה, ולרבות כלפי חברות קשורות שלובות או בנות, כולן יחד ו/או לכל אחד מהם לחוד, בין מישרין ובין בעקיפין, כל תביעות ו/או טענות ו/או דרישות מכל מין וסוג שהוא, בכל הקשור ו/או הנובע מעבודתי בחברה ו/או בהפסקת עובדתי בה, וכי חתימתי על כתב קבלה וסילוק זה מהווה פשרה והודאת סילוק לפי סעיף 29 לחוק פיצויי הפיטורים.

מסקנתי הינה, כי התובע לא היה זכאי לפיצויי פיטורים וזאת עקב התפטרותו ואלו שולמו לו לפנים משורת הדין במסגרת "עיסקת חבילה" עם סיום העבודה.

סיכום נוכח האמור לעיל נדחית התביעה על כל עילותיה.

במקרה דנן, המעסיק גילה את הסכמתו בעצם חתימה על מכתב הפיטורים (עמ' 22, שורה 25), וממילא צריך היה ליקח בחשבון, שמכתב זה לא רק יקל על התובעת לקבל "דמי אבטלה" (עמ' 13, שורה 8 – בדברי התובעת עצמה), אלא גם מחייב אותו כמעסיק בתשלום "פצויי פיטורים". הנתבע יחויב איפוא לשלם לתובעת - "פצויי פיטורים" בסך של 7,773 ₪ (12: 18 חד' X 5,182 ₪).

...

טענת "זכות הקיזוז" של הנתבע: הנתבע גורס, כי התובעת שעשתה כבתוך שלה "בקופת העסק", הוציאה ממנו מעל ומעבר, ממה שמגיע לה, ויש לקזז כל "הוצאה מיותרת", ממה שיפסק לזכותה לפי תביעתה בהליך זה. דין "טענת הקיזוז" – להידחות.

לפיכך, "טענת הקיזוז" – כאמור נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת סך כולל של 20,700 ₪ (3918 ₪ + 2900 ₪ + 3109 ₪ + 3000 ₪ + 7773 ₪).

בעיניינו התובע כאמור מכחיש את הטענה כי חתם בהסכמה על המסמך וטוען כי הוחתם תחת כפיה ולחץ, מאחר ונאמר לו כי קבלת מכתב פיטורים, הדרוש לצרכי קבלת דמי אבטלה, מותנית בחתימתו על המסמך.

בע"ע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נגד יונתן רון (6.9.18) (להלן – פרשת מנורה) נפסק כי "בהיתחשב במעמדה וחשיבותה של העבודה עבור האדם העובד מבחינה כלכלית ומבחינת זהותו האישית הרי שהזדמנות זו יש ליתן בצורה הוגנת והולמת, וזאת אף אם עילת הפיטורים חוקית". איזבוצקי אישר בחקירתו שלא בוצע לתובע שימוע [עמ' 177 ש' 25-26] וכי העובדה שנכתב במכתב הפיטורים כי בוצע לתובע שימוע היא בבחינת "פיקציה" [עמ' 177 ש' 1-7] .

...

סבורני כי הטענה לא הוכחה ומשכך יש לדחות את רכיב התביעה הנובע ממנה.

התביעה שכנגד נדחית.

בהתאם הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, נקובים בערכי ברוטו: הפרשי שכר בגין חודש אפריל 2016 בסך 1,687 ₪.