מכתב התראה בדיני עבודה בעקבות חילופי מעבידים

על העובדות הבאות אין מחלוקת, והן כדלהלן: לאחר שפנה התובע אל הנתבעת טלפונית נוכח רצונו לשכור את שירותיה כעורכת דין המומחית לדיני עבודה, נפגשו השניים במשרדה של הנתבעת ביום 01.08.21.

ההודעה האחרונה אשר הוחלפה בין הצדדים היא מה 7.11.21 בזו הלשון: " אנייה שלום, אני לא רוצה יותר לנהל איתך עסקים אני רוצה לקבל את המסמכים שלי ואת הכסף בחזרה. החל מחודש רביעי ואני לא מודע למה שקורה בעניינים שלי. את לא עונה לטלפונים הטלפון שלך לא משיג אותו ולא בר השגה. מהטלפונים שלך אני שבע, חבל בזבזתי כל כך הרבה זמן. מתי להגיע אליך למשרד?". תשובתה של הנתבעת להודעה זו הנה: "עבדתי על התיק. סורי. הכל מוכן ונעשה". על הודעה זו משיב התובע: "אני לא יודע כלום ולא ראיתי שום דבר ואת אפילו תיאמתי איתי על כלום ואת מחפשת "חתול שחור בחדר חשוך". (פירוט כל ההודעות מעמ' 9 לפרו' ש' 17 עד עמ' 10 ש' 15 לפרו').

משכך, אפנה לבחון את השאלה המשפטית השנויה במחלוקת אשר הנה: האם התובע זכאי להשבה של שכר הטירחה אותו שילם לנתבעת? לשם מענה על שאלה זו יש לברר שתי שאלות משנה אשר הן: האם התובע סיים את ההיתקשרות עם הנתבעת בתום לב וכן מהו שכר העבודה הראוי אותו חב התובע לנתבעת בגין העבודה אותה ביצעה? האם התובע סיים את ההיתקשרות עם הנתבעת בתום לב? נפסק, כי לקוח רשאי לסיים את ההיתקשרות עם עורך דינו אפילו טרם הושלם הייצוג, במידה ולא הוסכם במפורש אחרת.

הדבר תמוה אף יותר שהרי, גם לשיטתה של הנתבעת, ביצעה עבודה בהקף של 24 – 28 שעות בלבד, וניסחה את מכתב הדרישה למעסיקו של התובע כבר ביום 3.10.21.

מן המקובץ עולה, כי גם בחלוף 3 חודשים ממועד ההיתקשרות ביניהם, לא קיבל התובע מהנתבעת כל מענה עינייני לפניותיו, לא חזה בפרי מאמציה של הנתבעת לקדם את ענייניו, לא היתקיימו פגישות נוספות בין השניים, לא נשלח כל מכתב התראה למעסיקו של התובע ולמעשה לא קיבל התובע כל תמורה לשכר הטירחה אותו שילם במלואו.

...

יחסה של הנתבעת לתובע בחודשים שלאחר חתימת חוזה ההתקשרות – לטענת התובע, במהלך התקופה שלאחר חתימת החוזה ועד לרגע בו הודיע לנתבעת כי הוא מבקש לסיים את ההתקשרות עמה ולקבל חזרה את כספו, ניסה הנתבע להתקשר אל הנתבעת פעמים רבות וכן פנה אליה שוב ושוב בהודעות ווטסאפ, אך היא השיבה פניו ריקם, לא ענתה לשיחותיו והודעותיו וגם בפעמים הספורות שבהן ענתה לו – דחתה אותו בטענות כאלה ואחרות ולא מסרה לא כל מידע אודות התקדמות הטיפול בטענותיו כנגד מעסיקו: "תחילה אני לא יכולתי להבין שום דבר. אני שוחחתי איתה בערך פעמיים ונדמה שהכל בסדר והאמנתי לה. בהמשך כאשר המלים והמעשים נפרדו ולא קיבלתי שום תגובות. החלטתי להמתין. אני חיכיתי מילא היו חגים והיה עוד חודש שלם לפני החגים כי פניתי ב 1.8. בזמן היה ניתן היה לבדוק את התיק שלי ולעשות חישובים לזמן אותי למפעל ולסיים. החגים החלו רק ב – 6.10 ואני פניתי ב 1.8 והיה חודש שלם לטפל בתיק". (עמ' 10 ש' 26 – 30).

