מכתב מעו"ד בדבר חוב הלוואה וערבות

הנתבע לטענת התובעת ערב אישית להחזר ההלוואה בחתימתו על כתב ערבות אישית להחזר ההלוואה במכתב הכוונות בו נקבעו העקרונות למתן ההלוואה ללוח פוקוס; הנתבע הוגדר כערב בהסכם ההלוואה עליו חתם באופן אישי ובמסגרתו התחייב לחתום על ערבות להבטחת פרעונה המלא של ההלוואה; הנתבע מסר לתובעת שיקים לתשלום תשלומי ההלוואה כערב בערבות אואל ובעקבות מכתב דרישה לפרעון החוב הציע הצעה לתשלום החוב.

הנתבע אינו כופר בערבותו האישית במכתב הכוונות שקבע את עקרונות העמדת ההלוואה והדבר מעיד על אומד דעת הצדדים במתן התובעת הלוואה ללוח פוקוס ולפיו מתן ההלוואה הותנה בערבות אישית של הנתבע לפרעונה.

מר עזרי הבהיר בחקירתו הנגדית "במסמך הכוונות היה כתב ערבות מסודר. כל השיקים יש ערבות של הנתבע. בהסכם ואני מקריא איציק הוא צד להסכם בתור ערב, להלן הערב, זה בין התובעת ללוח פוקוס. הוא חתום על כל השיקים בתור ערב. יש כתב ערבות וכתב כוונות. זה כנראה סיפק את עוה"ד שלי שהוא ערב ולא צריך יותר מזה" (עמ' 12 שו' 22-25) ושב והבהיר "אני חוזר על מה שעניתי. כתב ערבות למכתב הכוונות, ערבות אישית עם כל השיקים שניתנו פלוס הוא ערב, הוא צד להסכם כערב. אני לא מבין כוונה אחרת" (עמ' 13 שו' 1-2).

...

עדותו מקובלת עליי.

סוף דבר מכל האמור, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,213,912 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (20.6.2019) ועד לתשלום המלא בפועל.

כשנשאל שוב לגבי מסרונים בהם ביקש ממר שושן הלוואה של 100,000 ₪ ולא אמר דבר לגבי חוב, השיב שכבר הסביר והוא לא קיבל יתרת הסכום עת הופסקה הפעילות.

באוקטובר 2015 בהוראת מר ביבס ועוד בטרם מונה למנכ"ל התובעת נשלח מכתב מעו"ד שכותרתו "התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים" ובו דרש שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 107,865 ₪.

לתובעת לא הייתה מעולם הרשאת צפייה בחשבון הבנק של הנתבעת והם לא העמידו לנתבעת ערבות.

כשמר שושן פנה אליו לאחר שקבל את מכתב ההתראה מהתובעת הוא ידע שהנתבעת לא נותרה חייבת דבר, הוא ניסה לברר עם מר ביבס ומי שצריך בחברה על מה מדובר, הוא לא זוכר את התשובות אך הם לא היו חייבים.

...

סבור אני כי לא בוצעה התחשבנות סופית בין הצדדים על רקע הסכסוך העסקי בין מר קמרון ומר ביבס.

מאחר ומר שושן הודה כי שולמה תמורה המהווה 90% מהמסמכים המופיעים בקלסרים שהגישה התובעת, בהם היו גם התחשבנויות המופיעות בכתב יד, שלא בהכרח באו לידי ביטוי בהנהלת החשבונות, אני סבור שיש לפסוק לטובת התובעת את עשרת האחוזים הנוספים של התמורה בהתאם להודאתו של מר שושן.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: 1) סך של 69,455 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (4.12.16) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

חדד הכחיש כי החייב הפקיד בנאמנות בידי עו"ד ברק שיק בסך של 90,000 $ לפי התחייבותו בהסכם יוזמה כפי הודאת החייב בהסכימו לשעבד את מניותיו לטובת חדד במכתבו לעו"ד ברק מיום 7.8.02 (בהפניה למסמכי הנאמן, נספח ו' לתגובה).

ליישוב גירסתו בעדותו בפני כב' השופט דראל בתביעת הנזיקין של יוזמה (פסקה 19 בפסק הדין החלקי) טען חדד בתגובתו, כי דבריו נאמרו על מנת לבסס את גירסתו בעיניין התכניות לנכס ערב הקריסה ולא בעיניין זכויותיו של החייב כבעל מניות ביוזמה.

