התובע מציג גם מכתב פיטורין שקבל מאת מעבידו (מכתב מיום 24.9.17), לפיו בעקבות שימוע שהתקיים בעיניינו "ובעקבות אי כשירות לעבוד בעבודה פיזית עפ"י אישור של רופא תעסוקתי מיום 05/06/2017 – אנו נאלצים להפסיק את העסקתך בחברה", וטוען כי פיטורין אלה הם תוצר של הירידה הדראסטית בכושרו לעבוד בגין התאונה הנדונה.
ובכן, עיון בחוות הדעת הרפואיות שניתנו בנידון, מעלה כי המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה, דר' עמיהוד, משיב לשאלת כתב המינוי בענין מיגבלות תפקודיות של התובע בגין התאונה: "התרשמותי שקימת מיגבלה תפקודית בביצוע עבודות הדורשות מאמץ גופני ניכר – אך יוכל להמשיך במקצועו במתכונת של מאמץ גופני מופחת- אך יסתייע בטפולי פיזיוטראפיה וללא תרופות ממכרות". המומחה בתחום הפסיכיאטריה, דר' דרנל, משיב: "אין מיגבלות תפקודיות בתחום הנפשי".
למול הערכות אלה, אני מוצא כי גרסת התובע שנאלץ להתפטר בגין מצבו הרפואי שניגרם בתאונה שאירעה למעלה משנתיים לאחר פיטוריו – חייבת סיוע.
אזכיר עוד כי, משלא מצאתי כי הוכח שהתפטרות (פיטורי) התובע מעבודתו היא תוצאה של התאונה הנדונה בעניינינו, הבחירה לקבל דמי אבטלה מונעת מהתובע לידרוש הפסד שכר (החלק שדמי האבטלה אינם מכסים) – לתקופה זו.
כאמור, מאז אוקטובר 2017 הקושי בקביעת הפסד שכרו של התובע לעבר בגין התאונה הוא העובדה שהתובע (לגירסתו) כימעט שלא עבד כלל משך כחמש שנים אלו, כאשר אי-הקטנת נזק יוצרת העדר נתונים, ועל כן, איננו יכולים לדבר, אלא – על גריעת שכר "וירטואלית".
כאמור, נכותו התפקודית של התובע החל מיום מיום 11.5.2019 היא 7.5%; ונכותו התפקודית בארבע השנים לאחר התאונה (עד 10.5.2019) היא 13%.
...
אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 178,000 ₪ [208,000 ₪ פחות 30,000 ₪].
סוף דבר
אשר על כן, אני פוסק בזאת כי:
התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של 178,000 ₪.
עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 27,073 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה בסך של 703 ₪, כשלסכום האגרה יש להוסיף ריבית והצמדה מיום 7.5.2017.