לסיכום טענות הצדדים, התובע טוען כי הנתבעת לא ביצעה הלכה למעשה את עבודתה כפי שהתחייבה בחוזה אשר נחתם ביניהם, וכי נהגה בו בזלזול שעה שלא ענתה לשיחותיו והודעותיו.

בנסיבות אלה אני סבורה כי בהיעדר כל ראיה אחרת, הרי ששכר העבודה הראוי עבור עבודתה של הנתבעת הינו 1168 ₪ +מע"מ. ואולם, גם מקום בו הנתבעת ערכה חישובים וניסחה טיוטה – הרי שחישובים אלה מעולם לא הגיעו לידי התובע, ומכתב הדרישה מעולם לא נשלח.

מכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה.

אני מורה כי הנתבעת תפצה את התובע בסך של 5850 ₪ בצירוף מע"מ. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 4000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב 25 אפריל 2022 סע"ש 61341-02-22 תים תובלה בינלאומית בע"מ נ' ביטאר לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ נציג ציבור עובדים מר גבריאל נבו נציג ציבור מעסיקים מר יצחק קוגמן המבקשת תים תובלה בינלאומית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורי ויזנברג ומיכל דה מונטה אליהו המשיב הישאם ביטאר ע"י ב"כ עו"ד באסם חתו החלטה

נוכח תשובתו זו של המשיב, הבהיר לו מר פנגס שהדבר מנוגד להסכם העבודה ומהוה הפרה יסודית שלו (סעיף 6 לתצהירו של מר פנגס, העתק חילופי דוא"ל צורף כנספח 5 לבקשה).

המידע העיסקי שברשותו של המשיב לגבי לקוחותיה של המבקשת, לרבות פרטי הלקוחות ועסקיהם, הסכומים בהם חויבו על ידי המבקשת, רכיבי החיוב ודרך חישובם, דרך התימחור של המבקשת, שיטות עבודתה ועוד – הגיעו לידיו של המשיב במהלך עבודתו אצל המבקשת ועקב עבודתו ומהוים סודות מסחריים של המבקשת.

היתנהגות כזו של עובד לשעבר מנוגדת לתכלית דיני העבודה בישראל, להיגיון ולשכל הישר ואף לכללי הצדק הטבעי.

האם המבקשת זכאית למתן סעד זמני? מכל האמור לעיל עולה כי לאחר שהמשיב התפטר מעבודתו אצל המבקשת הוא החל לייצג את החברה מעזה וחברת בירד – שהיו לקוחותיה של המבקשת – ושלח למבקשת מכתבי התראה בשמן, ואף הגיש נגד המבקשת תביעה בשם החברה מעזה.

...

במקרה דנן, אנו סבורים כי כדי למנוע מהמשיב להמשיך בהתנהגותו המפרה ולפגוע בעסקה של המבקשת מחד גיסא, וכדי לא לפגוע בחופש העיסוק של המשיב בצורה לא מידתית מאידך גיסא, ולאחר איזון מכלול השיקולים יש הצדקה במתן צו מניעה זמני למשך שנה אחת האוסר על המשיב – בעצמו או באמצעות צד ג' – ליצור קשר עם לקוחות המבקשת – שהיו הלקוחות שלה עד למועד סיום עבודתו אצלה – כדי לתת להם שירות משפטי או לייצג אותם בהליכים נגד המבקשת.

ואולם, אין בידינו לקבל את בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לתת ללקוחות המבקשת, במישרין או בעקיפין, שירותים בתחום עמילות מכס או בתחום השילוח, מכיוון שמדובר בתניה שבהסכם עבודה אשר מגבילה באופן לא סביר את חופש העיסוק של המשיב, ולא מתקיימים יתר התנאים הנדרשים בפסיקה.