צפוי שהדבר היה נתמך בהסכם בינו ובין יוזמה וכי הלה היה מצהיר על כך בהסכם עם החייב וכן בנספח להסכם, בהודעתו על כוונתו ליטול הלוואה מיוזמה בסך של 65,000 $ שתיפרע על ידו, ללא טענה לחוב בסך של 234,000 $ של החייב בגן 'הלוואת בעלים'.

כך פני הדברים, אף אם עסקינן בצד ג' שאינו נושה לפי טופס פתיחת ההליך ומשהועלו הטענות ע"י המשיבים בעיניין הפרת ההסכם המשליכות על מצבת הנכסים של החייב (סעיף 178 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם- 1980 (להלן-"הפקודה"); רע"א 4956/07 לבנברג נ' ביקור חולים – הוספיטל (2.4.09) ; רע"א 8382/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלפנד, פ"ד נ"ג(2) 721; פש"ר (ת"א)3642-08-16 יוסף בנקל, עו"ד, המנהל המיוחד לנכסי החייב אליעזר פישמן נ' הכנ"ר (2.5.04)).

...

סוף דבר: אני מורה למשיבים להמציא לנאמן את המסמכים נשוא הבקשה תוך 30 יום.

לאור האמור בהחלטתי לעיל בעניין הסכם יוזמה והקצאת המניות ובפרט, נוכח התנהלות חדד ויוזמה בתשלומיה לחדד מכספי הפיצויים ללא אישור הנאמן תוך התעלמות מהסכם יוזמה ומהקצאת המניות לחייב ומבלי שהודע (לנאמן ולבית משפט) מה גובה הסכום שהועבר לחדד, דין הבקשה להתקבל.

ככל שמחצית מכספי הפיצויים לא מוחזקים עוד בידי יוזמה, אני מורה לחדד להעבירם תוך 15 יום לקופת הכינוס.

דיון והכרעה עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב כנגד מר עלי דקדוקי , החייב והעיקרי ע"ס של 127,949 ₪ וכנגד המבקשת בגין ערבותה לחוב הלוואה ע"ס של 120,000 ₪ , שיתרתו נכון למועד הגשת התביעה עמדה ע"ס של כ-108,000 ₪.

במקרה דנן, אנו נדרשים לתקנה 528 לתקנות אשר קובעת כלהלן: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו" דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד יונקת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה (ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001); ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (פורסם בנבו, 15.12.2010)).

יתירה מכך, אין בפי המבקשת כל הסבר לכך שעו"ד סמארה פנה אל המשיב בניסיון להסדיר חובו של החייב העקרי ובכלל זה החוב נשוא ערבותה של המבקשת, וצרף למכתבו גם את תלושי השכר של המבקשת.

...

לאור זאת, ולאחר עריכת האיזון המתאים אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.12.18 יבוטל בכפוף להפקדת סך של 15,000 ₪ בקופת ביהמ"ש בתוך 45 יום מהיום.

הנתבעת טוענת כי גם בתקופה שלאחר החתימה , הבנק המשיך להפר חובותיו כלפיה שכן לא עידכן אותה בדבר אי עמידת הלווה בתשלומי ההלוואה או עובדת נקיטת הליכים כנגד הלווה.

במכתבו של עו"ד דאוד הנתבעת אף הציעה להסדיר את חובה שכן צוין "מרשתי מוכנה לסלק את חלקה בערבות". במכתב של עו"ד קדוש לבנק התובע הוא ציין כי הוא מיצג גם את הנתבעת וגם את אחותה הלווה.

לפי סעיף 26(א) לחוק הערבות , כי אי משלוח מכתב התראה כשלעצמו לא פוטר את הערב מחובתו אלא המשמעות היא שהערב "יופטר כדי הנזק שניגרם לו בשל כך". כלומר, על מנת שהערב יופטר מערבותו, עליו להוכיח את הנזק שניגרם לו עקב אי קבלת הודעה במועד ואת הפעולות שהיה יכול לנקוט על מנת להקטין את החוב לו היה מקבל את ההודעה.

...

טענות הצדדים התובע טוען כי מסמכי הערבות מחייבים את הערבה וטענתה כי לא ידעה או לא הבינה על מה חתמה דינה להידחות.

לעניין טענת השיהוי, אין ממש בטענה והיא נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית הנקובה בסעיף 13.1.1 לכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד היום.

בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי תשלם הנתבעת בנוסף גם שכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי בסך כולל של 11,700 ₪.