מכתב פיטורים לפיטורין מחמת אי התאמה

ביום 19.11.14 היתקיים הליך השימוע לפני פיטורים, וביום 5.2.15 נימסר למבקש מכתב פיטורים, בתוקף החל מיום 8.2.15.

כמו כן קבע בית הדין כי לפי החלטת מנכ"ל הרשות מיום 29.4.14 נידרש המבקש לשפר באופן משמעותי את היתנהלותו כלפי עובדים ומנהלים, אך לא עשה כן. עוד נקבע כי מניתוח עילות הפיטורים המפורטות בסעיף סעיף 12 להסכם הקבוצי, עלה כי ההסכם הקבוצי אינו עורך הבחנה דיכוטומית בין מסלול הפיטורים המינהליים לבין מסלול פיטורים מטעמי המשמעת, ומכל מקום על פי ההלכה הפסוקה, עובד שהתגבשה לגביו עילת פיטורים בגין אי התאמה, אינוחסין מפני פיטורים על רקע זה בשל כך שעבר עבירת משמעת; החלטת מנכ"ל הרשות בדבר פיטורי המבקש בשל תיפקוד לקוי מתמשך מנומקת ומבוססת על ראיות שהמנכ"ל עיין בהן ואשר הוגשו לבית הדין; למבקש נעשו הליכי שימוע והליכים מול נציגות העובדים לפי ההסכם הקבוצי, ומכלול הראיות "המינהליות" הובאו לפני המנכ"ל, אשר קיבל את ההחלטה בהתאם לסמכותו.

...

בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שקיים חשש ממשי כי המבקש לא יוכל לגבות את סכום ההוצאות ככל שערעורו יתקבל.

אשר לסיכויי הערעור - לאור מסקנתי לעיל אין צורך כי אדון בהם, ודי אם אציין כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור בפני עצמם מצדיקים את עיכוב הביצוע.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש זומן לשימוע כדין, יוצג על ידי עורך דין, וטען טענותיו באופן חופשי ומלא; לאחר ישיבת השימוע נערכה היתייעצות נוספת בעיניינו של המבקש, וסמוך לכך נשלח למבקש מכתב פיטורים מפורט, שבו היתייחסות לכל טענות שהועלו בשימוע.

נקבע כי בישיבת השימוע בא כוח המבקש הבהיר כמפורש כי לא מדובר בעובד שעבר עבירות משמעת; הוכח, במסמכים השונים ובעדויות, כי המבקש פוטר מעבודתו במשיבה עקב אי התאמה, מאחר שלא הישתלב חברתית בצוות והיחסים בינו ובין הממונה עליו היו עכורים.

...

בנסיבות אלה, ובהתחשב בסיכויי הערעור גבוהים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע ההוצאות שהושתו על המבקש עד להכרעה בערעור.

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את תשלום ההוצאות שהוטל על המבקש.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

במסגרת מכתב הפיטורים, התייחסה הנתבעת לטענה בדבר שיקולים זרים, וכך קבעה: "לעניין טענתך הראשונה בנוגע לתלונה שהוגשה נגד מנהל בתי הדין, אציין כי אין כל קשר בין הליך השימוע, המבוסס על טענות מקצועיות של הנהלת בתי הדין בעניינך, לבין התלונה שהגשת בעיניין זיוף המסמך. כפי שנימסר לי על ידי הנהלת בתי הדין (והדבר מגובה בפרוטוקולים מתאימים), פגישת הבירור הראשונה שנערכה עמך על ידי נציגי ההנהלה על רקע טענות בעיניין תפקודך, היתקיימה ביום 23/12/18 רק לאחר מכן תלונתך הוגשה למשטרת ישראל (בתאריך 21/1/19) וליועמ"ש לממשלה (6/2/19). מן האמור עולה כי הטענות נגדך והליך הבירור שנערך מולך החלו עוד לפני שהגשת את התלונות האמורות, ולכן אין בסיס לטענה לפיה הליך השימוע נולד כתגובה לתלונה שהוגשה על ידך.

...

על יסוד טענות אלו עתר לחייב את הנתבעת בפיצוי, ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪.

מכאן שהתביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית הן מאחר שנזנחה, ולחלופין בשל היעדר פירוט והוכחה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על כל ראשיה ונדבכיה.

במסגרת החלטת בית הדין הארצי בבר"ע 1860-01-20 , נדחה העירעור על קביעות אלו אך נקבע כי " כי כל טענות המבקשת בדבר פגמים שנפלו בהליך הפיטורים שנקטה המשיבה (אשר בנתיים הגיע לסיומו במכתב פיטורים שנשלח למבקשת ביום 19.1.2020), גם אם מדובר בהליך פיטורים בשל אי התאמה על פי סעיף 13.3 להסכם הקבוצי (לרבות הטענה כי לא ניתן לנקוט בהליך מעורב של "הליך משוב ושימוע" ולכן ההליך שננקט הוא חסר תוקף על פי הוראות ההסכם הקבוצי; הטענה בדבר נפקותה (או העידר נפקותה) של החלטת המשיבה מיום 27.6.2019; הטענה כי נפל פגם בכך שהממונה הישיר על המבקשת לא היה שותף להליך הפיטורים; הטענה כי ועד העובדים לא שותף בהליך הפיטורים; הטענה כי לא הושלמו השלבים הנדרשים לפיטורים על פי הוראת סעיף 13.3 להסכם הקבוצי, לרבות בעיניין "תקופת שיפור"; הטענה כי נפל פגם בזימון מיום 24.12.2019; הטענה בנוגע לשיחה שהתקיימה ביום 12.1.2020; הטענה כי הליך הפיטורים הוא חלק ממסכת היתעמרות והתנכלות וכל טענה אחרת) שמורות למבקשת".

...

לאור כל הדברים שנמנו בעמודים מעלה, דין התביעה על כל חלקיה וסעדיה להידחות.

עם זאת, לנוכח האמור מצאנו לנכון לפסוק הוצאות על הצד הנמוך.

התובעת תשלם אפוא לנתבעים הוצאות משפט בסך 7000 ₪ (3500 לכל אחד מהצדדים).

צורף מכתב פיטורין מיום 6.1.2019 לפיו עבודתו תופסק בגין אי התאמה.

...

עמדת הנתבעת מקובלת עלי ואיני סבורה שמדובר במקרה חריג בו יש לסטות מהוראות כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המקסימלי לשכ"ט עו"ד בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים.

בנסיבות אלו יש לקבל ההודעה לצד שלישי כנגד צדדי ג' 1 ו – 3 ואני קובעת כי הם חייבים לשפות את הנתבעת, יחד ולחוד, בכל סכום ששילמה ותשלם לתובעים, כל סכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתו ועד יום ההחזר בפועל.