לסיכום הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

עוד צוין במכתב זה כי הנתבעים שלחו אנספור התראות לרמי בנוגע להפרת הסכם הזיכיון, אך הוא מיאן לתקן את ההפרות; כי דמי השכירות עבור חודש מאי 2019 לא שולמו, בדומה למקרים שארעו בעבר; כי רמי אינו זכאי לפי ההסכם לתשלום כלשהוא בגין השקעתו הנטענת, מה גם שהסכומים שצוינו במכתבו מופרכים; וכי אין ממש בטענה שאיתן תקף את רמי והגם שבין הצדדים הוחלפו דברים לא נעימים, הדבר נעשה מאחורי המסעדה ולא לעיני כל, ולכן דברי רמי בדבר תקיפה פיזית עולים כדי לשון הרע.

הפרותיה הנטענות של המבורגר-דיזינגוף כזכור, ביום 6.5.19, שלחה פרסיליה להמבורגר-דיזינגוף מכתב התראה לפני ביטול ההסכם, ובו טענה כי בוצעו חמש הפרות: אי תשלום בגין סחורות ואי תשלום דמי השכירות – שלגביהן ניתנה שהות קצרה בת 48 שעות לתיקונן (היינו להסדיר את התשלומים); וכן שלוש הפרות נוספות בדמות ניהול הסניף בנגוד לנהלי העבודה, הגשת קציצות המבורגר קפואות ולא טריות ללקוחות, ואי עמידה בסטאנדארטים של הרשת בהיבט של ניראות הסניף, שלגביהן ניתנה להמבורגר-דיזינגוף שהות בת 7 ימים לתיקונן.

בהקשר זה יצוין כי סעיף 25.2 להסכם הזיכיון קובע כי "הזכיין יעמוד בכל הקשור ביחסיו מול עובדי המסעדה בדרישות כל ההוראות, החוקים והתקנות החלים על יחסים שבין עובד ומעביד על פי דין, ולרבות, ללא הגבלה, דיני העבודה וההגירה (ככל שעבדו במסעדה עובדים שאינם אזרחי ישראל או תושבי קבע). הזכיין ינקוט בכל הפעולות הנדרשות לצורך עמידתו בדרישות הדין, ויקפיד על שמירת זכויות עובדי המסעדה על פי דיני העבודה (לרבות אך לא רק כל זכות על פי דין לשכר, שעות עבודה ומנוחה, הבראה, חופשה שנתית ותנאים סוצאליים אחרים)". אין חולק כי על מעסיק מוטלת חובה, על פי דין, לשלם שכר לעובדיו.

המבורגר-דיזינגוף, מצדה, דחתה את טענות פרסיליה בהקשר זה. זה המקום לציין כי לאחר ביצוע האיורים, הם הוסרו מקירות הסניף, משום שהם צוירו על גבי קירות שהיו חשופים לגשמים והחלו להמחק, ולכן הוחלט למחוק אותם לחלוטין ולשלם למאיירת מחצית מהסכום שעליו סוכם, בשל העבודה שעשתה.

...

סוף דבר התביעה הראשית, שהוגשה על סך של 2,293,190 ₪, מתקבלת בשוליה, אך ורק ביחס לראש הנזק העוסק בלשון הרע ועגמת נפש ואף זאת תוך פסיקת פיצוי זניח לעומת מה שנתבע.

יתר התביעה – נדחית.

על כן, התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות שכר טרחתם הנ"ל, בסך של 119,874 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.21 ועד התשלום בפועל.

בכלל זה התבקשה המערערת להמציא אסמכתות להפסקת ההפרה ותיקונה, אישור של בודק שכר מוסמך או רואה חשבון לפיו המעסיקה הפסיקה את ההפרה ותיקנה אותה, ואישור חתום של מנהל המערערת המעיד על ביצוע הפעולות הקודמות (המכתב עם חותמת נתקבל של המערערת צורף כנספח לערר המערערת (נספח 2 לערעור)).

עוד נכתב במפורש ובמודגש כי אם המערערת לא תעשה כן תיתקבל החלטה על ידי הממונה על העיצומים בהתאם לממצאים שיונחו לפניה, וכי אם תחליט הממונה להמציא למערערת כוונת חיוב או התראה מינהלית בגין ההפרשות שפורטו במכתב תהא המערערת רשאית לטעון בפני הממונה בהתאם להוראות סעיפים 6 או 15 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011 (להלן: החוק או החוק להגברת האכיפה).

דיון מסגרת הדיון בעירעור על החלטת ועדת ערר נקבעה בסעיף 21(א) לחוק להגברת האכיפה הקובע כי "בדונו בעירעור, יקיים בית הדין האיזורי ביקורת שיפוטית על החלטת ועדת הערר". על כן אין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של ועדת הערר, אלא בוחן החלטתה על יסוד עילות מינהליות בלבד (בר"ע (ארצי) 6009-07-23 בית מרקחת מסדה בע"מ – מדינת ישראל (23.7.2023)).

...

קביעות ועדת הערר שמכתבי המערערת למשיבה מיום 4.12.2016 ומיום 16.1.2017 הוגשו לאחר חלוף המועד; שספק אם הטעמים המנויים בהם מהווים טעמים מיוחדים להארכת מועד; שמסקנת המערערת בדבר זניחת כוונת החיוב עומדת בניגוד למפורט בהחלטת הממונה ובחוק; שהמערערת לא נקטה בשום צעד מאז חודש 2/2018 בקשר להחלטת הממונה נמצאות במתחם הסבירות ולא מצאתי בהן פגם, גם לאחר שעיינתי בטענות המערערת.

לנוכח האמור דין הערעור להידחות, ומשהגעתי לתוצאה זו מתייתר מאליו הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות אלה וכן בשל מצב החירום השורר בארץ, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

ביום 2.10.19 נשלח לתובע מכתב שכותרתו "סיום עבודתך בחברתנו" ובו נרשם כך: בהמשך לשיחה שנערכה לך בתאריך 3/7/2019 בנוגע לאופן תפקודך והישגך ביעדי מכירות כאשר התבקשת לשפר את נתוני המכירות בתקופה הקרובה.

ביום 28.11.19 פנתה התובעת לנתבע במכתב שכותרתו "התראה דחופה בטרם נקיטה בהליכים משפטיים" ונרשם בו בין היתר כך (הדגשות במקור מ.ח): עניינו של מכתב זה בהפרות בוטות של התחייבויותיך כלפי מרשינו.

ההתנהלות מקבלת משנה חומרה מקום בו הדברים נעשו מיד עם סיום עבודתך אצל מרשתנו, שלא לדבר על היתנהלות שכזו בעת שהנך עובד של מרשתנו! אם לא די באמור, הרי שהתנהלות זו מהוה על פניו הפרה של הוראות ודינים נוספים, לרבות, למשל, את הקבוע בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), בין היתר ככל שהדברים נוגעים לרשימת לקוחותיה של מרשתנו, לעוולת הכבדת הגישה הקבועה בחוק עוולות מסחריות ועוד.

השלמת פצויי פיטורים בהתאם לסעיף 12(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 גובה הפיצויים הוא "שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל אותו מעסיק...". שכר העבודה הקובע לעניין פצויי פיטורים הוא הרכיבים שנקבעו בתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964.

בנושא זה היתקיימה תיכתובת מסרונים בין טולדנו לבין הנתבע (נספח 6 לתצהיר התשובה של טולדנו), אשר ממנה עולה, כי הנזק נגרם לרכב בעת שהנתבע עשה בו שימוש לצרכי עבודה.

הוכח מהעדויות, כי הצדדים החליפו טיוטאות הסכם עבודה בסמוך לתחילת העבודה (פרו' עמ' 35 ש' 29).

...

בנסיבות אלה, מצאנו שהפיצוי בגין היעדר הודעה לעובד יפסק על הרף הנמוך, ומצאנו להעמידו על סך 1,000 ₪ בלבד.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 60,000 ₪.

התובעת תשלם לנתבע את הסכומים הבאים: השלמת הפרשות פנסיוניות בסך 1,690 ₪.